מולייר, האיש והאגדה

מאת: שירי כהן



מולייר - הסרט
בתחילת מאי התקיים פסטיבל "רגעים של קולנוע צרפתי" ברחבי הסינמטקים בארץ, אותו פתח (היישר מפסגת התיאטרון הצרפתי של המאה ה- 17) הסרט "מולייר". להלן רשמיי על האגדה:

 

תמיד סלדתי מסרטים זרים, וכשהגעתי לאולם הקולנוע ובחנתי את הפוסטר המפרסם את הסרט "מולייר" גם לא התמוגגתי מהתלהבות יתרה.

לפני הצפייה בו, יותר מדי על הסרט לא ידעתי, תחושותיי ניבאו סרט אשר מתאר את חייו של מחזאי במאה ה- 17, שפה גבוהה ואף יומרנית, דיכוי נשים ועוד...

 

האהבה החלה בטראנס.

לפני שהעלילה עוד החלה, מצאתי את עצמי בהתמסרות בלתי נשלטת למקהלת כלי מיתר יחד עם בדים בשלל צבעים מרהיבים אשר נגלו על המסך, מעבר זה לעלילת הסרט הכשיר את הקרקע, והעביר את הצופה מת"א של 2007 חזרה לפאריס של 1650, והכניסנו לשעתיים רוויות צבעים, צלילים ומראות מרהיבים.

 

העלילה מתמקדת בז'אן באטיסט, מולייר (אותו מגלם רומן דוריס), אשר במבט ראשון מצטייר כאדם פשוט ולא מרשים במיוחד. מולייר הינו מחזאי ושחקן כושל, מנהל להקת שחקנים שהכניס עצמו לחובות קשים ומשם הישר לכלא, אך הישועה לא איחרה לבוא, והצעה מעניינת מצד מר ג'ורדיאן (איש עסקים עמיד) לפרוע את חובו גרמה לז'אן באטיסט למצוא עצמו באחוזה מפוארת, מחופש לאיש כמורה ומאוהב באישה יפהפייה (המרקיזה קלימן).

 

מר ג'ורדיאן כתב מחזה קצר אשר אותו ייעד להציג בפני המרקיזה קלימן, אישה יפהפייה וגדושת מחזרים וביקש מבאטיסט לביימו.

מכיוון שמר. ג'ורדיאן הינו אדם נשוי פלוס שתיים הוא חיפש את באטיסט לאיש כמורה ושיכן אותו בביתו בטוענה לצורך בהחדרת ערכים של דת בביתם הקטנה.

לא עבר זמן רב, וז'אן באטיסט ואלמירה ( גברת האחוזה) התאהבו בסתר.

הזמן אותו ז'אן באטיסט מעביר בבית הסוחר (שלושה חודשים) גדוש בהומור, והיתקלויות מרגשות, בהן באטיסט נחשף למזימות ותאוות יצרים מגוחכות אשר בהמשך יהוו פרי השראה למחזותיו.

 

מולייר והפטרון שלו 

 
ז'אן באטיסט עוזב את בית הסוחר ואת פאריס, חוזר ללהקתו ויחד הם חורשים את צרפת בהופעות במטרה לתפוס שם ולגדול.

במחזותיו הוא מעביר, באמצעות קומדיה, את רחשי ליבו.

בזכות כישרונו הרב וחזונו לגדולות, מצליח ז'אן באטיסט להצחיק, אך מאידך גם לרגש את הקהל שהולך וגדל עם השנים, עד שהוא ולהקתו הגיעו למעמד של להקת המלך (לואי ה- 14).

13 שנה לאחר עזיבתו את פאריס, חוזר באטיסט כששמו הולך לפניו, והוא נחשף בפעם השנייה

והאחרונה לנוסטלגיה מבית הסוחר בראותו את אהובתו, אלמירה.

 

במאי הסרט, לורן טיראר, לקח קלישאות ישנות והצליח להציג אותן בצורה כל כך משעשעת שקהל שלם התמוגג על כיסאו, ואם לומר בכנות, איני חושבת שאי פעם זכיתי לבכות ולצחוק באותו הסרט. "מולייר" בהחלט עשה את העבודה.

 

וקצת על מולייר, האיש:

 

מולייר - האיש

מולייר ( 1673- 1622) מחזאי, במאי ושחקן צרפתי.

 

ז'אן באטיסט פוקלן או בשמו האומנותי- מולייר, נולד בצרפת ודרך לראשונה בעולם המשחק ב 1640.

בתחילת דרכו כשחקן הוא וחברתו הטובה (מדלן בז'ר) שכרו מגרשי טניס ומבנים ציבוריים להצגת מחזות.

פועלם התפתח עד כדי הקמת "התיאטרון המהולל", אך עד מהרה מולייר נוכח כי אין בכוחם להתחרות בלהקות משחק וותיקות מהם, אשר שהו בזמנו גם הם בפאריס.

"התיאטרון המהולל" נסגר ומולייר נאסר בגין חובות עד שאביו נחלץ לעזרתו.

מכאן החלו מולייר, בז'ר ושני אחיה במסע הופעות ברחבי צרפת במשך 13 שנה.

מולייר הצליח לכבוש את ליבו של לואי ה- 14 במשחק, וזה העניק לו את חסותו ולהקת מולייר זכתה בתואר "להקת המלך".

ב1665 חלה מולייר בשחפת אך חרף המחלה המשיך לעבוד וליצור מחזות מוצלחים וזאת עד להתמוטטותו הסופית.

 

מולייר יצר מחזות רבים, ביניהם: "בית ספר לנשים", "טרטיף" (אשר קומם את אנשי הדת ונאסר עליו להציגו בפומבי), "שונא הבריות", "הקמצן", "החולה המדומה" ועוד..

 

במהלך הצגת "החולה המדומה", בה שיחק מולייר את החולה, הוא התמוטט ונלקח לביתו, באותו יום ז'אן באטיסט נפטר. מכיוון ששלטונות הכנסייה סירבו לערוך למולייר הלוויה דתית, מולייר נקבר בלילה בנוכחותם של מאות אנשים.מצבה של מולייר בבית קברות בפאריס אומנם מסמלת את מותו, אך רבים מאמינים שמקום קבורתו האמיתי אינו ידוע עד היום.

 

אתר הסרט

טריילר הסרט

 




תגובה למאמר

לדיון המלא בפורום

טי-וי ישראל -רשימת כותבים -צור קשר -פורום -מאמרים - אימגו -מסחר במט"ח