|
|
|
|
מאמרים אחרונים של שי אהרון - האלופה: העטיפה יפה הבפנים רע לרשימת המאמרים המלאה של שי אהרון |
האלופה: העטיפה יפה הבפנים רע
שי אהרון
כולנו מכירים את חשיבות האריזה. היפנים הם האמנים בעטיפות.
יש להם אומנות שלמה של עטיפות וחשיבות אדירה לעטיפה של המוצרים. אך לא רק הם. אנשי שיווק, פרסומאים ובמיוחד מעצבי מוצרים לעולם לא יזניחו חלק זה, את העטיפה, שהיא זו שמוכרת את המוצר. רק אחרי העטיפה יש גם לעסוק בטיב האיכות של הבפנים, של המוצר שמתחבא מאחורי האריזה/העטיפה. כך בעולם הצרכני שלנו העטיפה הפכה לחשובה והעיקרית בשיווק המוצר ולא חשוב מהו. העטיפה היא זו שמוכרת והיא זו שבה מתהדרים.
העטיפה קיימת גם בתוכניות הטלוויזיה בדמות פרומואים, טריילרים ומודעות בעיתונים וגם היא צריכה למכור את הסחורה, בעולם שכולו הפך לסחורה אחת גדולה. את העטיפה בעצם קונים כדי להרגיש טוב בפנים. העטיפה צריכה להיות מושכת ומפתה, ועליה לספר את סיפורו של המוצר. דוגמא לזה ניתן למצוא אצל כל אחד ואחת מכם. תודו, אתם צורכים אריזות בלי הכרה. כך לדוגמא ארט ספיגלמן, יוצר הקומיקס השואתי "מאוס", דיבר על יחסו לעטיפה: "אני כמו שיכור, הנמשך לבקבוקים ולתוויות שלהם באותה מידה שאני נמשך לתוכנם. פעם אפילו קניתי ספר בישול - ספר בישול, בחיי - בשל מראה כריכתו". העטיפות של המוצרים עברו גלגולים רבים ומגוונים והן הגיעו, כאמור, גם לטלוויזיה, שהפכה גם כן להיות למוצר צרכני, לטלוויזיה מסחרית שחייבת למכור את המוצרים, את הפרסומות ששזורות בתוכניות המיועדות לקהלים שונים. עטיפה אחת כזו, יפה, מבריקה ומושכת להפליא הייתה העטיפה לטלנובלה החדשה שעלתה בכבלים, "האלופה".
הטלנובלה "האלופה" מציגה את עולמם של הכדורגלנים, נשותיהם, בני זוגם ומשפחתם. את מנהלי הקבוצות, את בעלי הקבוצות. את השחקנים היפים, האמיצים והמושכים ואת האוהדים החמומים. את רובם הציגו בפרומואים הבאמת מושכים ונוצצים של "האלופה". הפרומואים הציגו את בסיס העלילה בצורה ברורה, איכותית ומפתה: את הכוכב הכדורגל שלו בת זוג אך גם מחזרת עשירה שקונה את הקבוצה כדי שהוא יהיה שלה. ישנו גם כדורגלן נוסף שנמצא במרכז העניינים ושאר המהלכים דיי ברורים.
הכל נראה נוצץ, נקי, יפה, איכותי ומושך. באמת הפרומואים והטיזרים עשו חשק לקנות את המוצר, לראות על מה כל המהומה. אז כצרכן מושבע שהתפתה לעטיפה צפיתי בפרק מהטלנובלה החדשה ומצאתי את התוכן, את המוצר כדבר רע! איני חובב טלנובלות ומטלנובלה לא ציפיתי להרבה. לא למשחק מדהים, לא לעלילה מורכבת ועשירה, לא להתרגשויות ומניפולציות שיגרמו לי לחכות לפרק הבא, אלא למשהו שאיתו ניתן להעביר חצי שעה. אך גם את זה הטלנובלה "האלופה" לא סיפקה! כנראה שהעטיפה, הטיזרים והפרומואים, גרמו לי להעלות את הציפיות וכגודל הציפייה כך גודל האכזבה. המשחק נורא, העלילה רעה, הסדרה נראית אפורה ובטח שלא נוצצת ועשירה. הבימוי מנסה להיות מודע וחדשני (בדומה לטלנובלה הקודמת שעשה אותו במאי, שי קפון, עם אותם הכותבים, ב"טלנובלה בע"מ") אך מציג רגעים מביכים. היו שם גם כמה קטעים אינטרטקסטואלים שאמורים לבדר ולהזיז לצופים: כמו הקטע עם דודו זר מ"פרפר נחמד" שעדיין מחזיק באותו שפם.
בקטע מורגש ומיותר הוא דקלם את המנטרה שדקלם במשך כמה שנים בהם בילה עם אוזה האווזה, עם בץ הצב ועם שבי השבלול הממושקף בתוכנית "פרפר נחמד" כשנכנס לשוחח עם מנהל קבוצת הכדורגל, כנציג האוהדים החמומים: "שלום לכם, שלום לכם, שלום לכם שלום. נחמד מאוד לפגוש אתכם, לפגוש אתכם, לפגוש אתכם היום" ומייד התחיל להכות ולהשתולל על מנהל הקבוצה במין התפרקות עצבים של שנים על גבי שנים עם אוזה האווזה ושאר אותה הקבוצה.
למרות זאת, למרות העשייה המודעת והמבע הטלוויזיוני שאמור להיות חדשני, מפתיע ומוסיף (כמו סלואו מושנים וזומים לא ברורים) הכל יחדיו הוא לא טוב, שמשאיר טעם רע. זאת במיוחד לאחר שמשכו אותנו עם אריזה, עם עטיפה כה מוצלחת, זוהרת ויפה. כנראה שגם בטלוויזיה אסור להאמין לאריזה וצריך להבין כי מאחוריה עומדים מוצרים אחרים קצת פחות זוהרים, מושכים ואיכותיים. |
|
