|
|
![]() |
|
מאמרים אחרונים של מתן אהרוני - הקולנוע החרדי הגברי חי וקיים - "24/7 הדור הבא" – חיקויים תמיד יהיו פחות טובים - "וויפ-אאוט", "101 דרכים לעוף משעשועון", ושאר תוכניות הבידור – ההפסד הוא העיקר לרשימת המאמרים המלאה של מתן אהרוני |
הדוחה בתוכניות הריאלטי מאת: מתן אהרוני תוכניות הריאלטי כבשו את המסך הקטן. לתוכניות הריאלטי הרבה תתי- ז'אנרים שונים שלא באמת מובן מדוע מכונים הם ריאלטי. בין תתי הז'אנרים השונים והמשונים ישנן תוכניות המציגות תחרויות שונות כמו תחרויות אתגרים ספורטיביות שונות ("אפקט הפחד" האמריקאי ו"הטירה", "החפרפרת" "רצים לדירה", "סוף הדרך" הישראליות),
תוכניות ריאלטי-דוקו (כמו "ירוקות" הישראלי ששודר בלווין), תוכניות הדחה שונות שמדמות שורדים מהתרסקות מטוסים באיים קסומים ובתוליים (כמו "הישרדות"), תוכניות ריאלטי של סלברטיז שמסתובבים ברחבי המדינות ועושים דברים שמעולם לא היו עושים ("החיים הפשוטים", "החיים על פי ואיי"), תוכניות שידוכים משונות על עשירים בדויים, על רווקות חייכניות וכד' ("ג'ו מליונר", "קחי אותי שרון", "מכל הבנות בעולם"), תוכניות על קבוצת צעירים חרמנים או מצחיקונים שכלואים יחדיו בוילה ומנופים על ידי הצופים ("פרויקט ואיי") , תוכניות על שיפוצים מורחבים של גוף האדם ("הברבור") והרשימה עוד ארוכה ורבה.
תוכניות הריאלטי מכונות כך מכיוון שהן טוענות להצגה
של הנעשה, של המציאות, ללא פילטרים, ללא תסריטים, עריכות, שחקנים מקצועיים ובימויים
שונים, בהתאם לשמה, ריאלטי כמציאות, אך כפי שכבר ברור ומובן הדבר לא באמת כך. הכל
ערוך, מבויים ומתוסרט לפרטי פרטים, המצלמות גלויות וקיימות בתודעת המשתתפים והשאלה
הגדולה נשארת פתוחה: מהי המציאות והאם ניתן לטעון לקיומה של אחת כזו?
אבקש להתמקד בדוחה. כלומר באותם אלמנטים דוחים
(ובזויים) אותם מכריחים את המשתתפים השונים של תוכניות הריאלטי הספורטיביות
(וההישרדויות) לאכול, לגעת, להתפלש ולהעביר מצד לצד. מדובר על הג'וקים אותם
המשתתפים צריכים להעביר מצנצנת אחת לשנייה, מדובר על החגבים, התולעים, החרקים
השונים, הביצים, המעיים ושאר חלקים לא מקובלים של חיות שונות שהמשתתפים צריכים
לאכול בלי להקיא, מדובר על כניסה לתא החולדות, העכברים, הנחשים והתולעים שצריכים
להזיז כדי לחפש אלמנט מסוים, על התפלשות בתוך אמבט הרפש וחיות מוצצות דם שונות. הכל למען אלוהי הכסףתוכניות הריאלטי מגייסות את המשתתפים שלהן דיי בקלות בזכות שתי סיבות עיקריות ודומות שהפכו קדושות בחברה הקפיטליסטית המערבית. המשתתפים מעוניינים בפרסום עצמי ובכסף שאותו הם מבקשים להשיג בסיום התחרויות . שתי הסיבות הן דומות כיוון שפרסום מטרתו הסופית היא להביא להצבר של כסף. הדבר אינו נתפש כדבר חריג אלא הדבר נתפש בחברתנו כמקובל, טבעי ונכון ופה הבעיה: סדרות הריאלטי למעשה מהללות ומקדשות את התפישה הקפיטליסטית הקיצונית, שאינה באמת טבעית ובהכרח נכונה, ולכן נעדרת בסדרות אלו כל מחשבה ביקורתית כה חשובה. שתי הסיבות הן דומות כיוון שפרסום מטרתו הסופית היא להביא להצבר של כסף. הדבר אינו נתפש כדבר חריג אלא הדבר נתפש בחברתנו כמקובל, טבעי ונכון ופה הבעיה: סדרות הריאלטי למעשה מהללות ומקדשות את התפישה הקפיטליסטית הקיצונית, שאינה באמת טבעית ובהכרח נכונה, ולכן נעדרת בסדרות אלו כל מחשבה ביקורתית כה חשובה.
סדרות מהוות סוכן חיברות מודרני נוסף שמקדש את עשיית הכסף והפרסום במחיר גבוהה של הקרבה עצמית והשפלה והכל למען הכסף. אלוהי הכסף נחשף בתוכניות הריאלטי הללו שלשמו ולמענו המשתתפים מוכנים לעשות הכל. הם מוכנים להתפלש ברפש כדי להגיע למטרה העילאית, זכייה בכספים הרבים. יש שיאמרו שהדבר לגיטימי ושלמען מיליון שקלים, דירה או ג'יפ (לפני תשלום המיסים) הם
מוכנים לעשות את אותם דברים אך פה בעצם נמצאת הבעיה: הכסף הפך מאמצעי למטרה עצמה.
המטרה המקודשת היא להשיג את הכסף ובכל אמצעי. הדבר חמור עוד יותר כאשר נראה כי כבר
לא מדובר על סכומים גבוהים שאנשים באמת זקוקים להם, אלא ישנן סדרות שמציגות את
עליבותו של האדם העובד לאלוהי הכסף. העיסוק בדוחה כדבר מושך
סדרות הריאלטי הספורטיביות מבקשות מן המשתתפים לעשות
דברים בזויים ודוחים כחלק מהתחרות על המקום הראשון, על הכסף והפרסום. השאלה שעולה
היא מדוע דווקא נכנסו אלמנים דוחים ובזויים שונים לתחרויות השונות. אני אבקש לטעון כי העיסוק בדוחה הוא מושך. את קיומו של המושך בדוחה, בבזוי, הציגה ז'וליה קריסטבה במסתה על ה"בזות" (כוחות האימה, רסלינג. 2004.)
קריסטבה פנתה לניתוח ה"בזות" מתוך נקודת מבט
פסיכואנליטיקאית ופמיניסטית. אני אחרוג מניתוח זה אך אשאיל מקריסטבה את הטיעון כי
בבזוי יש מן המושך. לדידה יש בבזות, שהיא "גועל ממזון, מלכלוך, מפסולת, מרפש.
התכווצויות והקאות המגנות עליי. דחייה, בחילה, המרחיקות אותי ומסיטות אותי מן
הטומאה, מביב השפכים, מן המזוהם. קלון הפשרה, קלון הביניים והבגידה", משהו דוחה
ומושך יחדיו. בבזות יש משהו שהוא כאן קרוב אך בלתי ניתן להטמאה: "זה משדל, טורד
ומרתק את האיווי, אשר על פי כן אינו מניח לעצמו להתפתות". לדידה, כבר בטקסט התרבותי
הראשוני שלנו, בתורה, נראה אותו יחס אמביוולנטי שבין דחייה ומשיכה: בסיפור אדם
וחווה הנחש מפתה את חווה לאכול מהפרי הטמא והיא זו שמפתה את אדם. כלומר כבר מן
ההתחלה הזאת מתקיים הקישור בין מזון טהור וטמא והקישור שבין אסור אך מושך.
לכן תוכניות הריאלטי הכניסו אלמנטים אלו כדי לגרום לאותה חוויה ייחודית של הבזוי, של המשיכה והדחייה יחדיו, של הסתרת הפנים אך הצצה אין סופית למרקע, של תחושת גועל יחד עם חיוך לא ברור שנוצר בפנים. הריאלטי כקרנבל
העיסוק בבזוי, בדוחה, קיבל עד עתה משמעות כפולה: הוא
מלמד אותנו על האדם הקפיטליסט שנוצר ועל כוחו האמביוולנטי, על משיכתו ודחייתו בו
זמנית. כעת אפנה לפן יותר חברתי כשאבקש לטעון כי הריאלטי הוא למעשה סוג של קרנבל,
המבקש לתת פורקן לרגע אך בעשייתו כן הוא למעשה מאשש, מחזק ומשמר את הסטטוס החברתי
הקיים.
הדבר נועד, בזכות הפורקן וההקלה של הפרטים, כדי
לשמור על הסטטוס-קוו החברתי הקיים במשך כל השנה, תוך אישוש ושימור המצב הקיים.
באותו אופן תחרויות הריאלטי מבקשות לאתגר ולחצות את גבולות הסדר הקיים בטקס ספציפי
וייחודי.
לכן הסדרות למעשה מקדשות את הסדר החברתי הקיים כפי שהוא מתוך תפישה שמרנית רדיקלית, ומכאן אוכל לטעון כי הצופים יראו בקיומם של הפערים החברתיים הקיימים כדבר קיים ונורמאלי שאותו אסור לערער ולאתגר (אלא רק בקיומו של טקס מאוד מוגדר ומיוחד). כלומר הסדרות למעשה מציגות טקס חד-פעמי וייחודי המבקש לבסוף לשמר את הסטטוס החברתי הקיים. בטקס זה המשתתפים משתתפים באירוע מיוחד ולא יומיומי, המודגש בהיותו טקס מצולם, מבויים ומתוסרט על ידי הפקה שלמה שמכוונת את הדברים, בדיוק כמו הקרנבל שהחברה מפיקה לטובת פורקן רגעי, מתוך מטרה לסמן את הגבולות החברתיים הקיימים וכדי להציג את כוחו של הסדר החברתי. הצופים מבינים כי זהו אקסטרים שאותו יש לעבור רק במסגרת טקסית זו, המפוקחת ומתוזמנת היטב, ולא בחיי היומיום, שם הדברים יישארו כשהיו. איתגור הגבולות- עד לאן
סדרות הריאלטי, כאמור, מאתגרות וחוצות את הגבולות
החברתיים השונים כמו אלו שבין הטבע לתרבות ובין המוסר להפרתו. אך השאלה שעולה היא
עד לאן יגיעו הסדרות באיתגור הגבולות? האם יגיע היום שבו המצלמות יצלמו בשידור ישיר ואמיתי כיצד רודפים ציידים אכזריים אחרי אסירים ב"מגרש משחקים ענק" מתוך מטרה לחסלם באמצעים ובדרכים שונות ומזעזעות (והכל למען אידיאל אחר וחשוב יותר מכסף מצד המשתתפים- החירות)? האם אין עוד סיבה לדאגה? האם מדובר על סרט בדיוני או שיכול להיות מצב שבו הסדרות יתלוו למחבלים מתאבדים שמבקשים לפוצץ אזרחים חפים מפשע, כשהריאלטי הזה הוא הכי אמיתי שיש, בעל כל המרכיבים "הנכונים": זוועה, משתתפים "מן השורה" ומצלמות שעוקבות אחרי "החיים האמיתיים", החיים הסוריאליסטיים בהם אנו חיים? פורקס דולר יחסי ציבור פסיכומטרי הודו ניו יורק טיפולי פוריות יהלומים דם אמיתי אקולוגיה פולין סין איראן יפן קוסטה ריקה ברזיל ארגנטינה אפריקה אימון אישי טכנאי מזגנים הרזיה קזינו פוקר ראש דיו למדפסת מחשב נייד הרניה אורתופד ילדים טכנאי מחשבים שיש השכרת אופנועים צימר קידום אתרים כריות ספא צימר צימר |
|