"כנופיות ניו יורק" ו-"מגדלי התאומים"

יצא לי לראות את שני הסרטים, "כנופיות ניו-יורק" ו-"מגדלי התאומים" באותו יום. מתברר כי יש הרבה קשר בין הסרטים. הם למעשה מהווים המשך אחד של השני, שביחד הם מהווים חלק מסיפורה של עיר, חלק מסיפור היסטורי וכרונולוגי, שמבקש או אפילו דורש ללמוד מן ההיסטוריה העקובה מדם של העיר הגדולה, ניו-יורק, המהווה בהרבה מובנים מרכז העולם, כדי להביא בסופה של הסערה, שנובעת משנאה לא ברורה, לשלווה, לאחווה ולאהבה בין בני האדם השפויים והמוסריים. אך מן הסרטים אנו למדים כי ההיסטוריה גם חוזרת על עצמה והעיר לא מפסיקה להיות מותקפת ומוצפת בשונאים.

הסרט "כנופיות ניו-יורק" (מרטין סקורסיזה, ארה"ב, 2002) מציג את העיר ניו יורק סיטי בשנת 1861. הרבה לפני קיומה של העיר, כפי שאנו מכירים אותה היום, עיר שמכילה בתוכה שוני, סובלנות ורב תרבויות, עם הרבה עוצמה, כושר החלמה וחלומות לעתיד ורוד. אך בעברה, ניו יורק הייתה מקום שונה מאד, עיר חדשה וצעירה בה הרצון למצוא חיים טובים יותר נדחק על ידי רודפי הבצע והפשע. כאן, בעוד עתיד האומה כולה עמד במבחן מלחמת האזרחים, עולם תחתון גדול ומסוכן נולד ברחובות. אלה היו כנופיות ניו יורק, המאפיונרים, הסחטנים, הרמאים, המהמרים והרוצחים שהפכו לאגדה – בעוד עולם השחיתות שלהם איים על קיומו של מעמד הפועלים האמריקני. בעיר הצעירה והנבנית, היה זה עידן של חוסר רחמים, חוסר סובלנות, שנאה לזרים ופחד מהאחרים.

הסרט "מגדלי התאומים" (אוליבר סטון, ארה"ב, 2006) מביא את סיפורם האמיתי של שני שוטרים, ג'ון מקלאכלן וויליאם ג'ימנו, שנכנסו למגדלי התאומים הבוערים, לאחר שהמטוסים נכנסו בהם, במה שנקרא מאז אסון התאומים או אירועי 9/11. הם נלכדו מתחת להריסות, כשהבניינים התמוטטו. הסרט מתאר את המירוץ נגד הזמן שהתנהל במטרה לחלץ אותם לפני שהחמצן יאזל והפצעים יכניעו את הלכודים.

את שני הסרטים עשו גדולי הבמאים הקיימים בהוליווד. את "כנופיות ניו-יורק" עשה מרטין סקורסזה ואת "מגדלי התאומים" עשה אוליבר סטון. לשני הבמאים המוכשרים אני נותן את מלוא הקרדיט כי הם חשבו לעומק והתכוונו לדברים שאני מוצא בסרטים – כי מתוך השונות ומתוך השנאה ל"אחר", השונה מעט ממך, אנו צריכים ללמוד להבין, לקבל, לאהוב ולדאוג להם, כדי שלא ימשיך הכאוס במתכונתו הרצחנית. כי אנו צריכים להיות אופטימיים, מוסריים ולקוות שהזמנים הרעים מאחורינו והאנשים יבינו כי השנאה לא טובה לאף אחד מהצדדים.

"כנופיות ניו-יורק". רק במותם תצמח עיר מוסרית חדשה

"כנופיות ניו יורק" מציג את ההיסטוריה של העיר ניו-יורק עד לזמן קיומם של שני המגדלים. הדבר מוצג בשוט האחרון של הסרט, שמוצג מנקודת מבטו של בית הקברות מול העיר, מייצג את מבטם של המתים על התפתחותה המוסרית, הסובלנית והפיזית של העיר – מבט שבו נראה כיצד העיר מתפתחת במהירות, מזמן סיומו של הסרט, שבו הסערה כבר שככה ושבו גיבור הסרט הבין, כיאה לפרוטגוניסט שמתפתח ומשתנה בסיומו של סרט, כי השנאה בין המחנות השונים, בין "הילידים", שגם עד לא מזמן היו בעצמם מהגרים, בין שאר המהגרים השונים וביניהם לבין העשירים היא סתמית ומיותרת, שרק מובילה למוות, לסבל ולרוע. במקומם, העיר ניו-יורק שמוצגת בשוט האחרון של הסרט, בימים שלפני נפילת המגדלים, ייצגה את העיר החדשה- העיר הסובלנית שמורכבת כולה ממהגרים שונים, שחיים ביחד בסובלנות מסוימת.

הסרט "מגדלי התאומים" מוסיף ומעדכן את "כנופיות ניו-יורק": מתוך סרט זה מובן כי ישנם בעיר עדיין כוחות שלא הפנימו את הדרישה של סקורסיזה לחדול מהרציחות ומאי-הסובלנות שאפיינה את העיר בראשיתה, ושעדיין מחפשים לפגוע באחרים. לכן, גם לאחר נפילת התאומים, הסרט מציג את כוחה של האהבה והאחווה הכלל- אנושית, של הסובלנות והצורך המוסרי לעזור לאחר. בסרט זה אין התמקדות ואף לא אזכור של הרעים, אלה שגרמו לנפילת המגדלים ולרצח של אלפים, אלא הסרט מתמקד הפעם רק באנשים הטובים, הגיבורים האמיתיים – האנשים שמאמינים בעזרה לזולת, במוסריות אנושית שמתמצה בצורך לקחת אחריות על האחר שמולך.

"מגדלי התאומים" - האנשים האוהבים והמוסריים שמקריבים למען אחרים

ב"מגדלים התאומים" הסמליות היא רבה. הסרט נפתח בתמונות מדהימות ושלוות של העיר ניו-יורק ממרחק, מעבר לנהר– בדומה לסיומו של הסרט "כנופיות ניו-יורק", רגע לפני "הסערה" החדשה שמזכירה כי הרוע תמיד קיים מעבר לפינה.

בסרט ישנם גם כל הזמן זוגות של זרים ושונים, שמסמלים את זוג המגדלים שנפלו אך לא פגעו במוסריות, באמון ובאהבה לבני האדם שנוצרה והופנמה בעיר הגדולה. עם נפילת המגדלים נותרו זוג מחלצים, שהתנדבו להציל אחרים ונלכדו מתחת להריסות המגדלים. הם לא זרים אך הם שונים – האחד הוא לבן, מישהו שאבות אבותיו בטח היו חלק מכנופיית "הילידים", ולעומתו, שותפו שנותר חי אך גם הוא לכוד מתחת להריסות הוא היספני (שנשוי לעוד שילוב עממי – היא חצי איטלקייה וחצי גרמנייה), מהגר שבימים של "כנופיות ניו-יורק" בטח היו שורפים, תולים או מעבידים. שניהם מעודדים ותומכים אחד בשני, כשלא פעם הם חוזרים על הטענה כי מותו של האחד יוביל מיד למותו של השני, כך שהם תלויים אחד בשני – כל אחד אחראי לאחר השני. כך גם אלה שמגלים אותם ועוזרים בחילוצם הם זוג זרים ושונים, שני חיילים, שרק יחדיו הצליחו במשימה. אליהם הצטרפו עוד רבים ושונים שסיכנו את חייהם למען אלה הלכודים.

לכן, מתוך שני הסרטים עולה כי במותם, המיותר, שנבע משנאה, של אבות העיר הגדולה, הם ציוו עלינו את החיים ובעיקר את הסובלנות, ההבנה והמוסריות כלפי האחר שמולך.

בנוסף, מתוך הסרטים מובן כי העיר, מייצגת העולם המערבי, שהפכה לרב תרבותית וסובלנית, לא חדלה להכיל בתוכה שונאים, כאלו שלא למדו והפנימו את ההיסטוריה של העיר, אך מתוך הסרטים מובן כי עלינו גם להיות אופטימיים ולקוות לטובה, ולהיות חזקים גם כאשר אנו שוב נפגעים, כשאנו כעת יודעים כי בימנו ישנם המון אנשים טובים, מוסריים, שמוכנים להקריב את חייהם עבור אחרים.

"כנופיות ניו יורק" ו-"מגדלי התאומים" - המשכיות מוסרית