הדוחה בתוכניות הריאלטי

מאת: מתן אהרוני



תוכניות הריאלטי כבשו את המסך הקטן. לתוכניות הריאלטי הרבה תתי- ז'אנרים שונים שלא באמת מובן מדוע מכונים הם ריאלטי. בין תתי הז'אנרים השונים והמשונים ישנן תוכניות המציגות תחרויות שונות כמו תחרויות אתגרים ספורטיביות שונות ("אפקט הפחד" האמריקאי ו"הטירה", "החפרפרת" "רצים לדירה", "סוף הדרך" הישראליות),

אפקט הפחד

תוכניות ריאלטי-דוקו (כמו "ירוקות" הישראלי ששודר בלווין), תוכניות הדחה שונות שמדמות שורדים מהתרסקות מטוסים באיים קסומים ובתוליים (כמו "הישרדות"), תוכניות ריאלטי של סלברטיז שמסתובבים ברחבי המדינות ועושים דברים שמעולם לא היו עושים ("החיים הפשוטים", "החיים על פי ואיי"), תוכניות שידוכים משונות על עשירים בדויים, על רווקות חייכניות וכד' ("ג'ו מליונר", "קחי אותי שרון", "מכל הבנות בעולם"), תוכניות על קבוצת צעירים חרמנים או מצחיקונים שכלואים יחדיו בוילה ומנופים על ידי הצופים ("פרויקט ואיי") , תוכניות על שיפוצים מורחבים של גוף האדם ("הברבור") והרשימה עוד ארוכה ורבה.

 רצים לדירה

תוכניות הריאלטי מכונות כך מכיוון שהן טוענות להצגה של הנעשה, של המציאות, ללא פילטרים, ללא תסריטים, עריכות, שחקנים מקצועיים ובימויים שונים, בהתאם לשמה, ריאלטי כמציאות, אך כפי שכבר ברור ומובן הדבר לא באמת כך. הכל ערוך, מבויים ומתוסרט לפרטי פרטים, המצלמות גלויות וקיימות בתודעת המשתתפים והשאלה הגדולה נשארת פתוחה: מהי המציאות והאם ניתן לטעון לקיומה של אחת כזו?

את הריאלטי בצורתו התחרותית אני רואה ומגדיר כתוכניות שבוחנות ובאותה עת מגדירות את הגבולות הפיזיים, הנפשיים, המוסריים והתרבותיים של האדם בחברה, ומכאן יוצא מאמר זה לדרך. במאמר זה אבקש לבחון פן אחד מתוך סדרות הריאלטי התחרותיות-הספורטיביות שמשליך על שאר תתי הז'אנרים השונים, על השימוש באלמנטים דוחים

 

אבקש להתמקד בדוחה. כלומר באותם אלמנטים דוחים (ובזויים) אותם מכריחים את המשתתפים השונים של תוכניות הריאלטי הספורטיביות (וההישרדויות) לאכול, לגעת, להתפלש ולהעביר מצד לצד. מדובר על הג'וקים אותם המשתתפים צריכים להעביר מצנצנת אחת לשנייה, מדובר על החגבים, התולעים, החרקים השונים, הביצים, המעיים ושאר חלקים לא מקובלים של חיות שונות שהמשתתפים צריכים לאכול בלי להקיא, מדובר על כניסה לתא החולדות, העכברים, הנחשים והתולעים שצריכים להזיז כדי לחפש אלמנט מסוים, על התפלשות בתוך אמבט הרפש וחיות מוצצות דם שונות.

מתוך העיסוק בדוחה אבקש להציג שתי טענות עיקריות. הראשונה תטען כי האדם בחברה המערבית הקפיטליסטית מוצג ומובן מהסדרות כי החשוב והעיקרי בחייו הוא להגדיל את נכסיו ולפרסם את עצמו ואת יכולתו האישית ולשם כך יעשה הכל, כולל דברים בזויים, דוחים ומגעילים שחורגים מהנורמות המקובלות. לכן מתוך סדרות אלו מובן לציבור הרחב כי השאיפה לחומרנות ולפרסום שווה הכל.

טענה שנייה שאטען תכנס לעובי הקורה ותבחן את העיסוק בדוחה בתוכנית אלו.

העיסוק בדוחה נובע מהתשוקה ובו בזמן מהדחייה מהגועל שלפניך. בנוסף, עיסוק זה בו מבקש לאתגר את הגבולות של האדם ואת הגבולות הדיכוטומיים שבין התרבות לטבע כדי להוסיף ולהציג שליטה על הטבע אך מצד שני הדבר למעשה מקדש את הגבולות והסדר החברתי הקיים, כיוון שדובר על סוג של קרנבל. מתוך העיסוק באיתגור הגבולות הקיימים שבו מתעסק הריאלטי עולה השאלה עד לאן? האם האיתגור של הטבע, התרבות והמוסר שמתקיים בריאלטי יגיע לאיתגור ופריצת גבולות החיים עצמם?

הכל למען אלוהי הכסף

תוכניות הריאלטי מגייסות את המשתתפים שלהן דיי בקלות בזכות שתי סיבות עיקריות ודומות שהפכו קדושות בחברה הקפיטליסטית המערבית. המשתתפים מעוניינים בפרסום עצמי ובכסף שאותו הם מבקשים להשיג בסיום התחרויות .

שתי הסיבות הן דומות כיוון שפרסום מטרתו הסופית היא להביא להצבר של כסף. הדבר אינו נתפש כדבר חריג אלא הדבר נתפש בחברתנו כמקובל, טבעי ונכון ופה הבעיה: סדרות הריאלטי למעשה מהללות ומקדשות את התפישה הקפיטליסטית הקיצונית, שאינה באמת טבעית ובהכרח נכונה, ולכן נעדרת בסדרות אלו כל מחשבה ביקורתית כה חשובה.

שתי הסיבות הן דומות כיוון שפרסום מטרתו הסופית היא להביא להצבר של כסף. הדבר אינו נתפש כדבר חריג אלא הדבר נתפש בחברתנו כמקובל, טבעי ונכון ופה הבעיה: סדרות הריאלטי למעשה מהללות ומקדשות את התפישה הקפיטליסטית הקיצונית, שאינה באמת טבעית ובהכרח נכונה, ולכן נעדרת בסדרות אלו כל מחשבה ביקורתית כה חשובה.

 אלוהי הכסף
אלוהי הכסף נחשף בעיסוק בדוחה

סדרות מהוות סוכן חיברות מודרני נוסף שמקדש את עשיית הכסף והפרסום במחיר גבוהה של הקרבה עצמית והשפלה והכל למען הכסף. אלוהי הכסף נחשף בתוכניות הריאלטי הללו שלשמו ולמענו המשתתפים מוכנים לעשות הכל. הם מוכנים להתפלש ברפש כדי להגיע למטרה העילאית, זכייה בכספים הרבים.

יש שיאמרו שהדבר לגיטימי ושלמען מיליון שקלים, דירה או ג'יפ (לפני תשלום המיסים) הם מוכנים לעשות את אותם דברים אך פה בעצם נמצאת הבעיה: הכסף הפך מאמצעי למטרה עצמה. המטרה המקודשת היא להשיג את הכסף ובכל אמצעי. הדבר חמור עוד יותר כאשר נראה כי כבר לא מדובר על סכומים גבוהים שאנשים באמת זקוקים להם, אלא ישנן סדרות שמציגות את עליבותו של האדם העובד לאלוהי הכסף.

מדובר על תוכניות כמו "ווג'ה קוג'ה" הבריטית שבה שתי מנחות מסתובבות ברחבי בריטניה ומציעות כמה לירות תמורת מעשים משפילים במיוחד כמו קשירת בחורה בבגד ים ביקיני על עמוד ועליה שופכים ומורחים רפש המורכב מביצים סרוחות, בוץ, שתן, צבעים וכד' על ראשה וגופה. אותו הדבר קיים גם בתוכנית של ערוץ המוסיקה אם טי וי שבשביל כמה דולרים ופרסום של חמש שניות משפילות במיוחד המשתתפים מוכנים לעשות כמעט הכל. מה שמוצג בסדרות הללו הוא עליבותו של האדם בחברה הקפיטליסטית, התאב לכסף ופרסום

העיסוק בדוחה כדבר מושך

 

סדרות הריאלטי הספורטיביות מבקשות מן המשתתפים לעשות דברים בזויים ודוחים כחלק מהתחרות על המקום הראשון, על הכסף והפרסום. השאלה שעולה היא מדוע דווקא נכנסו אלמנים דוחים ובזויים שונים לתחרויות השונות.
תשובה מהירה שתישלף היא כי כדי להיות שונים ומיוחדים מתחרויות ספורט אחרות קונבנציונאליות התוכניות משלבות אלמנטים דוחים. אך במבט נוסף עולה כי העיסוק בדוחה הוא מושך. הסדרות זקוקות לצופים לשם קיומן ולשם כך עליהם למצוא את המוטיבים שימשכו צופים רבים

אני אבקש לטעון כי העיסוק בדוחה הוא מושך. את קיומו של המושך בדוחה, בבזוי, הציגה ז'וליה קריסטבה במסתה על ה"בזות" (כוחות האימה, רסלינג. 2004.)

קריסטבה פנתה לניתוח ה"בזות" מתוך נקודת מבט פסיכואנליטיקאית ופמיניסטית. אני אחרוג מניתוח זה אך אשאיל מקריסטבה את הטיעון כי בבזוי יש מן המושך. לדידה יש בבזות, שהיא "גועל ממזון, מלכלוך, מפסולת, מרפש. התכווצויות והקאות המגנות עליי. דחייה, בחילה, המרחיקות אותי ומסיטות אותי מן הטומאה, מביב השפכים, מן המזוהם. קלון הפשרה, קלון הביניים והבגידה", משהו דוחה ומושך יחדיו. בבזות יש משהו שהוא כאן קרוב אך בלתי ניתן להטמאה: "זה משדל, טורד ומרתק את האיווי, אשר על פי כן אינו מניח לעצמו להתפתות". לדידה, כבר בטקסט התרבותי הראשוני שלנו, בתורה, נראה אותו יחס אמביוולנטי שבין דחייה ומשיכה: בסיפור אדם וחווה הנחש מפתה את חווה לאכול מהפרי הטמא והיא זו שמפתה את אדם. כלומר כבר מן ההתחלה הזאת מתקיים הקישור בין מזון טהור וטמא והקישור שבין אסור אך מושך.
גם בנצרות קיימים מוטיבים אלו שבין הדוחה והמושך יחדיו. בנצרות, על פי קריסטיבה, הבזות אינה מתוארת רק במה שיש לסלק, אלא גם כ"מקור להתענגות אינסופית" והיא מייצגת פעמים רבות את המעבר אל האלוהי דרך הטרנסצנדנטי. בהקשר זה מזכירה קריסטבה את פרנציסקוס הקדוש, המתערב במצורעים ונושק אותם, וגם את אנטוניוס הקדוש, גיבור סיפורו של פלובר אשר מגיע להתגלות אלוהית דרך קיום יחסי מין עם קבצן חולה צרעת המגיע אל בקתתו ביער.

כדי לסבר את האוזן נוכל לחשוב על ההנאה שיש בצפייה בסרטי אימה משפריצי דם, בסרטו של סטנלי קיובריק "התפוז המכני" (1971) ובסרטיו של קוונטין טרנטינו כמו "להרוג את ביל" (2003, 2004) האלימים במיוחד. בצפייה באקטים הדוחים אנו מתבקשים לומר "וואו זה יפה" וליהנות מהם למרות ובגלל דחייתם.


התפוז המכני

לכן תוכניות הריאלטי הכניסו אלמנטים אלו כדי לגרום לאותה חוויה ייחודית של הבזוי, של המשיכה והדחייה יחדיו, של הסתרת הפנים אך הצצה אין סופית למרקע, של תחושת גועל יחד עם חיוך לא ברור שנוצר בפנים.

הריאלטי כקרנבל

העיסוק בבזוי, בדוחה, קיבל עד עתה משמעות כפולה: הוא מלמד אותנו על האדם הקפיטליסט שנוצר ועל כוחו האמביוולנטי, על משיכתו ודחייתו בו זמנית. כעת אפנה לפן יותר חברתי כשאבקש לטעון כי הריאלטי הוא למעשה סוג של קרנבל, המבקש לתת פורקן לרגע אך בעשייתו כן הוא למעשה מאשש, מחזק ומשמר את הסטטוס החברתי הקיים.
הקרנבל הוא אירוע טקסי התחום בזמן ומקום שמארגנת ומאשרת החברה. במהלכו גבולות החברה והתרבות נפרצים ומוצגת הפיכת הסדר הקיים כדי לתת פורקן רגעי של המשתתפים ושל הצופים בטקס, פורקן מעול המוסכמות וההתאפקות החברתית. במהלכו ניתן לפרטים לשבור את הגבולות שהחברה הציבה ולעשות דברים שבימים רגילים נחשבים סטייה.

 

הדבר נועד, בזכות הפורקן וההקלה של הפרטים, כדי לשמור על הסטטוס-קוו החברתי הקיים במשך כל השנה, תוך אישוש ושימור המצב הקיים. באותו אופן תחרויות הריאלטי מבקשות לאתגר ולחצות את גבולות הסדר הקיים בטקס ספציפי וייחודי.

הריאלטי מבקש מן המתמודדים להתמודד עם מצבים קיצוניים וקשים לאדם. לאמץ עד קצה יכולתם את כוחם הפיזי, הנפשי והמוסרי. כך ב"אפקט הפחד", "רצים לדירה" וכד' המתמודדים מאתגרים את הגבולות הפיזיים של האדם בתחרויות השונות תוך חציית והגבולות הנפשיים בעיסוק בדוחה, בבזוי. במיוחד בעיסוק בדוחה המתמודדים לרוב מצליחים להתגבר על מה שרובנו לא היו מצליחים בלי להקיא (כלומר בלי לדחות את הדוחה). בלי להקיא את המזון הבזוי שנכנס לפיהם, התערובת של הג'וקים, החגבים, תולעים ושאר חלקים בזויים.

בעשייתם כן הם למעשה מאתגרים וחוצים את הגבולות הקיימים שבין הדיכוטומיה "תרבות-טבע". כך הדוחה, אשר נמצא בצד של ה"טבע" שעדיין לא תורבת, מאותגר ונראה כי מוצגת עליונות ותירבות של הטבע. הטבע מנוכס ומאותגר על ידי התרבות בהתאם לתפישה המודרנית שדורשת לנכס את הטבע לטובת התרבות, שמבקשת להשתלט על הטבע ולשלוט עליו באופן מלא.

אכן קיימת פריצת גבולות אך היא נתפשת ביומיום כסטייה. פריצת הגבולות הללו של הטבע והלא מקובל היא חד-פעמית ומאוד טקסית. סדרות הריאלטי למעשה מציגות טקס הדומה במאפייניו לזה של הקרנבל. לא כולנו נתחיל לערבל חגבים, תולעים ושאר חרקים במיקסרים הביתיים שלנו בחיי היומיום, אלא למעשה העיסוק באותם אלמנטים דוחים מחזק, מאשש ומשעתק את הגבולות החברתיים הקיימים שבין הטבע לתרבות. כלומר חציית הגבולות התרבותיים, אשר נעשים במסגרת טלוויזיונית תחרותית ספציפית וייחודית, מגדירים ומשמרים את אותם הגבולות לטובת כלל הציבור, מתוך תפישה שמרנית ומודרנית המנסה להזכיר לאנשים בעידן הפוסט-מודרני חסר האמיתות ובעל נזילות הגבולות השונים שישנם גבולות והיכן הם עוברים. לכן נדע ונמשיך להאמין כי את החגבים לא אוכלים ובאופן כללי נבין מהו הטמא ומה לא.

כלומר התוכניות למעשה מציגות לנו שישנם גבולות ומדגישות מה אסור ומה מותר, כשמציגות את הסטייה הטקסית לרגע כזו האסורה, אותה יש לשמר ככזו.

לכן בתוכניות הריאלטי של תחרויות ההדחה המוסריות דוגמת "אי הפיתויים" נבין מה אסור ומה מותר בחברה שכבר לא ברור מהם הגבולות המוסריים. בסדרה זו, שבה משתתפים זוגות מאורסים שבאים לבחון את כוחם המוסרי, כשסביבם כל העת מנסים לפתות אותם בני המין השני לבגוד בבני זוגם, נבין כי הבגידה היא אסורה וחורגת מהמוסר החברתי לעומת המונוגמיה המקודשת.

מסדרה זו ואחרות נסיק כי את הגבולות החברתיים הקיימים השונים (בנוסף לאלו המוסריים) יש לשמר ולקדש כדי לא להיתפש סוטים ולא לגרום למשברים. כך נבין כי הסלברטיז העירוניים לא באמת מסוגלים לדוג דגים, לתפוס סרטנים ולהציע מצעים, כפי שניסו הילטון וריצ'י ב"החיים הפשוטים", אלא זו עבודה של אלו הדרומיים, הפועלים, שנולדו לה

 

לכן הסדרות למעשה מקדשות את הסדר החברתי הקיים כפי שהוא מתוך תפישה שמרנית רדיקלית, ומכאן אוכל לטעון כי הצופים יראו בקיומם של הפערים החברתיים הקיימים כדבר קיים ונורמאלי שאותו אסור לערער ולאתגר (אלא רק בקיומו של טקס מאוד מוגדר ומיוחד). כלומר הסדרות למעשה מציגות טקס חד-פעמי וייחודי המבקש לבסוף לשמר את הסטטוס החברתי הקיים. בטקס זה המשתתפים משתתפים באירוע מיוחד ולא יומיומי, המודגש בהיותו טקס מצולם, מבויים ומתוסרט על ידי הפקה שלמה שמכוונת את הדברים, בדיוק כמו הקרנבל שהחברה מפיקה לטובת פורקן רגעי, מתוך מטרה לסמן את הגבולות החברתיים הקיימים וכדי להציג את כוחו של הסדר החברתי. הצופים מבינים כי זהו אקסטרים שאותו יש לעבור רק במסגרת טקסית זו, המפוקחת ומתוזמנת היטב, ולא בחיי היומיום, שם הדברים יישארו כשהיו.

 איתגור הגבולות- עד לאן

 

סדרות הריאלטי, כאמור, מאתגרות וחוצות את הגבולות החברתיים השונים כמו אלו שבין הטבע לתרבות ובין המוסר להפרתו. אך השאלה שעולה היא עד לאן יגיעו הסדרות באיתגור הגבולות?

נראה כי כל העת הגבולות נמתחים עוד ועוד ומנסים לאתגר אותם קצת יותר. כך עשו ב"אי הפיתויים" שזכה לביקורות על ערעור המוסר האנושי וכך התקשורת רעשה כש"הברבור" שינה את גופם של מנותחים רבים. מה עוד נותר? האם הסדרות יגיעו לעסוק ולנסות לטפל בטאבואים הכי ראשוניים בתרבותנו, הרצח וגילוי העריות? האם הסרט "הנרדף" (פול מייקל גלייזר, 1987) יהפוך למציאותי?

האם יגיע היום שבו המצלמות יצלמו בשידור ישיר ואמיתי כיצד רודפים ציידים אכזריים אחרי אסירים ב"מגרש משחקים ענק" מתוך מטרה לחסלם באמצעים ובדרכים שונות ומזעזעות (והכל למען אידיאל אחר וחשוב יותר מכסף מצד המשתתפים- החירות)?

האם אין עוד סיבה לדאגה? האם מדובר על סרט בדיוני או שיכול להיות מצב שבו הסדרות יתלוו למחבלים מתאבדים שמבקשים לפוצץ אזרחים חפים מפשע, כשהריאלטי הזה הוא הכי אמיתי שיש, בעל כל המרכיבים "הנכונים": זוועה, משתתפים "מן השורה" ומצלמות שעוקבות אחרי "החיים האמיתיים", החיים הסוריאליסטיים בהם אנו חיים?



פורקס   דולר   יחסי ציבור   פסיכומטרי   הודו   ניו יורק   טיפולי פוריות   יהלומים   דם אמיתי   אקולוגיה   פולין   סין   איראן   יפן   קוסטה ריקה   ברזיל   ארגנטינה   אפריקה   אימון אישי   טכנאי מזגנים   הרזיה   קזינו   פוקר   ראש דיו למדפסת   מחשב נייד   הרניה   אורתופד ילדים   טכנאי מחשבים   שיש   השכרת אופנועים   צימר   קידום אתרים   כריות   ספא   צימר   צימר      

תגובה למאמר

לדיון המלא בפורום

 

עוד רחוק יגיעו

1

גל  

( 2006-03-03 15:29:41 )

בתגובה ל

תוכניות הריאליטי שיש כיום נראות עדינות למה שעוד מצפה לנו...
מפעם לפעם שיאי הטעם הטוב נשברים ואנו צופים באנשים המוכנים לעשות הכל על-מנת לזכות בדקת 
תהילה..
השאלה שעולה היא מדוע צריך הצופה בבית לסבול ולראות את על הזבל הזה כשהוא פותח את המסך האישי 
שלו???

 

הגב להודעה זו

 

כתבה מצויינת

2

רחל  

( 2008-02-25 15:38:24 )

בתגובה ל

כתבה מעניינת, מעוררת מחשבה, כתובה ומנוסחת בצורה מרתקת וברורה. תודה רבה.

 

הגב להודעה זו

 

אחלה של מאמר-כתוב בצורה ברורה

3

אלסה  

( 2008-08-11 21:09:28 )

בתגובה ל

תודה.

 

הגב להודעה זו

 

מאמר נכון וצודק!!

4

אביב חזן  

( 2008-08-22 18:13:26 )

בתגובה ל

בס"ד

אחלה מאמר ידידי ,
יישר כח !! :)


אביב

--
מיד ליד - לוח <a href="http://www.myadlyad.co.il"><b>יד שניה</b></a> הכולל: כלי רכב, נדלן 
ועוד.

 

הגב להודעה זו

 

יד שניה

5

יד שניה  

( 2009-05-29 19:42:29 )

בתגובה ל

תוכנית מציאות, או תוכנית ריאליטי (מאנגלית - Reality TV), היא ז´אנר טלוויזיוני אשר אינו
מתוסרט בדרך כלל, ומתעד אירועים אמיתיים בניגוד לדרמה בדיונית וכתובה. בתוכנית מציאות משתתפים
לרוב אנשים שאינם שחקנים, ואינם מגלמים דמות בדויה, אלא מופיעים בתור עצמם.
תוכן עניינים
[הסתרה]

    * 1 שורשי תוכניות המציאות בעולם
    * 2 תוכניות המציאות בישראל
    * 3 מאפייני תוכניות המציאות
    * 4 סוגי תוכניות מציאות
          o 4.1 סדרות תיעודיות
          o 4.2 תוכניות מתיחות ומצלמה נסתרת
                + 4.2.1 תוכניות מציאות עם ידוענים
                + 4.2.2 תוכניות ההיכרות
                + 4.2.3 דוקו-סואפ
          o 4.3 תוכניות תחרות
                + 4.3.1 תוכנית כשרונות
          o 4.4 תוכניות שיפור עצמי
    * 5 עד כמה תוכניות המציאות מציאותיות?
    * 6 לאן פונות תוכניות המציאות?
    * 7 קישורים חיצוניים

[עריכה] שורשי תוכניות המציאות בעולם

תוכניות המציאות התפתחו מכמה וכמה סוגות טלוויזיוניות, שהבולטת ביותר בהן הוא תוכניות התעודה.
ניתן למצוא בתוכניות המציאות גם התפתחויות משעשועוני הטלוויזיה, תוכניות המתיחות והפספוסים
ואופרות הסבון.

תוכנית הטלוויזיה הראשונה שנחשבת לתוכנית מציאות היא "משפחה אמריקאית", סדרה ששודרה בערוץ PBS
האמריקאי ב-1973. הסדרה ליוותה משפחה גרעינית המתמודדת עם גירושים. לזוג ההורים היו כמה ילדים,
ואחד מהם, לאנס לאוד, היה הומוסקסואל שמדי פעם לבש בגדי נשים ובאחד מפרקי הסדרה אף לקח את אמו
למופע דראג. התוכנית זכתה לעשרה מיליון צופים, מספר עצום ל-PBS, שלרוב מקבלת אחוזי צפייה נמוכים
מאוד, וכן לשתי תוכניות המשך, שהאחרונה בהן צולמה ב-2001.

הסדרה לוותה בהד עצום, ורשתות טלוויזיה אחרות ברחבי העולם התחילו אף הן לשדר סדרות דומות.
ב-1974 הוקרנה סדרה בשם "המשפחה" בבריטניה, שליוותה משפחה ממעמד הפועלים, שגם היא זכתה להד
תקשורתי רחב ולדיון ציבורי ממושך בעקבות הקרנתה. סדרות דומות שהתפתחו בכיוונים אחרים החלו
להופיע בכל העולם, ובתחילת המאה ה-21 כמעט ואין מדינה בעולם שלא מקרינה תוכניות מציאות מקומיות
וגם סדרות שהופקו מחוץ לה.

סדרת הטלוויזיה של ערוץ MTV האמריקאי "העולם האמיתי" (The Real World) נחשבת לאחת הראשונות
שהפכו את ז´אנר תוכניות המציאות למה שהוא היום: היא הייתה עיבוד אמריקאי ל"האח הגדול" הגרמני,
כשבכל עונה הוכנסה קבוצת צעירים זרים לבית וחיה בו במשך תקופה של כמה שבועות. הפופולריות האדירה
של הסדרה גרמה לפריחה של סדרות מציאות בארצות הברית. העונה הראשונה של "העולם האמיתי" הוקרנה
ב-1992, ומאז ועד היום צולמו כבר 16 עונות, כשבכל עונה משתתפת קבוצה חדשה של צעירים.

כיום, יצרנית סדרות המציאות הבולטת ביותר היא ארצות הברית, אשר הובילה בפיתוח סדרות מציאות
חדשות ושיווקן לקהל הרחב, כמו "הישרדות", "הטופ מודל הבאה", "המירוץ למיליון (The amazing
Race)", "יורדים בגדול" ו"אמריקן איידול". תוכניות המציאות כבר הפכו לחלק בלתי נפרד מרצועת
הפריים טיים של רוב ערוצי הטלוויזיה - בעולם כולו וגם בישראל.

[עריכה] תוכניות המציאות בישראל

בישראל תוכנית המציאות הראשונה הייתה מיזם של פורטל האינטרנט NETKING שנקרא ANY1HOME ושודרה דרך
האינטרנט בלבד. התוכנית כללה 5 צעירים וצעירות שגרו ביחד בווילה מפוארת בשכונת סביון, בה הם חיו
והתכתבו עם גולשי האתר שצופים בהם.

תוכנית המציאות הראשונה ששודרה בפריים-טיים בטלוויזיה המסחרית בישראל הייתה "החפרפרת" בהנחייתו
של איתי אנגל.

[עריכה] מאפייני תוכניות המציאות

מעבר למכנה המשותף העיקרי לתוכניות המציאות - העדר התסרוט והמשחק המקצועי, ישנם עוד כמה דפוסים
הקיימים כמעט בכל תוכניות המציאות:

    * תאי הווידוי - אלו נפוצים במרבית תוכניות המציאות המלוות קבוצת משתתפים לאורך זמן. הצופה
רואה את התנהגות המשתתפים בקרב הקבוצה, אך גם שומע מהם את מה שהם חושבים בשיחות אישיות של
המשתתף עם המצלמה - והצופה בבית. לעתים קרובות, תוכן הדברים בשיחות הוידוי האלו יהיה שונה ממה
שהמשתתף אומר לחבריו לסדרה, בעיקר בתחרותיות ביניהן. חלקן, נועדו רק כדי להבהיר דברים שקרו
בסדרה ומעוררים עניין אצל הצופים בבית, ובהם המשתתף מספר על המתרחש מאחורי הקלעים של מה שהצופה ראה.
    * הצבעות וניפויים - גם מכנה משותף זה קיים בעיקר בתוכניות התחרויות השונות. ההצבעה יכולה
להיות על ידי המשתתפים, ויכולה להיות על ידי הצופים בבית. ברוב סדרות המציאות התחרותיות ישנה
תפאורה מיוחדת להצבעות, כזו המשקפת את אופי התוכנית: אם ב"כוכב נולד" המתמודדים מקבלים את
תוצאות ההצבעה כשהם על הבמה, בין חבריהם, דבר המחזק את הזיקה שבין המתמודדים לבמה ולהתנהגות
חיובית גם במצבי לחץ, בתוכניות אחרות התפאורה תהיה שונה לחלוטין כדי להבליט נקודות אחרות. לשם
הדוגמה, בתוכנית "הישרדות" תא ההצבעה נמצא באותו המקום בו המתמודדים האחרים מחכים לתורם להצביע.
מאחר שהמשתתף המצביע נמצא קרוב פיזית למתמודדים שנגדם הוא משחק, הוא נאלץ לומר בעד מי הוא מצביע
בלחישה והתכופפות כלפי המצלמה, מה שמחזק את אווירת הבגידה בחברים וההפכפכות של המשתתפים בעיני
הצופים בבית.
    * שופטים, או יועצים - אלו יהיו משתתפים בולטים בתוכנית, אך לרוב יהיו אנשי מקצוע ולא
יתמודדו בתחרויות. תפקידם של השופטים או היועצים הוא להקנות נופך מקצועי לתחרות, להשמיע ביקורת
חיובית או שלילית על המתחרים, ולפעמים לנפות את המשתתפים - אך כמובן שמפני שמדובר בטלוויזיה, גם
השופטים נבחרים כך שיעניינו את הצופים בבית, יתחבבו עליו או יגרמו לו לאנטי, וישמרו עליו במתח.

    מעניין לציין גם את השינוי שחל במעמד השופטים לאורך התחרות. בעוד שבהתחלת תוכנית המציאות
השופטים הם בחזקת מעמד עליון, והמתמודדים - קבוצה של פנים בלתי מוכרות, ככל שהתוכנית מתקדמת
הופכים המתמודדים פופולריים יותר ויותר. השופטים, שבתחילה היו הדמויות הבולטות בתוכנית, הופכים
לפחות ופחות מעניינים בעיני קהל הצופים, ועיקר תשומת הלב ניתנת למתמודדים עצמם.

[עריכה] סוגי תוכניות מציאות

סדרות המציאות התפתחו לתת ז´אנרים בולטים, כשהמכנה המשותף העיקרי שלהן הוא חוסר התסרוט. למרות
שבחלקן, הסדרה מלווה את המשתתפים ברצף של אירועים או תחרויות שנוצרו על ידי הפקת הסדרה, ובחלקן
עריכה מאסיביות יוצרת תוצאה שונה, לפעמים שונה מאוד, ממה שקרה במציאות עצמה - עדיין החוק העיקרי
של סדרות המציאות הוא שאי אפשר לדעת מה יקרה - מאחר שאין תסריטים. עם חוקים או בלי, המשתתפים
בתוכניות המציאות יכולים לפנות לכל כיוון שיחליטו, ובהיעדר כותבים מקצועיים שינחו אותם במה
לבחור וכיצד לפעול, הכול פתוח וכל דבר יכול להתרחש במהלך הסדרה.

[עריכה] סדרות תיעודיות

תוכניות אלו מציגות משתתף אחד או כמה ומלווה אותם ללא התערבות. חלק מהתוכניות ילוו אדם בחייו
הרגילים, בעבודה ובשעות הפנאי, כשלמעשה אין הסדרה נוקטת בשום קו עלילתי מסוים. במקרים מסוימים
הסדרה תציג אינטראקציות בקרב קבוצת חברים, בני משפחה, או אנשים העובדים יחד. במקרים אחרים, לא
יהיה קשר בין המשתתפים בתוכנית פרט לתכונה כזו או אחרת הקושרת ביניהם - ולעתים המשתתפים בתוכנית
כלל וכלל לא מכירים אחד את השני, ונפגשים רק בסוף התוכנית, אם בכלל. המשותף בין כל תוכניות
הז´אנר הזה, הוא שהן מציגות חיי אדם, ללא התערבויות. יהיה זה אדם מן היישוב, או טיפוס מיוחד
וססגוני - בכל מקרה מדובר בתיעוד של חייו ובנעשה בהם, ובמתן אפשרות לצופה בבית לחוות חייו של
אדם אחר למשך הסדרה.

[עריכה] תוכניות מתיחות ומצלמה נסתרת

תוכניות המצלמה הנסתרת מצולמות ללא ידיעת המשתתפים בהן. במרבית המקרים, מדובר במספר רב של
משתתפים בכל פרק, כשהצופה לא ממש לומד להכיר את המשתתפים בתוכנית, מאחר שמטרת התוכנית היא להציג
את תגובת האדם הטיפוסי לסיטואציה בלתי רגילה, ופחות מתמקדת באדם זה או אחר. ההזדהות של הצופה עם
המשתתפים בתוכנית אינה מבוססת על היכרות עם המתחרים: הנמתחים יהיו לרוב אנשים רגילים, כאלו
שהצופה הממוצע פוגש דומים להם מדי יום, וכאלו שדומים לצופה עצמו. תוכניות אלו שואלות את הצופה
כיצד היה הוא עצמו מתנהג במצבים הלא שגרתיים המוצגים בפניו - ומראות לו את תגובת הנמתחים. כמובן
שבסדרות אלו ישנה התערבות של ההפקה בנעשה בסדרה - אך לרוב אין לה התערבות בתגובות, פרט לעריכתן
ובהצגת הדמיון והשוני בין התגובות השונות.

[עריכה] תוכניות מציאות עם ידוענים

החל מתוכניות בהן כוכבים מפורסמים מאפשרים לצופה להציץ לחייהם האישיים - כמו התוכניות בכיכובם
של ג´סיקה סימפסון ובעלה, הסדרה המלווה את משפחת אוסבורן, וכן "המאסטרו" המציגה את חייו של
צביקה פיק - וכלה בתוכניות המציגות סלבריטיז כמתחרים בתוכניות מציאות רגילות, כמו "החיים
הסוריאליסטים", או "Celebrity Fit Club". בכל מקרה, נראה שתוכניות המציאות האלו יתחזקו, ובקרוב
תעלה לאוויר תוכנית חדשה שתלווה את בריטני ספירס. יחד עם זאת, יש החולקים על כך שמדובר בתוכניות
מציאות מכיוון שמרכזן של תוכניות אלו אינו "אנשים מן השורה", שאינם מפורסמים טרם השידור אלא
ידוענים, ההופכים את התוכנית לסוגה בתוכניות התעודה (דוקומנטרי).

    בישראל לאחרונה התפתח תת-זאנר זה עם תוכניות כמו "המאסטרו" של צביקה פיק, "פעם בחיים",
"לרקוד עם כוכבים". אלו תוכניות מציאות שהמשתתפים בהם הם ידוענים, ובזה בעצם מסתכם ההבדל.
תוכניות אלו יכולות להיות תוכניות תחרות, או תוכניות תיעודיות בסגנון האח הגדול - אך החוקים בהן
בדרך כלל דומים לחוקי תוכניות המציאות הרגילים.
    הקו המנחה של תוכניות אלו, הוא להציג את הדומה, אך גם השונה, בין הידועונים לאדם הרגיל.
תוכניות אלו מציגות את הכוכבים המפורסמים כאנשים רגילים, עם פחדים ורצונות כאחד האדם - אך גם
מחדדות את ההבדל בינם לבין האדם הפשוט, בכך שהן מציגות את הקפריזות ואורח החיים השונה של הידועונים.

[עריכה] תוכניות ההיכרות

לרוב יציגו בחור אחד וכמה בחורות, או להפך, ויהיו דומות במהותן לתוכניות התחרות - כשהפרס בהן
הוא הבחור או הבחורה שעל לבם מתחרים המשתתפים. עוד סוג של תוכניות היכרות היא הבליינד דייט
למיניהם, בו התוכנית מלווה שני זרים בפגישה עיוורת.

[עריכה] דוקו-סואפ

אלו תוכניות דומות לתוכניות התיעודיות, אך המשתתפים בהם מתמודדים מדי שבוע עם התפתחויות שנוצרות
על ידי הפקת הסדרה. נקודת המוצא של סדרות אלו, היא התקלת המשתתפים באירועים מעוררי תגובה - ובכך
הז´אנר גם דומה לז´אנר המתיחות.

[עריכה] תוכניות תחרות

סוגת תוכניות המציאות כוללת התנהגויות קיצוניות. מצלמות הטלוויזיה הנוכחות 24 שעות והלחץ שבו
נמצאים המשתתפים הסגורים אחד עם השני לתקופות שונות, עושים את שלהם. אבל בתת-הז´אנר הזה,
המשתתפים מתמודדים על פרס, מה שמגביר את הלחץ עליהם, הופך את ההתנהגות שלהם לקיצונית יותר,
ותורם לדרמה הטלוויזיונית. המתמודדים בתחרויות אלו לא יעצרו בדבר כדי לזכות בפרס - במיוחד מאחר
שברוב תוכניות הפרס ישנו ניפוי מתמיד של המתחרים, כשבכל תוכנית מספר המתמודדים פוחת, והסיכויים
שלהם לזכות בפרס גובר. תחרויות אלו מלוות את המתמודדים בשעת התחרות והאתגרים, אך גם בזמני
המנוחה. הם יהיו, לרוב, מבודדים במקום סגור, אם זו וילה או אי בודד - וכל תנועותיהם ומעשיהם
מתועדים. הדינמיקה שנוצרת בין המתמודדים הופכת את התחרות למעניינת יותר, כשנוצרות יריבויות
ושיתופי פעולה בין המתמודדים. אלו תורמים להעלאת המתח, מאירות את המתחרים בצורה אחרת מאיך שהיו
מוצגים לו הייתה זו תחרות נטו, וציגה את הלבטים ודרך קבלת ההחלטות שלהם בדרך אל הפרס הגדול.
בחלק מתוכניות התחרות, הפרס אינו כסף או מתנה, אלא קריירה. ישנן תוכניות למציאת דוגמנית, מתמחה
אצל דונלד טראמפ, זמרים, מתאגרפים - כל דבר שיכול להביא רייטינג למפיקי התוכנית. בתוכניות אלו,
המתמודדים נבחנים לא רק על יכולתיהם בתחרויות עצמן, אלא גם ביחסי האנוש שלהם והדרך בה הם
מתנהלים. בתוכניות אלו, ההזדהות עם המשתתפים היא עצומה. מאחר שהצופה לומד להכיר אותם במשך עונה
שלמה, ונחשף לצדדים שונים בהם, ולהתנהגותם במצבים שונים - תוכניות אלו לרוב הופכות את המשתתפים
שהגיעו לשלבים האחרונים בהם לכוכבים, ולהן יש את גרעין המעריצים הגדול במיוחד. מאחר שמדובר
בתחרות, בה ישנו בסוף רק זוכה אחד, תוכניות אלו גם זוכות למנה הכי גדולה של ביקורת. כמעט כל
תוכנית כזו גורמת לסערה תקשורתית כזו או אחרת, כשמתמודד פופולרי מודח, וטענות זיופים וחוסר
אמינות מלוות אותן. בסופו של דבר, כמעט וכל המתמודדים שהגיעו לשלבים האחרונים מנצחים. גם אלו
שהפסידו, יזכו לרוב בחשיפה תקשורתית גדולה ועדת מעריצים, ואלו מביניהם שמנצלים את המומנטום,
מצליחים ליצור לעצמם קריירה תקשורתית בקלות יחסית. אלו וודאי המשתתפים הבולטים ביותר מבין כל
תת-סוגי תוכניות המציאות, מאחר שהתחרות המותחת וניפוי המתמודדים החלשים יותר גורמים לעלייה
ברייטינג התוכנית ככל שהעונה מתקרבת לסיומה, והחשיפה של הצופים אליה גדלה יותר ויותר.

[עריכה] תוכנית כשרונות

אלו דומות לתוכניות התחרות, אך הן אינן מלוות את המשתתפים 24 שעות, אלא רק בזמן התחרות. תוכניות
אלו יסתמכו בעיקר על הצבעות הצופים בבית כדרך הניפוי, ולרוב יהיו מעין תחרות פופולריות בין
המתחרים, כמו כוכב נולד, נולד לרקוד.

[עריכה] תוכניות שיפור עצמי

בניגוד לשאר תוכניות הז´אנר, תוכניות השיפור העצמי משתתפות באופן פעיל בעיצובו של המשתתף
בתוכנית. אלו תוכניות בהן צוות מומחים מלווים אדם בתהליך שינוי זה או אחר - דרך לבושו, עיצוב
הבית, או איך הוא מגדל את ילדיו. הנחת היסוד בתוכניות אלו, היא שכל אדם יכול לשפר את חייו אם
יקבל את התמיכה המתאימה, ותוכניות אלו מציגות בכל שבוע אדם אחר, דומה לצופה בבית, והופכות אותו
לדוגמה חיובית, כשהן נותנות עצות לצופים בבית כיצד ליישם את הנעשה על המסך. (לרדת בגדול,ללכת
בגדול) בתוכניות אלו, הדגש אינו על המתמודדים עצמם, אלא על הדרך בה חייהם משתפרים, וכיצד הצופה
בבית יכול לעשות זאת בעצמו. ישנה הזדהות מסוימת עם המשתתפים, אך לרוב הם מופיעים רק בפרק אחד של
הסדרה, וההיכרות איתם היא שטחית. (הברבור)

[עריכה] עד כמה תוכניות המציאות מציאותיות?

תוכניות המציאות, מעצם הגדרתן, אמורות לשקף את המציאות כפי שהיא וללא התערבות חיצונית. אבל ככל
שהז´אנר מתפתח ומשתנה, כך גם התערבות ההפקה במעשי המשתתפים הולכת וגוברת. תוכניות המציאות כיום
אינן תוכניות תיעודיות נטו. חלקן מפתיעות את המשתתפים בהתפתחויות מוכתבות שבוחנות את תגובותיהם,
חלקן ערוכות בצורה שמקדמת מתמודד אחד על חשבון מתמודדים אחרים, בעיקר בתחרויות בהן הצופים מנפים
את המתמודדים. אין ספק שמפיקי תוכניות המציאות עורכות את התוכניות בצורה מגמתית, ובונות מהאנשים
הרגילים שבהן דמויות טלוויזיוניות - גיבורים ונבלים, ומציגות את האירועים שעוברים על המשתתפים
בצורה שמסננת אותם ומציגה רק את מה שמתאים למפיקים להציג לצופים בבית. בנוסף, הפקת התוכנית
מתכננת לפרטי פרטים תחרויות, אירועים מיוחדים, וסיטואציות, כדי לגרום למשתתפים להגיב בצורה
שתתאים לקו אליו שואפת התוכנית להגיע.

בתוכניות המציאות התחרותיות, בהן הקהל מנפה את המתמודדים בעקבות מה שהוא רואה בטלוויזיה, ישנן
יותר טענות שהפקת התוכנית מתערבת בבחירת הקהל ומטה את התוצאות כך שיתאימו לאינטרסים שלה. תחרות
"כוכב נולד" הישראלית, כמו "אמריקן איידול" האמריקאית, יצרו סערות תקשורתיות בעקבות הדחות של
מתמודדים - כשמעריצי המתמודדים המודחים טענו לעריכה משוחדת, הטיית דעת הקהל, ואף זיוף תוצאות.
למרות זאת, עדיין לא התגלו תוכניות מציאות ששינו באופן בוטה את התנהגות המשתתפים בהן, או הטו את
דעת הקהל בצורה מגמתית.

[עריכה] לאן פונות תוכניות המציאות?

קשה לנחש מה תהיינה האופנות הבאות בתוכניות המציאות, אך אפשר להסיק מתוכניות המציאות הקיימות
היום בשוק כיצד השוק התפתח בשנים האחרונות ולאן מועדות פניו. תוכניות מציאות רבות עלו למסכים
בשנים האחרונות, וחלקן נעלמו מלוח השידורים ולוח יד שניה במהירות. תוכניות המציאות הקיצוניות
יותר, אלו שכוללות מצבים קיצוניים ומביכים במיוחד, לא הצליחו במיוחד. ניתן למנות ביניהן תוכנית
שבה חברי משפחה מתמודדים על ירושת האב שנפטר, ותוכנית בה אישה צריכה לנחש מבין קבוצת גברים מי
הוא אביה הביולוגי. עוד סוג תוכניות מציאות שנכשל, הוא תוכניות המציאות שבהן החוקים נזילים
ומשתנים תדירות: הצופים, כך הסתבר למפיקי התוכניות שנכשלו, ביניהן "המליונר" ו"עדן", רוצים
שלתוכניות המציאות שלהם יהיו חוקים ברורים וקבועים. יותר מדי טוויסטים בעלילת תוכניות המציאות
גורמים לצופה להרגיש שכבר לא מדובר בתוכנית מציאות, אלא בתוכנית מתסורטת לכל דבר, ואחוזי
הרייטינג צונחים.

תוכניות המציאות המובילות כיום, הן אותן התוכניות שכן שמרו על התבנית הקבועה של הסוגה. תוכניות
ותיקות כמו "הישרדות", "המירוץ למיליון" ו"העולם האמיתי" ממשיכות מעבר לעונה העשירית, בעוד
שתוכניות שבנויות בעיקר מטוויסטים, נעלמות מלוח השידורים.

www.click2sale.co.il

 

הגב להודעה זו

טי-וי ישראל -רשימת כותבים -צור קשר -פורום -מאמרים - אימגו -מסחר במט"ח