רנסנס

רשימות בעקבות הסרט "רנסנס" (צרפת \ ארה"ב \ לוקסמבורג 2006).

בימוי: כריסטיאן וולקמן

אזהרה: מאמר זה מכיל מידע שעלול לחבל לצופה בהפתעות בסרט. מכיוון שאין לפי דעתי, מהות הסרט בעלילה הבלשית, לקחתי לעצמי את הזכות לכתוב אף על פי כן.

רנסנס

 

מלא בהתלהבות פתחתי timeout של הסוף שבוע ומצאתי סרט שהביקורת עליו הייתה חמה ומשכה את תשומת ליבי:

"פילם-נואר עתידי מונפש בסגנון אנימציה ייחודי ומרהיב המזכיר את "עיר החטאים": הסרט מורכב משחור ולבן בלבד, כמעט ללא גווני ביניים. העלילה הבלשית יעילה אך לא מהפכנית, ולמרות זאת, הסרט מהווה חווית צפייה יוצאת דופן שווה לדגום".

עוד לפני שהתחיל הסרט קשקשתי קצת שהכתוביות עוד התחילו. הבחור שישב בשורה שלפנינו הראה אי-נחת מהשיחה שלנו. בסוף, לא יכול היה להתאפק, הסתובב וביקש שנהייה בשקט שהסרט יתחיל. האמת היא, שלא היה צורך בכך. זאת לא מפני שאנחנו כל-כך מנומסים, חלילה, אלא מפני שהסרט העתיק את נשמתי מהפריים הראשון ונראה שנשמתי חזרה לסדרה רק משהסתיים:

רסיסים לבנים עפים לכל עבר על מסך שחור מתבררים כשלג על עיר חשוכה. דמויות מדהימות וחדות שמתארן נגלה לא נגלה בקווים עדינים וגסים של אור וצל ותנועתן מדויקת וחיה כל כך שקשה לעכל. הולוגרמות, חליפות הסוואה שקופות, "סיטרואן" מדגם 2054 ושלל טכנולוגיות העתיד מובאות למסך בצבעי עפרון כהה. מינימליזם עם כל כך הרבה פרטים מאידך (השתקפויות, תווי פנים). עיצוב מטריף!

פסיעות ברמקול מימין, הגשם המטפטף מצד שמאל, אנקת פחד, נשימת הבל פה, מוזיקת אווירה מרתקת, אגרוף, חריקת מכונית, גניחות משכב, טעינת אקדח. איזה סאונד אלוהי!

הסרט הזה הוא משהו שעוד לא נראה על האקרנים! לא פלא שלקח שש שנים (!) להשלימו.

כל הסרט ניסיתי לדלות עוד ועוד פיסות מידע, המוח עבד שעות נוספות: עוד רמזים, עוד פרטים בתמונה, עלילה איטית ומתוחה אך במקביל תהייה ללא הרף על אופן הכנת הסרט (טכניקת Mocap – לפרטים חפשו בויקיפדיה). בנוסף, שאלתי את עצמי: "כריסטיאן וולקמן, איפה היית עד עכשיו?!" (זהו סרטו השני, הראשון, Mazz, יצא ב-1999. אם הסרט אכן לקח שש שנים, זה מסביר דבר או שניים).

העלילה הבלשית אכן לא מהפכנית, אך האם כאן עומד מוקד הסרט? האם זהו ליבו?

לפי עניות דעתי, זהו לא עוד סרט מתח-פעולה. הסרט מביא לצופה שאלה פילוסופית, מדע בדיונית (?), בעטיפה ראוותנית-פרוזאית-שיווקית שעלולה להסיט מהעיקר. השאלה היא על הקשר בין מדע לערכים (ומוסר), אותה שאלה שבה התחבט רבות הפרופ' ישעיהו ליבוביץ' ז"ל.

הרנסנס – "הלידה מחדש". אותה תקופה היסטורית בה ניסו לחדש את הרוח הקלאסית המנוגדת לרוח הכנסייה, שהעמידה במרכז את האל ולא את אושרו של האדם בעולם הזה. האומנם כך?! האם אנחנו מאושרים היום בזכות המדע והקדמה?!

בסרט, אחת העובדות הנמרצות של חברת קוסמטיקה המבוססת על מחקר גנטי בשם "אוולון" נחטפת, לאחר שעבדה על מוצר שמוסריותו נתונה למחלוקת. מוצר שהאנושות עורגת עליו מאז ראשיתה: חיי-נצח.

לכאורה, מה הקוץ באליה?! האם יש משהו פסול בכך שנחיה לעד?! בסרט מתברר כי מדען זקן, שגנז את הסוד במשך ארבעים שנה, חטף את החוקרת וזאת שמא הסוד שהתגלה על ידיו יתגלה בשנית. דמותו אומרת לנו את דעתה בסוגיה: "בעולם בו יחיו לעד, למוות, לא תהיה עוד משמעות".

המשפט הזה, בקריאה ראשונה, נראה כהסקה לוגית פשוטה, אך הוא טומן בחובו אות נביא-זעם לקץ האנושות כפי שאנחנו מכירים אותה. האם בחברה ללא מוות, ללא פחד מהסוף הבלתי נמנע ("בוא יבוא") יש טעם למוסר?! לכבוד ושותפות בין בני האדם?! האם תהיה "לידה מחדש" בעולם כזה?!

מצאתי כי "אוולון" הוא שמו של אי אגדתי באזור אנגליה שם כביכול, נקבר המלך ארתור. האי מפורסם, כביכול, בתפוחיו היפים מכל. וכי מהוא התפוח אם לא סמל התבונה? "אוולון" שואפת לתבונה "היפה" מכל: זאת ולא אחרת מאשר תצלח להתגבר על עונש אכילת התפוח שהוא התוצר הישיר של התבונה: הגירוש מגן אדם והפיכתנו לבני-תמותה. היא-היא התבונה העילאית שתסגור את החשבון הארוך שלנו עם אלוהים.

אופליה בציורו של ג'ון אוורט מיליי

 

הסרט מוקיע בצורה נחרצת את הניסיון המודרני שלנו לשחק בקוביות של "אלוהים" (איינשטיין, מאידך, טען שהנ"ל כלל לא משחק).

הדמות הנחטפת שמתחילה כקורבן יפה תואר, תמים אצילי, נאור ואינטליגנטי, מתגלה כאויב מסוכן לאנושות וסופה, כבכל חטא גאווה, חטא ההיבריס, להיענש.

לסיום עוד נקודה: כשדמות הגיבור, מתחילה לחקור את הפרשייה, היא מגיעה אל משרדו של בעליי חברת "אוולון" המושחת, היושב בחדר זכוכית הנישא גבוה מעל לעיר. על הקיר שבמשרדו, לא יכולתי שלא להבחין, בתמונה גדולה מתנוססת של אופליה מ"המלט" כשזו שטה מתה בנחל על גבה (ציור של ג'ון אוורט מיליי). כל הסרט חיכיתי לראות מתי התמונה תתממש, מתי יבלע הפיתיון שנזרק לעברנו, מתי ישתמשו ב"סכין" שנראה במערכה הראשונה (צ'כוב)?! שמחתי לראות בסוף את הגיבורה \ אנטי גיבורה הנחטפת מתה כשגופה נישא במים.

שמחתי לא רק בגלל שהצלחתי לנחש. שמחתי בגלל שפחדתי מה יקרה לעולם אם תישאר בחיים.

* הסרט הוקרן בהקרנה מיוחדת במסגרת פסטיבל "אייקון" למד"ב ופנטזיה בסינמטק תל-אביב

ובשיתוף פעולה עם פסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה.

מייל חנן שטיינגרט  chanansh@gmail.com

תמונות ומקורות: http://he.wikipedia.org

לצפייה בטריילר הסרט "רנסנס"