דודו טופז חי בסרט (רע)

מאת: מתן אהרוני

העלילה הלא נגמרת של דודו טופז עם הסיפור שלו על פגיעה, איומים וניסיונות חיסול בכירים וטאלנטים (כוכבים) בתקשורת מעלה את השאלה, שאני בטוח שאין מי שלא שאל כבר את עצמו ואחרים, וגם מיד ענה  -  מה קרה לאותו כוכב טלוויזיוני שנפל מגדולתו? האם השתגע? האם אלו הסמים שגרמו לו לעשות את מה שעשה? האם זה מה שקורה לכוכבים נופלים? 

תשובות שונות ורבות שבטח נשמעו היו שדודו טופז השתגע, שכך זה עם מגלומנים (עשירים), שהוא נרקסיסט שלא יכול לראות עצמו נעדר מול המראה (המרקע), שהוא בדיכאון, שהמלנכולה השתלטה עליו, שזוהי התמוטטות נפשית שהובילה למעשים, שזה מה שקורה בנפשם של "כוכבים" שנפלו ממיקומם הגבוהה בהיררכיה הטלוויזיונית, שכנראה זוהי הקנאה של מי שסורס, שזהו התוצר הנפשי שנובע מהמהלך של  של הצלחה איטית ונפילה מהירה.

מקרה זה מדגים לנו יפה כי השיח הטיפולי בשפה הפסיכולוגית הפך בשנים האחרונות לשיח המרכזי והעיקרי בתרבות. על פי אווה אילוז (בספרה "אינטימיות קרה"), שיח זה, שמשתמש במושגים פסיכולוגים, כבש את מרכז הבמה והפך לתשתית להבנה של נורמות ותופעות תרבותיות שונות. הוא תפש את מקומו של השיח הסוציולוגי (והאנתרופולוגי), שעימו קמה המדינה ובו השתמשה כדי לנסות להבין, לכוון, ולמסד את תופעת ההגירה ואת כל המשתמע ממנה. כך למעשה אפשר לטעון כי חלה מהפכה מדעית – או יותר נכון נוצרה תפנית בשדה, כשהשתנו היחסים בין המרכז והשוליים - והסוציולוגיה והאנתרופולוגיה הודחה לטובת הפסיכואנלטיקה. 

אך בואו נשוב למקרה הנדון, של דודו טופז והמכות ונתהה בכל זאת מה קרה לדודו טופז?  בניגוד לשיח הפסיכולוגי, שכל אחד הוגה בלי הכרה ועם מעט השכלה בתחום, ארצה להשתמש בשיח הדרמטורגי, הספרותי או אם תרצו הקולנועי כדי לטעון כי טופז פשוט חושב במונחים אלו של משחק, האריסטוטלים, ובבינריזם שבין טוב לרע, בין גיבור ונבל, בין פרוטגטוניסט ואנטגוניסט שלרוב נמצאים במדיה השונים. טופז חי רוב שנותיו הבוגרים בשדה הזה של המשחק וכנראה שאימץ את עקרונותיו בחייו הפרטיים.

עד למקרים אלו של האיומים ההכאות ואף התכנונים לחיסולים, כפי שנטען בחדשות, שאותם הזמין טופז, הוא נתפש  כמעט תמיד כ"הגיבור הטוב" (חוץ ממקרה הפליטה של הצ'חצ'חים המזרחים),  בייחוד במדיה הטלוויזיונית, ובעיקר בזכות התוכניות שלו בערוץ 2 המסחרי שרק נולד ("רשות הבידור", ו-"הראשון בבידור") שניסו לעשות טוב לאנשים.

עד כה טופז נתפש כאיש הטוב, כגיבור העם, שמגייס תרומות, שמאחד משפחות, שמבדר את העם בשעות מצוקה וכשפיגועים מציפים את הרחובות המפוחדים.

אולם קרה מה שקרה וכוכבו נדם. הוא הפך ללא ממש רלוונטי. הימים של ראשית הטלוויזיה המסחרית תמו והציבור כבר לא נמס מכל מחווה של עזרה למישהו במצוקה. הצרכן של הטלוויזיה מתפתח ועימו רצונותיו – הוא דורש איכות, דורש התפתחות, דורש שינוי. שעשועני טלוויזיה מהסוג הנחות של משימות מטופשות כבר לא מספיקים לצופים. טופז לא סיפק עוד את הסחורה והוא איבד נקודות (רייטינג) רבות. הוא פנה לעשות תוכנית דוקומנטרית על אהבה, "דודו טופז מחפש אהבה, וחזר להיות הגיבור בטלנובלה "בובות", שממנה טופז אימץ גם רעיונות בהם הוא משתמש, כמו התקף הלב עם מאסרו. 

ופה באה התפנית – טופז מצא כי אולי צריך לשנות תפקידים ובמקום להיות הגיבור הטוב, אולי על ידי הפיכת עורו, עם היותו נבל, הוא יזכה שוב בתהילה. הרי גם לדמות הרעה, האנטגוניסט יש מקום רציני בעלילה. ועל פי אותם תסריטים שכה מוכרים בעולם הפשע, של הנבלים, הוא פעל: נקמה, חיסולים, איומים ואלימות הם המאפיינים, הם הכלים שבהם נוקטת הדמות הרעה.

טופז ניסה להשאיר עצמו על סדר היום הציבורי בעזרת דמותו של הרע, וכך, לא פעם אנו מתבשרים כי טופז הפעיל עוד ועוד קבוצות חיסול ומה לא...

אולם, מדי פעם אנו שומעים שהוא מנסה להישאר בתודעה גם בדמותו ההפוכה – עם אשפוזים חוזרים ונשנים בעקבות התקפים שהוא חוטף. במקרה זה הוא שב וחוזר לשחק את האיש הטוב, כמה שהוא יכול – על פי דמותו האחרונה שהוצגה על המרקע,  של אריק צרפתי, האיש הטוב (יחסית) בטלנובלה "בובות", שבתקופה מסוימת חוותה התקף לב עם מאסרה ועם איבוד השפיות והתנתקות מהמציאות.

אז למעשה ניתן לטעון כי האיש חי בסרט, עכשיו הוא פשוט בדמות הרע, שכנראה טוב לא יוצא ממנה.