|
|
|
|
מאמרים אחרונים של מתן אהרוני - "אחד העם 101" – המהפכה המזרחית החלה? - קצר משפחתי –ריבוי תכנים לא מתאימים - חיים הכט – "מה אתם הייתם עושים" – מהות הישראליות לרשימת המאמרים המלאה של מתן אהרוני |
מילים ולחן מאת: מתן אהרוני בקומדיה הרומנטית החדשה של האביב, "מילים ולחן", איחדו את "כוכבי" הקומדיות הרומנטיות, יו גרנט ו-דרו בארימור, כדי להבטיח הצלחה, אך גם איחוד זה לא תורם הרבה לסרט, כיוון שחסרה בו הניגודיות הבסיסית שאמורה להרכיב את סיפור האהבה.
הסרט "מילים ולחן" מספק שעה וחצי של בהייה בזוג שלא מפגין הרבה כימיה, שבו חסרה כל התפתחות, ניגודיות ובכלל לא ברורה ההתאהבות שלפתע נוצרה. הסרט מציג את סיפור התאהבותם (האפשרית אך הלא בדיוק ברורה) של אלכס פלטצ'ר (יו גרנט), כוכב פופ מהאייטיז שהקריירה שלו דעכה וכעת הוא מופיע לפרנסתו בירידים כפריים ובזירות בידור מקומיות, ושל סופי פישר (דרו ברימור), משקת צמחים בהווה ומחרזת חרוזים עבור מכון דיאטה קיקיוני של אחותה המלאה. אלכס מקבל הזדמנות לקאמבק, כשהדיווה החדשה של עולם הפופ, קורה קורמן (היילי בנט), מזמינה אותו לכתוב ולהקליט איתה דואט. אבל ישנה בעיה אחת – אלכס לא כתב שיר כבר שנים, והוא למעשה מעולם לא כתב מילים לשיר לבדו, אלא הוא מומחה בלחנים בלבד. ובכל זאת הוא חייב לייצר להיט תוך מספר ימים כדי לחזור לתודעה ולגרוף גם כמה דולרים על הדרך. לשם כך משקת הצמחים שלו מתגלה ככישרונית במיוחד בחיבור מילים והיא עוזרת לו להמציא את הלהיט שיהפוך אותו חזרה להיות במרכז התודעה. אז מה רע בעוד קומדיה רומנטית, שבה אנו כבר באים מוכנים ולא מצפים להרבה מהפכים, שינויים, דרמות וריגושים? הדבר הרע הוא שבסרט חסר המרכיב העיקרי- הניגודים המהותיים בין הזוגות האוהבים. בכל סרט, ובייחוד בז'אנר הקומדיה הרומנטית ברור כי קו המנחה של הסרט, שבונה את סיפור העלילתי הבסיסי הוא להציג את הניגודים – את שני הזרים, שהם כל כך שונים והפוכים, עד שהאהבה ביניהם היא משהו לא ברור שקשה לתחזקה ולקיימה, ובכל זאת בסופה של העלילה אנו שמחים על התענוג של לראות את ההפכים הללו מתנשקים ולעיתים גם בונים משפחה ומגדלים ילדים. ומה ב-"מילים ולחן"? הדבר לא קיים! כבר משם הסרט (שגם בלועזית הוא נקרא כך – (music and lyrics אנו מבינים כי מדובר על זוג שהם דווקא משלימים אחד את השני – כל אחד מהזוג מייצג צד אחד - סופי מייצגת את המילים, כיוון שזה תפקידה בסרט – לכתוב את המילים עבור השיר ואלכס מייצג את הלחן, כיוון שהוא אמון על צד זה במשוואה, שבסופה נולד לו שיר, שיר פופ קליל עבור זמרת מצליחה. אז מה שמוצג בסרט זה שילוב מנצח שאין לו כל בעיה, שום דילמה, שום דרמה ושום ריגוש שאמור להיות באותה סוגה. אולי דבר אחד מפריע לאחווה ולאהבה ביניהם – הקקטוס בביתו של אלכס, שמהווה האנטגוניסט בסרט. הוא הרע שפוגע בסופי ומרחיק אותה לרגע מאהובה שעדיין לא התגלה לה – אלכס. מלבדו, יש לאלכס יש רק בעיה קטנה - הוא לא "קרא" נכון את סופי ולא השכיל להבין שהיא מאוהבת בו ושהוא פגע בה. רק בפרידה הכה ברורה ולא מזיקה שמתרחשת ביניהם הוא לבסוף מבין כי כנראה גם הוא התאהב. למה? מדוע? מתי זה קרה? לא ברור. ברור רק כי הוא צריך אותה להמשך הקריירה שלו ותו לא! לכן, בסרט נעדרים הרעים, אין דילמות ואין הרבה דרמות ומפכי נפש מרגשים, אלא רק כמה שירי פופ לא מוכרים שמיוחסים ללהקת פופ משנות השמונים, שגם שמה הוא דיי צפוי – POP.
אני לתומי ציפיתי, אם כבר עוסקים בסרט שמזכיר מוסיקה של שנות השמונים, לשמוע בפס הקול שירים שכה אהבנו של אותן שנים, שירים של מודרן טוקינג, של מדונה, ג'ורג' מייקל, של מילי ונילי וכד', אך היוצרים בחרו להמציא להקה ושירים מטופשים, אך גם מאוד קליטים ודיי מקפיצים. המוסיקה, יש לומר, דווקא סבבה.
ולמרות המוסיקה והשחקנים החמודים, שאינם משכנעים ומציגים כימיה אמיתית וכנה, רובו של הסרט הוא שיממון גדול. כל החלק הראשון של הסרט, ההיכרות ביניהם והחיבור האיטי שלהם, הוא משמעם למדיי. מדי פעם ישנם כמה רגעים מבדרים, בעיקר אלה שמתכתבים עם המוסיקה של שנות השמונים, עם מוסיקת הפופ העכשווית שמושמת ללעג ועם המופעים ההזויים של אלכס בכנסים עם הנשים המבוגרות שנזכרות בכוכב הפופ אותו העריצו לפני לא מעט שנים. מלבד זאת, ההתאהבות הלא מנומקת שביניהם, הקשיים המטופשים שנוצרים ביניהם והפרידה שלפתע התרחשה לא מובילים לשום תחושה, בטח לא התרגשות או התאכזבות. רק הסיום הצפוי של הסרט מעלה חיוך ואולי איזו שמחה בלב שכל הפי אנד עושה. ולסיכום, הסרט הוא חביב. מצחיק לראות את יו גרנט הבריטי הקריר רוקד ושר שירי פופ "ישנים". הסרט בסולם מתן- נחמד. |
|
