|
|
|
|
מאמרים אחרונים של מתן אהרוני - אמנות הרמאות – פרומואים בערוצים המסחריים - "אלופים של החיים" – הנוער במצוקה ויש להחיש לו עזרה - אולפן שישי עם יאיר לפיד – מהדורה בורגנית ומרגיעה לרשימת המאמרים המלאה של מתן אהרוני |
הצצה אל מאחורי הקלעים
מתן אהרוני
בצפייה בתוכניות המקור הישראליות השונות נראה כי זה כמעט חובה להציג לרגע, לתקופה, במשך כל העונה או כקונספט עיקרי, את הצצה אל מאחורי הקלעים. ההצצה אל מאחורי הקלעים מספקת את הצורך והיצר הבסיסי של האדם המציצן (אותו ניתן לכנות ההומוסקופי) והסקרן, והיא מביאה לתוספת של הגדרה ומאפיינים של תוכנית הטלוויזיה- לעיתים כמקף ולעיתים כמאפיין והגדרה מרכזיים- ריאלטי, ואלו מביאים גם לרייטינג נכבד, כלומר להצלחה שמתורגמת למזומנים. אך הצצה זו של התוכניות השונות למאחורי הקלעים היא בעייתית ולא טובה: היא הפכה את מאחורי הקלעים להיות חזית הבמה ולא הדבר האמיתי. כך מאחורי הקלעים הופכים להיות מלאכותיים. לכן הפיכתם לחזית הבמה למעשה מבטלת את קיומם ותפקידם האמיתי ומערערת על הפן החופשי והאינטימי שקיים בתפישה של מהם מאחורי הקלעים ומה תפקידם בחיים. אחורי הקלעים אמורים להיות הספירה הפרטית, ספירה שממנה ניתן לברוח ממציאות החיים. במאחורי הקלעים המסכות אמורות לרדת מהפנים כדי לתת לאדם להיות עם העצמי שלו. גופמן (בספרו "הצגת האני בחיי היומיום", 1980) מציג את אחורי הקלעים כניגוד לחזית הבמה, שם כל אדם לובש את המסיכה שלו, בהתאם למקום אליו הוא הולך ובהתאם למה שהוא רוצה לשחק. ההצצה אל מאחורי הקלעים גם מהווה סוג של עשייה רפלקסיבית שחושפת את הפן המלאכותי הקיים בסדרות ובסרטי הקולנוע השונים. הצצה שאומרת כי הדבר לא אמיתי אלא בדיוני, כי זה לא מציאות החיים האמיתית. אך בהפיכת מאחורי הקלעים למרכז הבמה הדברים כבר לא כל כך ברורים ולא ברור יותר מהו אמיתי ומה מלאכותי וכך נוצרת התחושה כי שום דבר כבר לא אמיתי. ההצצה הזו אל מאחורי הקלעים היא מאפיין מרכזי כמעט בלעדי של תוכניות הריאלטי השונות אך לא רק. בשל הצלחתן הרבה אימצו אותו תוכניות טלוויזיה רבות ושונות כמו טלנובלות, תחרויות שונות (ריקודים ושירים) ועוד אחרות. כך הטלנובלות החדשות בלוויין ובכבלים הפכו להיות טלנובלות של מאחורי הקלעים: טלנובלות כמו "השיר שלנו" (Yes וערוץ 2), "האלופה" (הוט) וזו הקודמת לה, "טלנובלה בע"מ" (הוט) מציגות כקונספט את מאחורי הקלעים של מה שמתרחש באזורים השונים של שדות תרבות שונים. נדמה כי כל מה שצריך כדי להעלות טלנובלה חדשה היא לחשוב על תחום תרבותי מסוים, בלי באמת להבין כיצד ואיך מתנהלים העניינים לעומקם, ולהתחיל להציג את מה שמתרחש מאחורי הקלעים שלהם.
ב"השיר שלנו" הטלנובלה התחילה בעונתה הראשונה והשנייה כשהציגה את מאחורי הקלעים המתרחשים בבית הספר לאומנויות. אחריו, בעונה הנוכחית הטלנובלה התפתחה להצגת מאחורי הקלעים של להקה צבאית, על כל התככים והמזימות, הריבים וההתפייסויות. בדומה, הטלנובלה "טלנובלה בע"מ" הציגה את המתרחש מאחורי הקלעים של צילומי טלנובלה.
ההמשך של אותם היוצרים והמפיקים באותו ערוץ (הוט 3) מציג את המתרחש מאחורי הקלעים של עולם הכדורגל הישראלי בטלנובלה "האלופה". עולם הספורט החיצוני אינו באמת חשוב ומעניין אלא ההתמקדות היא מה מתרחש מאחורי הקלעים, הלכאורה יותר מעניינים ומסעירים. לכן לא באמת חשוב מהו הנושא העיקרי. השמועות דיברו על כך שאחרי "טלנובלה בע"מ" חיפשו המפיקים והיוצרים תחום ספורט שיוצגו מאחורי הקלעים שלו. הם העלו את רעיון ההיאבקות אך הוא נגנז והתוצאה משודרת במסך כל ערב, הטלנובלה "האלופה" שמציגה את התככים והמזימות שקיימות מאחורי עולם הכדורגל.
בדומה, "חוטאות" גם תוכניות מקור אחרות כמו תוכניות התחרויות השונות שבאופן כמעט טבעי מציגות את המתרחש מאחורי הקלעים: "כוכב נולד" (ערוץ 2, קשת) שעלתה בעונה רביעית וחדשה מתחילה את המסע בשלב האודישנים, שם נראה מה מתרחש לפני התחרות "האמיתית" בחזית הבמה. שם מתגלים השופטים כקצת יותר נינוחים ופחות מחויטים (מלבד צביקה פיק), מוצגים אודישנים בלוקיישנים שונים ברחבי הארץ, בדרכים, כיצד הנבחנים מתרגשים ומתכוננים וכיצד רובם מזייפים. אך גם הם כולם במאחורי הקלעים הללו לא באמת טבעיים, אלא הם מודעים לקיומם של הצילומים שאולי ישודרו בתוכנית הראשית, בחזית הבמה.
בצורה יותר ברורה תוכנית התחרות המתחרה, "לרקוד עם כוכבים" (ערוץ 2, רשת), מציגה במהלך התחרות העיקרית, הריקודים הסאלוניים השונים, עם כל הניצוצות, הפאר והמסוגננות, גם את מאחורי הקלעים, שגם שם לא חסרים גינונים של נימוסים "תרבותיים". לאחר כל ריקוד הזוג, לאחר שעובר את ועדת השופטים, הם עוברים למה שנראה כמאחורי הקלעים. שם מחכה להם הילה נחשון שתשאל כמה שאלות נוספות הדומות לאלו שלפני רגע שאל קושניר. השאלות הן לכאורה כעת באות מאחורי הקלעים, שם המתחרים אמורים להרגיש הכי נינוחים וחופשיים לעומת חזית הבמה. הם אמורים לענות בחוסר פורמאליות לה נדרשו בחזית, אך גם מאחורי הקלעים הללו נתפשים ונראים כמלאכותיים לחלוטין והם מהווים חלק מהחזית. רק בקטעי הוידאו של ההכנות לריקודים השחקנים והרקדנים יותר משוחררים, אך גם שם הם משחקים את המשחק ולא מעיזים להיות יותר מדי אמיתיים. גם תוכניות הבידור היחצניות הפכו מציגות את מאחורי הקלעים של אירועים, סרטים, סדרות וסתם של חיי הידוענים, אשר כבר יודעים כי גם הם לא חסינים עוד מאימת הצילומים. "ערב טוב" עם גיא פינס (הוט) כבר שנים גורמת למאחורי הקלעים להיות חזית הבמה הכי מעניינת ונצרכת. כעת לה צמחו מתחרות שראו כי טוב כמו "Y בעשר" (Yes) שעושות אותו הדבר. הוסיפו והגדילו היוצרים והמשתתפים בסדרה "משחק מכור" אשר בפומבי הציגו את מהלך העניינים של מאחורי הקלעים כבדיוני ומלאכותי. זאת הם עשו בפרק אחד בסיום העונה בסרט שכונה "משחק מלוכלך" שהציג כיצד גם מאחורי הקלעים הם מלאכותיים. כיצד מה שנעשה באולפן, לפני ואחריו הם מלאכותיים ולא נכונים. רק תוכנית אחת יחידה מנסה להציג את ההצצה למה שמתרחש "באמת" בחיי אחרים. זוהי התוכנית "פיספוסים" אשר רצה כבר למעלה מעשר שנים. במתכונתה הנוכחית, אך גם במשך כל אותם שנים, מציגה היא הצצה למאחורי הקלעים של חיי הידוענים ולחייהם של כמה אנשים פרטיים מסכנים, אשר פרטיותם נפגעה ונהפכה ציבורית כבידור זול להמונים. אך גם ובעיקר היא פוגעת בספירה הזו של מאחורי הקלעים, שאמורה להיות הספירה הפרטית והאינטימית של האדם, אליה הוא בורח מחזית הבמה. לכן גם במקום שבו הידוען או האיש הפרטי חשב שהוא אישי ומוגן, גם לשם חדרה המצלמה והסיגר וחירבה את מקום הבריחה של האדם. הדבר הוא נורא במיוחד לסלברטיז, הידוענים, שלהם כבר אין חיים פרטיים ואינטימיים. גם במאחורי הקלעים של הידוענים הם יודעים כי אסור להפסיק לשחק את המשחק. עליהם לחבוש מסכות כל חייהם הציבוריים, כיוון שאין לדעת מתי תופיע המצלמה.
הדבר הפך עוד יותר בעייתי מאז שצילומי הפפרצ'י הפכו כה פופולאריים בעיתוני הפנאי השונים. עם הפופולאריות האדירה שנוצרה בשנים האחרונות לצילומים אלו הידוענים כבר לא מצליחים למצוא מקום בריחה, למעט שקט ואינטימיות בלי שום מצלמה. הדבר עוד יותר נורא כאשר כעת מפרסמים עיתונים ואתרים מספרי טלפון למשלוח תמונות ממכשירים סלולאריים של ידוענים כאלו ואחרים, כך שנפסקו להם החיים הפרטיים. לכן במצב שמאחורי הקלעים הפכו לחזית הבמה העיקרית לא פלא שבכל תוכנית נמצא איזו פינה, קטע או לכל אורכה מעין הצצה למה שמתרחש שם מאחורה, במה שהיה פעם מציאות פרטית ואמיתית אליה ניתן היה לברוח ממציאות החיים בחזית הבמה. כעת אין פה שום רפלקסיביות ושום אמיתות לדברים. הכל הפך לחזית אחת גדולה. |
|
