|
|
|
|
מאמרים אחרונים של מתן אהרוני - הקולנוע החרדי הגברי חי וקיים - "24/7 הדור הבא" – חיקויים תמיד יהיו פחות טובים - "וויפ-אאוט", "101 דרכים לעוף משעשועון", ושאר תוכניות הבידור – ההפסד הוא העיקר לרשימת המאמרים המלאה של מתן אהרוני |
ממלכת יופי לנסיכה לוחמת: חלק א - וונדר וומן מאת: מתן אהרוני ממלכת יופי לנסיכה לוחמת: התפתחותן של גיבורות העל בטלוויזיה מ-"וונדר וומן" ל-"זינה, הנסיכה הלוחמת". מאמר זה, המחולק לשני חלקים, מבקש לבחון את התפתחותן של גיבורות העל, אשר הוצגו בטלוויזיה החל משנות השבעים ועד לשנות התשעים (אגב, הסדרה זינה, הנסיכה הלוחמת, עדיין משודרת מידי יום בטלוויזיה בשעות הבוקר המוקדמות בערוץ אי אקס אן.
בחלקו הראשון יוצג מבוא המאמר ויוצגו בקצרה התיאוריות החברתיות בהן ישתמש המחקר כדי לבחון את ייצוג דמותן של הגיבורות. כמו כן, יוצג ניתוח ראשוני וכוללני של דמותה של גיבורת העל "וונדר וומן". ממנו עולה כי ייצוגה הוא בעייתי ומאוד שמרני. בחלקו השני תוצג דמותה של גיבורת על יותר "צעירה" - זינה הנסיכה הלוחמת, אשר נתפשת כדמות יותר ליברלית, פמיניסטית וחזקה, אך גם זו מתגלה כדמות גברית, שמוצגת בצורה שמרנית. בחלקו השני של המאמר יוצג גם מקרה בוחן - ניתוח של פרק מכל תוכנית כדי לעמוד על עיקרי הייצוג של גיבורות העל הנשיות. ובסופו יוצג הסיכום.
מבוא
בן גוריון טען כי בכל איש ואישה גנוזים כוחות אדירים, יש רק לדעת כיצד להגיע למקורם, לגלותם ולהפעילם. במאמר זה אבקש להגיע למקורות כוחותיהן של גיבורות העל בטלוויזיה.
הפמיניזם הפסיכואנליטי עוסק בדיכוטומיה שבין הסובייקט לאובייקט, כאשר מוקד עיסוקו העיקרי הוא התמודדות עם יחסו של ה"אני" (הסובייקט) ל"אחר" (האובייקט), ולמיקומה של האישה כ"אחר" שהוא זר ומהווה מושא להתבוננות.
וונדר וומן החלה את הקריירה שלה כגיבורת קומיקס אשר נולדה ב- 1942 ע"י פסיכולוג שנויי במחלוקת בשם וילהאם מולטון מרסטון, אשר טען שהמציא את דמותה כחלק מן המאמץ המלחמתי, כתעמולה פסיכולוגית, בשביל יצירת "אישה חדשה" אשר צריכה לשלוט בעולם. אך מתברר כי דמותה והסיפור כולו היו מוצגים כאובססיבים ל-סאדו מזוכיזם (כשם שיוצרה היה) כאשר בכל פרק הייתה התעסקות עם קשירת וונדר וומן בשרשראות. הקומיקס הואשם בהסתה לחוסר מוסריות ובתגובה ענה היוצר כי זהו הקסם הסודי של הנשים: נשים נהנות להיות כנועות וקשורות. (Theabald, 2000:2).
מן העונה השניה (ברשת CBS) הסיפור עובר ל"עידן המודרני" כאשר וונדר וומן עובדת תחת בנו של סטיב, סטיב ג´וניור (לייל ווגנר), בתפקיד סוכנת שטח ושניהם נלחמים כנגד פושעים בינלאומיים המשתמשים בטכנולוגיות חדשות על מנת לגנוב ולרמות, כשלרשות סטיב ודיאנה גם כן מחשב על מדבר, אשר עוזר להם בפתרון הבעיות.
מבחינת הליהוק, לינדה קרטר נבחרה לשחק את וונדר וומן לאחר שהמפיקים חיפשו בחורה גבוהה ויפה בעלת שיער שחור (כמה שיותר דומה לדמות הקומיקס) וכמובן צעירה, ע"פ הדפוס הקיים בטלוויזיה (signorielli,1999). לינדה קרטר, כמעט ללא ניסיון משחק, אך לאחר זכייה בתואר מיס אריזונה ומיד אח"כ מיס עולם (בשנת 1972), הייתה מועמדת מנצחת להעלאת הרייטינג בקרב הגברים. לכן, הפמיניזם הפסיכואנליטי יטען כי כל עיסוקה הוא לשמש אובייקט מיני למבט הגברי המכפיף אותה כ"אחרת". לבוש ואביזרים  לוונדר וומן שתי זהויות. הזהות הראשונה היא דיאנה פרינס, מזכירתו של סטיב ומאוחר יותר סוכנת השטח שלו. זהותה השניה היא וונדר וומן החזקה, כאשר כוחה נובע מתכשיטיה. בחיי היומיום דיאנה פרינס לובשת בגדי נשים ע"פ צו האופנה או מדי צבא שחורים (בעונתה הראשונה). על אפה ממוקמים להם משקפיים ושערה אסוף. כשדיאנה רוצה לצאת לפעולה ולעזור להציל את העולם, היא זקוקה ללבוש המיוחד של וונדר וומן, אותו לובשת תוך סיבוב מהיר היוצר פיצוץ שקט ולאחריו היא מופיעה במכנסיי טייץ קצרים (אשר התקצרו עוד יותר מהעונה ה- 2) כחולים עם כוכבים זהובים רקומים עליו, חגורת זהב מונחת על מותניה ועליה קשור לאסו מוזהב, חולצה צמודה המציגה מחשוף נדיב בצבע אדום עם פסי זהב. לרגליה מגפיים אדומות גבוהות עם עקב גבוה ושערה פרוע. לידיה צמידי זהב ועל ראשה כתב מזהב, אשר בראשו כוכב אדום. כאמור, כוחה העל-אנושי של וונדר וומן נובעים מתכשיטיה. חגורת הזהב שלה מעניקה לה את כוחות- העל (אותה רק גבר יכול להסיר). צמידי הזהב שלה מגינים עליה מכדורים. הכתר שלראשה מזכיר לנו את זהותה כנסיכת האמזונות הנמצאת בשליחות גלותית, ובו היא משתמשת מדי פעם, משלחת אותו על מנת לפגוע בחפצים ואנשים. לחגורה מחובר לאסו מוזהב המשרת אותה כדי לתפוס דברים ובעיקר לצורכי חקירה, כיוון שבכוחו להוציא את האמת מכל אדם הקשור אליו. בניתוח אביזריה של וונדר וומן נראה כי ייצוג האישה הכוחנית הוא בעייתי מאוד. כוחה של האישה מתבטא בתכשיטיה. בחברתנו הקפיטליסטית, תכשיטים נתפשים כאביזרים הנצרכים לרוב ע"י נשים ולכן, יטענו הניאו מרקסיסטים כי לפנינו האידיאולוגיה הדומיננטית בשיאה, כאשר מציגים את אתוס הצריכה (של תכשיטים) כדבר חיובי וחיוני, המעניק לרוכשיו "כוח מיוחד". על כך יתרעם גם הפמיניזם הסוציולוגי שיטען כי שוב מציגים את האישה כצרכנית (לעומת גבר יצרן). כך גם צבע התכשיטים (זהב) מרמז על לגיטימיות המסחר והצריכה בכסף וזהב. בנוסף, הכוח הנובע מתכשיטים מציג את כוחה של האישה כחיצוני לה ולא כחלק אינטגרלי מגופה ולכן, כך מבטלים היוצרים את חרדתו של הגבר מפני האישה החזקה, כפי שהפמיניזם הפסיכואנליטי יטען. יחד עם זה, יטענו כי כדי לבטל את חרדת הסירוס של הגברים, העניקו לוונדר וומן פאלוס חלופי, הלאסו שלה. בצבעי חליפתה של וונדר וומן ניתן לראות בבירור את צבעי דגל ארה"ב (אדום כחול והכוכבים). לכן, נראה שוב את הקשר בין טוב, צודק וחזק עם המעצמה ארה"ב. כך גם נקשור את אופיה של ארה"ב, כדמוקרטית וקפיטליסטית עם וונדר וומן ונראה כיצד ההגמוניה השלטת פועלת. ישנה טענה כי החלפת הזהות של וונדר וומן, המוצגת בסיבוב המהיר עם הפיצוץ השקט, היא מטפורה ל-אוננות (Theobald:1) ועם ההצגה הכוללת של לבושה החושף רגליים ארוכות וחזה שופע, יטענו הפסיכואנליטים כי שוב ישנה הצגת האישה כאובייקט מיני למבט גברי מכפיף. הורדת חגורת הזהב של וונדר וומן, הניתנת רק ע"י גבר, מציגה את האידיאולוגיה ההטרוסקסואלית בשיאה. אין באפשרות אישה (מלבד הגיבורה עצמה) להוריד את החגורה, כדי לא ליצור (חס וחלילה) כל רמיזה, ולו הקטנה ביותר, ליחסים לסביים בין שתי נשים. רק הגבר הוא בעל הסמכות להפשיט את וונדר וומן מלבושה, וכך גם לקחת ממנה את מקור כוחה. לכן, מוצגת לפנינו אידיאולוגיה הטרוסקסואלית פטריאכלית שלטת, המבקשת לשעתק תפיסה זו בעזרת סדרה זו. סביבתה של וונדר וומן ויחסה כלפיה  רוב סביבתה של וונדר וומן, לאורך כל העונות, היא סביבה גברית, בה כמעט ולא מוצגות נשים (פרט למזכירה במשרד סמוך ונשים "רעות"). בסדרה, לצידה של דיאנה, מופיע סטיב המכהן כמפקדה הפוקד עליה לבצע משימות שונות (מניהול המשרד ועד לחקירת פושעים). ביניהם יחסי עובד מעביד, תוך רמיזות קלות למתח מיני בין וונדר וומן לסטיב, אשר אינו ממומש (ראה 2.5 ו- 4.1). הצגה זו של מיעוט נשי היא הצגה מעוותת ולא מציאותית לעומת מספרן היחסי של הנשים באוכלוסייה. במחקר שערכה סיגנוריאלי signorielli,1999)) על הצגתן המספרית והייצוגית של נשים לאורך 30 שנים בפריים טיים טלוויזיוני בארה"ב, היא מגדירה את ההצגה המספרית כ"הכרה" והצגתן הייצוגית של נשים כ"כבוד" (ע"פ קריטריונים של גיל, מקצוע וז´אנר). נראה כי ההצגה המעוותת הזו אינה חריגה, אלא זהו דפוס חוזר בכל השנים. כך נמצא כי בסוף שנות ה- 60 ושנות ה- 70 הנשים הוצגו ב- 28% בלבד לעומת יחסיהן באוכלוסייה העומד על 51.2% (signorielli:6). נראה את הדפוס חוזר גם ביחס ל"כבוד" שניתן לנשים: דיאנה היא מזכירתו של סטיב, בתפקיד מסורתי נשי (אך מן הצד השני היא עובדת מחוץ לביתה). נמצא כי 23.7% מהנשים בסדרות לוהקו לתפקידים מסורתיים בשנות ה- 70. לפיכך, אוכל לטעון כי הסדרה וונדר וומן מאוששת את טיעונה של טוכמן (Tuchman, 1978) כי מתרחשת "הכחדה סימבולית" של הנשים בטלוויזיה, כשטוענת ל 50% נשים בכוח העבודה בשנת 1976, אך הטלוויזיה מציגה "איחור תרבותי", כיוון שמציגים את המצב כפי שהיה בשנות ה- 50 בארה"ב, בו הודרו הנשים לביתן בפרברים עם כינון מדיניות ממשלתית ותרבותית מכוונת לטובת החיילים שחזרו מן המלחמה, תוך ניסיון החזרתם לעבודתם, שנתפסה ע"י הנשים (ראו: הולט, 1986: 211-267). הסכנה שבהצגה זו היא בשל היפותזת ההשתקפות שטוענת כי הטלוויזיה נתפשת כהשתקפות של המציאות, ולפיכך הנשים ימשיכו להיתפש כקיימות בספירה הפרטית בלבד, ולא נמצאות מחוץ לביתן. כך נוצר מצב שבו המדיה יוצרת הכחדה סימבולית של הנשים, אשר אינן מופיעות בפריים, ואם מוצגות בו, נראה כי ההצגה היא כנחותות, קורבנות ושאר הסטריאוטיפים הסקסיסטיים. בוונדר וומן נראה כי כל סביבתה היא לבנה, גברית, הטרוסקסואלית ומן המעמד הבינוני (בורגני). כך אטען כי ישנה גם "הכחדה סימבולית" של השחורים והגאים, בנוסף לנשים. העולם נראה לבן ואמיד יותר מתמיד. ההדרה של השחור, הגאה והעני נתפשת כלגיטימית ונכונה, כפי שיטענו הניאו- מרקסיסטים: האידיאולוגיה של המעמד השליט היא המכוננת ומועברת להמונים. יחסה של וונדר וומן כלפי סביבתה היא קבלה וציות של הסדר ההיררכי הקיים. היא מקבלת את מעמדה התעסוקתי כמזכירתו של סטיב, כדבר טבעי ושריר, למרות שהיא בעלת כוחות-על היכולה וצריכה לשלוט ולהדריך את הגברים סביבה, או לחילופין, ליצור קטגוריה אחרת מן הסדר הקיים, אך המצב אינו מוצג כך. היא מקבלת את מצבה הכנוע בהבנה כי אלו פני הדברים. נראה כי סביבתה של וונדר וומן אוהדת ותומכת בה על עזרתה לסדר הפטריאכלי הדמוקרטי הנאור כנגד כוחות הרוע, המגולמים בעונה הראשונה בנאצים, ולאחר מכן בגנבים בינלאומיים. מן העונה השניה דיאנה פרינס עולה דרגה לסוכנת שטח המוגדרת כ"סוכנת השטח הטובה ביותר בפיקוד ההגנה המשולב" והיא פועלת לרוב לבד בשטח, כשסטיב מפקח עליה ממשרדו במטה. הצגה זו תשמח את הפמיניזם הסוציולוגי, כיוון שהיא נעה במרחב הציבורי, אך בבחינה מעמיקה נגלה כי מטרתה היא רגשנית ולא רציונלית. היא פועלת בשם הרגש ואינה עסוקה ביחסים פוליטים, אלא אישיים, כפי שמנוכסים לנשים בספירה הפרטית. על כן הצגה זו אינה חיובית, אלא כסות בלבד להגמוניה השלטת. הנרטיב והאידיאולוגיה מאחוריו הסיפור הטלוויזיוני של וונדר וומן הוא על בת אמזון אשר באה מעולם נשי לחלוטין בעקבות גבר, כדי להציל את העולם הדמוקרטי המערבי הפטריאכלי מן ה"רעים" המוצגים בעונה הראשונה בדמות המשטר הנאצי (בזמן מלחמת העולם ה- 2) ומאוחר יותר (מן העונה השניה ואילך) עברה לעולם המודרני בו נלחמת תחת פיקודו של סטיב טרוור ג´וניור (בנו של מפקדה מן העונה ה- 1) במשרדי פיקוד ההגנה המשולב נגד פושעים מתוחכמים, כאשר התקדמה בקריירה הצבאית שלה ממזכירה של סטיב בדרגת חוגרת לסוכנת שטח מצטיינת. אך עדיין נראה כי התפתחות בקריירה ובמעמדה של וונדר וומן אינה התפתחות רדיקלית, כיוון שעדיין האישה נמצאת תחת פיקודו של הגבר הסמכותי: סטיב טרוור, או בנו, אשר ירש את מקומו של אביו. על כן נגנה הצגה פטריאכלית זו המוצגת כטבעית ולגיטימית. כפי שכבר טענתי, נראה כי האידיאולוגיה שעמדה מאחורי העונה הראשונה של הסדרה הייתה ברורה מאוד: הדמוקרטיה (האמריקאית) היא צורת המשטר הטובה ביותר, אליה יש לשאוף ולהגן בחירוף נפש. לשם כך הגיע לעזרה וונדר וומן הלבושה בהתאם (ע"פ דגל ארה"ב) המשעתקת הצגה זו. מן העונה השנייה נראה כי אחרי שהדבר הובהר וההמון הפנים אידיאולוגיה זו, יש לטפל באותה צורה, אך מעט יותר סמויה, בהקשר של הצגת הקפיטליזם כערך עליון. לכן, על וונדר וומן כעת להלחם כנגד גנבים בסדרי גודל בינלאומיים, הנעזרים בטכנולוגיות מתוחכמות להשגת רווחיהם (הקפאת בני אדם או הפיכתם לרובוטים ממושמעים, היפנוזה מתוחכמת ואף גניבת מוחות אדם לצורך מכירתם בחלל). לכן האתוס הקפיטליסטי של הגנה על רכוש הפרט ועיסוק מתמיד בסחורה וכסף, הוא המניע את הגיבורה, כמו ההצגה של שאר גיבורי הקומיקס האחרים (Pecora,1992: 66). הגיבורה כעת אינדיבידואלית (סוכנת שטח יחידה) והאינדיבידואליזם הוא ערך מהותי של הקפיטליזם המוצג בסדרה זו. לפיכך, יטען אלטוסר כי חשפנו פה את האידיאולוגיה הדומיננטית שמעבירים להמון. הבנייה ושעתוק נוספים מתרחשים בהצגת תפישת העולם כדיכוטומי מתמיד לאורך כל עונות הסדרה. כך על הגיבורה ה"טובה" להלחם נגד ה"רעים", דמותה אף מוצגת כחלשה מול חזקה (בחליפת וונדר וומן), דמוקרטיה מול נאציזם, גבר מול אישה וכד´. על כן הפמיניזם הפוסט מודרני ידרוש לבטל תפישה זו ע"י דה- קונסטרוקציה של המבנים הקיימים והצגתם כרבים ושונים ולא דיכוטומים. הצגה בעייתית נוספת קיימת עם הצגת ההטרוסקסואליות כצורת החיים היחידה הלגיטימית, כפי שכבר טענתי. וונדר וומן הגיעה אלינו מתוך קהילה נשית חד- מינית אשר הוצגה (בפרק הראשון של העונה ה- 1 וה- 2) כ"אחרת" חריגה ובדיונית, כאשר הצגת האמזונות בפרקים אלו הייתה על טהרת ה"חיפצון המיני" של הנשים. לפרקים אלו לוהקו דוגמניות רבות אשר לבשו טוגות לבנות חשופות והוצגו כאובייקטים מיניים גרידא. בנוסף, מן הקהילה הזו יצאה וונדר וומן בעקבות גבר כדי להגן על מושבו הפטריאכלי וכך לשמרו. בהמשך, נראה כי הזוגיות ההטרוסקסואלית היא היחידה המוצגת בנרטיב, וכך גם המצב בין הזוג וונדר וומן ומפקדה סטיב, אשר מורגש ביניהם מתח מיני. נראה כי המצב בטלוויזיה שונה מן הקומיקסים, כפי שהפסיכולוג פרדריך וורטהם טען ב 1953 כי ספרי הקומיקס הופכים ילדים תמימים להומוסקסואלים (Johnson ,1995:1). הוא התבסס על הקומיקס באטמן ורובין ומצא בו רמזים רבים להומוסקסואליות ולכן הזהיר את ההורים מכך. בנוסף, מוצאת ג´ונסון בניתוח סרטי באטמן קשר דיכוטומי קונפליקטואלי בין דמוקרטיה לפשיזם המתורגמים לקפיטליזם טוב מול קפיטליזם רע (ומוצאת חיבור בין קפיטליזם רע להומוסקסואליות רעה). Johnson ,1995: 2-4)). תכונות הגיבורה לגיבורה תכונות רבות ומגוונות היכולות להיקרא אחרת ע"פ כל צופה, (כפי שטוענים פיסק והול). לכן, אבקש בסעיף זה לבדוק עד כמה הדמות מוצגת כפמיניסטית בעזרת מחקרה של ארזי (1998) העוסק בקשר שבין אסרטיביות, הנמצא באמצע ציר התכונות שבין אגרסיביות לפסיביות, ארוטופיליה, כצד אחד לעומת ארטופוביה ומחויבות לקריירה. בנוסף אתייחס להצגתה הכללית. תחילה, אבקש לבדוק האם וונדר וומן פמיניסטית. לשם כך ארזי (1998) מצאה כי ישנו קשר ישיר בין אסרטיביות, ארטופיליה ומחויבות לקריירה לבין פמיניזם (כ"א עומד לפני עצמו בקשר ישיר). נראה כי נוכל למקם את וונדר וומן בציר בין אגרסיביות לפסיביות כנעה בין מעט אסרטיביות ויותר פסיבית. אסרטיביות תוגדר כ"עמידה של הפרט על זכויותיו, מתוך הכרה ברגשותיו, מתוך קבלת אחריות לרגשות אלה, מתוך מתן ביטוי מילולי ולא מילולי ברור וישיר לרצונותיו". (ארזי: 8). פסיביות מוגדרת כ"ויתור מראש של צרכים ודעות של הפרט, תוך שיעבוד רצונו לזה של הזולת". (שם). אגרסיביות מוגדרת כ"ביטוי זכויות וצרכים של הפרט על חשבון הזולת, תוך פלישה לגבולותיו עם השפלת הזולת והכנעתו". (שם). כך נראה כי לוונדר וומן, ביחס למפקדה וסביבתה הקרובה, אין כל רצונות, מלבד לרצות את מפקדה סטיב, אשר מכתיב לה את התנאים ואת הפעולות שעליה לעשות, ולא נראה, אף לא פעם אחת, כי התנגדה לפקודותיו ועמדה על שלה. מידי פעם היא הציעה למפקדה איזשהו רעיון, אך היה חשוב לה האישור שלו על כך, ולא פעלה ללא הסכמתו או אישורו. לכן, ע"פ ארזי, היא אינה פמניסטית. מדד נוסף הוא הקשר בין ארוטופיליה, כלומר הערכות חיוביות כלפי מין, לבין פמיניזם, כאשר בצד השני של הציר מופיעה האירוטופוביה. זהו פחד והערכה שלילית כלפי מין, תוך נטייה להתרחקות והימנעות מגירויים מיניים. כך נמצא את וונדר וומן כנוטה לכיוון הארוטופוביה, כיוון שאין היא מוצגת באופן כללי כעוסקת במין ואף לא חושבת על כך, אלא מידי פעם (בעונה הראשונה בעיקר) ישנן רמיזות של אהבה בין הזוג סטיב ווונדר וומן. לכן, נוכל שוב לטעון להצגתה כלא פמניסטית. לגבי מחויבות לקריירה, כלומר הפרט תופש את פיתוחו המקצועי והאישי כמרכיב מרכזי בחייו (ארזי: 14). הבחינה היא קשה. בעונה הראשונה היא מוצגת כמזכירה פסיבית, אולם היא התפתחה בעונות הבאות לסוכנת שטח. על כן, וונדר וומן אכן פיתחה את הקריירה שלה, ואוכל לאמר לזכותה כי היא יכולה להיתפש כפמניסטית, אך יש לזכור כי ישנה בעייתיות רבה ביישום קשר זה, כיוון שבמקור הוא הסתמך על שאלון ופה אני מעריך באופן כללי את הצגתה, לכן יש לקחת זאת בעירבון מוגבל. ארצה לטעון להצגתה של וונדר וומן כאישה ביישנית, כיוון שאינה מיישמת את הרמיזות ההדדיות של יחסי החיבה בינה לסטיב. במחקר שערכה מקדניאל (McDaniel, 2001) על הנורמות והחוקים לגבי התנהגות (ביישנית) בין זוגות הטרוסקסואלים משנות ה- 50 ועד ל- 90, (ע"פ ספרי הדרכה כיצד לנהוג עם בן המין השני), מתברר שוב כי ישנו "איחור תרבותי" במדיה (Thucman:1). בשנות ה- 50, הנשים התבקשו להיות ביישניות ולהציג עצמן כנחותות מן הגברים, כדי להעלות את ביטחונם העצמי. הביישנות נתפשה כאמוציה אידיאלית בשביל בנות. כך נראה כי וונדר וומן בעונה הראשונה, אשר הציגה את הסיפור כמתרחש בשנות ה- 40, תואם את הלך הרוח של הדרישה לביישנות, אך מן העונה השניה ואילך, הסיפור הוצג בסוף שנות ה- 70 ב"זמנים המודרניים", אך התכונה של וונדר וומן עדיין הייתה ביישנות ועל כן ה"איחור התרבותי", כאשר בנות רבות הושפעו ממנה ועיצבו את זהותן ע"פ הלך הרוח של שנות ה- 50, למרות שבמציאות, חל מהפך עצום בסוף שנות ה- 70 בהדרכת הבנות, תוך קריאה להתנגדות לביישנות ודרישה לאסרטיביות ואירוטופיליה, כלומר המין נתפש כלגיטימי וחשוב. (McDaniel:7). ההפקה  על מנת להבין את ההצגה הסטריאוטיפית הפטריאכלית הקיימת בסדרה וונדר וומן, עלינו לבדוק גם תחום אשר כמעט ואינו נחקר בספרות האקדמאית, (אשר מתמקדת לרוב בניתוח תכנים), והוא ההפקה העומדת מאחורי הסדרה. בבדיקה כמותית מדגמית פשוטה של הקרדיטים המופיעים בתחילת הסדרה וסיומה, נראה כי מספר הגברים המופיעים בתפקידים השונים הם רבים מן הנשים: בפרק אקראי מתוך העונה הראשונה, אשר הופקה ברשת ABC האמריקאית עולה כי ישנם 22 גברים המופיעים בשלל תפקידים, החל מתפקידים מהותיים להצגת התכנים כמו בימוי והפקה לעומת 6 נשים בלבד (יחס של מעל 3 גברים על כל אישה: 1:3.6). חשוב ביותר לבדוק גם את התפקידים הספציפיים של כל מגדר: תפקידי הנשים הם לרוב מייק אפ, סטייליסטית שיער ומלהקות. הופתעתי לגלות כי בין מיעוט הנשים הללו ישנה תסריטאית ועורכת (יחד עם גבר נוסף). לכן, נוכל לומר כי למרות המיעוט הנשי, שיוצר מצב בו ידי הגברים על העליונה, אך התסריט, כמרכיב חשוב ביותר בהבניה התרבותית חברתית הקובע את התכנים, מצוי בידי כוח נשי אשר אינו משתמש בו נכונה. כך בבדיקה שערכתי, גיליתי כי המצב קיים גם בתחום הקולנוע, כפי שלובין (1998: 225) טוענת כי גם בסרטים בהם נשים מביימות וכותבות, הייצוג הנשי נשאר בעינו: האישה מוצגת כאובייקט מיני. הדבר נובע מהפנמת ההגמוניה הפטריאכלית הקיימת. בעונה השניה ברשת CBS היחס הכמותי בבדיקה אקראית מדגמית נראה יותר גדול בין הנשים לגברים, לטובת הגברים. נספרו 23 גברים ו 3 נשים. כעת נלקח מן הנשים תפקיד התסריטאית וניתן ל 2 גברים, כאשר ישנה אישה אחת המופקדת על תפקיד יועצת לתסריט. ישנה אישה בתחום התלבושות ומעצבת שיער (הליהוק ומייק אפ עברו לחברה חיצונית ועל כן אין לדעת מי בפועל עושה זאת). כך הפער גדל ליחס של מעל 7 גברים על כל אישה. יחס הצופים לגיבורה את יחס הצופים לגיבורה לא ניתן לקבוע, כפי שפיסק והול טוענים, כיוון שכל צופה יקרא אחרת את הטקסט, אם ע"פ מעמדו החברתי (הול) או ע"פ הפוליסמיות הקיימת בטקסט, בזכות חוסר יציבותו (פיסק). לכן המדד אותו אוכל למדוד, למרות שכלל אינו מהימן, הוא הביקורות הקיימות באתרי האינטרנט השונים וסוגי האתרים (ע"פ תכניהם העיקריים). חיפוש מהיר באינטרנט יגלה לפנינו לא מעט אתרים של אוהדי הסדרה וונדר וומן ומכאן הבעיה בבדיקה של ביקורות כלפי הסדרה, כיוון שאם ישנן כאלה, הן כתובים ע"י אוהדי הסדרה אשר דורשים הצגה קצת שונה ומעודכנת של הדברים. לכן בבדיקתי אתייחס לתכנים. נראה כי המסקנה שמיד תעלה היא כי האוהדים מתייחסים לרוב לנתוני גופה של הדמות וונדר וומן: לעניה הכחולות, רגליה הארוכות וממדיה הגופניים הרציניים. מיד הפמיניזם הפסיכואנליטי יטען, כפי שטען לאורך כל הניתוח הכללי של וונדר וומן, כי זו הוכחה נוספת למהות וונדר וומן כאובייקט מיני (והכפפתה כ"אחר"), הנועד להנאת הצופה הגברי והצופה הנשית, המאמצת את מבטו, כפי שמלווין טוענת במאמר המשך ((Mulvey,1981. |
|
