ערוץ 2 מרדים את הצופים

התוכניות הרציניות מרדימות את החוש הביקורתי של הצופים

 

ישנו קשר בין תוכניות שונות ששודרו בערוץ שתיים המסחרי בשבועות האחרונים, שמייצגות את כלל התוכניות שנתפשות ומוגדרות כ"רציניות"- התוכניות הציגו מראית עין ותחושה של מציאת פתרון אינסטנט לבעיה חברתית מסוימת, אך הן למעשה רק הרדימו את החוש הביקורתי של הציבור עם התחושה כי הבעיות נפתרות בלי להציב שאלות קשות ומאתגרות יותר עבור הצופים.

כך היה בתוכנית "איש השנה לתת באהבה", ב"הורי החלומות" וב"תעשיית היופי", אך ניתן למצוא אותם בתוכנית רבות אחרות. לעומתם, סרט אחד חריג ששודר באותו ערוץ הציג את מה באמת צריך לעשות- הסרט "שדות אדומים".

התוכנית "איש השנה לתת באהבה", שחטאה כשקישרה בין בידור לנושאים רציניים וחשובים, מייצגת את מהותו של הערוץ השני ואת הבעייתיות שלו, כערוץ המסחרי הכי נצפה ונחשב בטלוויזיה הישראלית, ערוץ שהוכרז כבר כערוץ הממלכתי.

בתוכנית זו שולבו יחדיו שני נושאים הפוכים שכנראה רק בערוץ שתיים מתחברים: תחרות בידורית נושאת פרסים של איש השנה בתחומים שונים, המלווים בהמון סלבריטאים, וערב התרמה לעמותה נוספת שזקוקה לתרומות רבות למען נזקקים אמיתיים שלא רואים ביום רגיל על המסכים.

תוכניות כאלו למען נזקקים בדרך כלל בנויות כשהסלבריטאים הם הצד הבידורי, האתנחתה הקומית הארוכה והמושקעת, כמו התוכנית שזוכה להכי הצלחה בתחום ומעטים אלו שמאתגרים אותה- "יומטוב". אך הפעם, בתוכנית הנוכחית התהפכו היוצרות והסלבריטיז כבשו, כרגיל, את קדמת הבמה, כשהנזקקים הפכו כעת להיות ההפסקה הבידורית. הפסקה זו לא הייתה כל כך מבדרת אלא הייתה משהו מעורבב גם כן- משהו כמו דרמה קומית עם ידוענים שגם מאחורי הקלעים – במפעלים שאורזים מזון לנזקקים – ניסו לגרום לחיוכים אך למעשה הקהו את החושים, כשדרמה אמיתית של החיים לא באמת הוצגה כדי חלילה לזעזע את הצופים שיעשו יותר מתרומה שנתית.

לכן מה שנוצר מתוכנית זו היה משהו שניתן לכנותו "נזקקים מבדרים", כשהכל בקרב הנזקקים היה כל כך קל ומבדר. באקלים זה שנוצר ברור כי התוכנית לא התייחסה ברצינות הראויה לנושא כה חשוב ומרכזי בחברה הישראלית- הנזקקים, שמוסיפים ומתרבים למרות כותרות העיתונים, שמדי פעם מכריזים על עלייה ברמת החיים (אם ישנה עלייה והיא לא סטייה או תחבולה סטטיסטית, העלייה היא בקרב המעמדות שכבר נהנים ולא כל כך סובלים בחיים).

לכן נוצר מצב שבו הצופים חשים כי הפתרונות ממומשים, כי הערוץ עושה הכל כדי לטפל בבעיה, ואם זה כך, אז מה אני האזרח הקטן יעשה בנוסף? אתרום פעם בשנה באותו אירוע נוצץ ומבדר וארגיש כי הבעיה בדרך להיפתר- כל שצריך זה קצת תרומות. לא נשאלות פה שאלות קשות אחרות כמו איך נוצר המצב מלכתחילה ומה קרה למדינת הסעד?

באותו אופן גם בתוכנית "הורי החלומות" השאלות האמיתיות לא נשאלו, אלא נוצרה התחושה כי הערוץ השני הוא כה חתרני, כשמתייחס לעצמו בביקורתיות ראויה- מציג את אותם הורים משוגעים של הילדים שיהפכו להיות הדוגמנים, השחקנים והנגנים שאנו מעריצים והערוץ מוסיף ומאדיר.

אך כפי שכבר טענתי בביקורת על התוכנית, לא נשאלה השאלה החשובה למה ההורים בחברתנו דורשים מצוינות בכל מחיר ?האם אין פה בעיה חברתית של תחרותיות נוראית שרק גורמת לחולי ולאכזבה מרה למרבית האנשים שבסוף לא מצליחים.

לכן, תוכנית זו למעשה אומרת לכל הדוחפים להצלחה בתחומים אחרים פחות נוצצים כי הם בסדר דווקא, לעומת אלו שהוצגו בכתבה, שהיו באמת מופרעים. לכן אנחנו, שמעריצים את המצוינות, דווקא שפויים.

גם בתוכנית שנתפשת כחתרנית, "תעשיית היופי", לכאורה נדמה כי הערוץ יורה ברגלו, כשהערוץ שמקדש ומפיץ את היופי ומחזק ומוסיף לתעשייה זו בפרסומות הזוהרות עם הדוגמנים היפים ורזים, מציג אותה כשיגעון שנוצר אצל האנשים או כתופעה חברתית נוספת שנוצרה. אך התוכנית למעשה מציגה זאת כתופעה מוזרה ופחות מתייחסת אליה כבעיה שלה צריך למצוא פתרונות.

בנוסף, בסיום כל תוכנית נדמה כי התופעה או אולי הבעיה הקטנה נפתרה- כעת אנו יודעים וחשופים לכיצד רוצים שאנו ניראה וכעת נהיה יותר ביקורתיים. אך התוכנית לא נוקטת בפעולה קונקרטית, בדרכי פעולה יותר קיצוניים כמו הכרזת חרם צרכנים על מקדשי הדוגמניות הדקיקות או דברים כאלו ואחרים, תוך הצגת שאלות יותר נוקבות כמו מי מאדיר את התעשייה ולמה.

תעשיית היופי- תופעה או בעיה?

בכל מקרה תוכנית זו היא עדיין ברוכה, כשהיא לא חוששת ומרחיבה במשך 5 פרקים על הבעיה, ובכך היא כבר מתקרבת לגבול שמתיר הערוץ לפגוע בו- או יותר נכון בלקוחות שלו- המפרסמים.  

לעומת אלו, יש גם דוגמא הפוכה ומאוד ברוכה, שלמעשה חצתה את אותו הגבול, אך בנושא שפחות פוגע במפרסמים ובערוץ- הסרט הדוקומנטארי ששודר אתמול בערוץ 2 (קשת), "שדות אדומים" (איילת הלר, עבד אל סלאם שחדה).

הסרט הציג את סיפורם של פלחים פלשתינים תמימים העמלים שנה שלמה כדי לגדל תות-שדה לייצוא באירופה בעזרת חברה ישראלית, אלא שפרי עמלם יורד לטמיון בשל המצב הביטחוני שנוצר- שלו אחראים שני הצדדים - בהם המגדלים הם בתווך- כקורבנות תמימים. לכן עם סגירת מעבר קרני - בגלל חשש ממנהרות תופת והברחה של הערבים או בשל הפעילות הצה"לית – ארטילריה ומטוסים – המבקשת לרוקן אזורים שלמים בצפון הרצועה כדי למנוע בדרך זו את שיגורי רקטות הקסאם הם לא מצליחים למצוא פרנסה ושגרת חיים ראויה.

סרט זה הוא דוגמא למה שמסוגל הערוץ המסחרי – אם רק יכריחו אותו להוסיף ולשדר תכנים באותה רמת רצינות- לטיפול נכון בבעיות חברתיות. הטיפול הנכון והראוי לבעיות חברתיות, כפי שהוצג במקרה זה, הוא בדרך של טיפול מורכב וארוך ולא אינסטנט, כמו שהטלוויזיה אוהבת להציג ולעשות. הוא אינו מרדים את הצופים כשטוען כי נפתרה הבעיה, אלא מציג קטעים שונים ורבים מזוויות שונות מתוך הבעיה המורכבת והקשה שאותה יש לפתור.

"שדות אדומים" - הדרך הנכונה לבניית פתרון לבעיה

כלומר, הסרט מהווה רק לבנה אחת קטנה בבניית הצגת והבנת הבעיה השלמה ופתרונה, שיוקמו לאיטם, בעזרת סרטים כאלו ונוספים שמציגים נקודות מבט שונות ולא מוכרות, ושמטרתו המוצהרת והברורה היא להציג ולטפל בבעיה חברתית קשה – כמו במקרה זה - בטיפול בבעיית השסע הלאומי.

כך הסרט הציג הפעם את נקודת מבטו של הפועל-החקלאי הערבי, שהיה עד כה שקוף ונעדר לחלוטין מהמסך הישראלי. נותר כעת לחכות לסרטים נוספים באותו הנושא שיבהירו לציבור את מורכבותן של הבעיות ושל פתרונן.

לכן חשוב כי ימשיכו לשדר סרטים כאלו רציניים במנות קטנות שמציגות צדדים שונים ורבים של הבעיה החברתית.

יש שיטענו כי מדובר פה על ערוץ מסחרי ובידורי שלא מיועד לטפל בבעיות חברתיות, אך הבעיה שנוצרה היא במראית העין שמתגלה- כאילו כן פותרים סופית את הבעיה.

מזל שיש גם ערוצי נישות שלא ניזונות מפרסומות ולכן לא חוששות לאתגר תפישות קיימות, להציג זוויות שונות, להרים גבות, לפתוח לאנשים את המחשבות ואף לגרום לפעולות נוספות. אך גם בערוץ מסחרי זה צריך להזהיר ולדרוש גם דברים יותר מתוחכמים ומאתגרים. ואל חשש- גם הם מסוגלים להביא למספרים יפים בטבלאות הרייטינג.

אני בטוח שגם התוכנית שתשודר ביום רביעי בערוץ שתיים על עשרת העשירים בישראל, "עשר הכי", רק תפאר אותם ואת עשייתם בלי לשאול שאלות קשות כמו מה עשתה ההפרטה לטובתם ומי המפסיד הגדול מכולם (תשובה- מדינת הרווחה והאזרחים הקטנים שבה). לכן, תוכנית זו רק תשוב ותחזק את החלום הישראלי שנוצר – להיות עשיר ומפורסם – כמו הנציגה הכי טובה שנוצרה לחלום זה (ולכן היא הפכה ממש לתופעה) – נינט טייב - שהפכה גם עשירה וגם מפורסמת שמתחככת במפורסמים נוספים.