רטטוי

רטטוי

 

לאנשים ישנה נטייה להפריד בין סרטים מצוירים לסרטים רגילים, גם אם הם לא שמים לב לזה. אנימציה נחשבת לז´אנר שונה מסרטים אחרים,ז´אנר שמיוחס, בדרך כלל, לילדים.

על פי הביקורות של מבקרי הקולנוע, הסרטים של חברת האנימציה "פיקסאר" הם סרטי אנימציה טובים. אם המבקר נהנה הוא יגיד שהסרט היה סרט ילדים מצוין, או סרט מצוין לכל המשפחה.

הטעות נמצאת במחשבה הראשונית שסרטי אנימציה נועדו בראש ובראשונה לילדים. המחשבה שלי היא שהמחשבה הזאת היא טעות, אבל יש לה ביסוס.

הסרטים של חברה האנימציה פיקסאר הם בעקרון טובים: "צעצוע של סיפור" הוא סרט מצויר טוב. הוא סרט שמנצל את כל מה שיש לסרט מצויר רגיל להציע ועושה את זה כראוי.

"מפלצות בע"מ" הוא סרט מצויר נפלא. הוא אחד מהסרטים האהובים עלי והוא מנצל דברים שבמדיה מצולמת אי אפשר לבצע-עולם של פנטזיה שנבנה בצורה אמינה לגמרי.

ב-"משפחת סופר על" יש משהו שונה. ישנה הקבלה מיוחדת בין עולם של אנימציה מתקדמת וריאליזם לקומיקס. זה סרט על אהבה ועל משפחה, סרט שאשכרה גורם לחשוב. אבל זה, עדיין, סרט מצויר טוב.

ולעומתם, רטטוי הוא סרט מדהים. סלחו לי על התלהבותי הנלהבת והכנה אבל רטטוי הוא פשוט סרט מצוין, נהדר ומדהים. יש בו משהו שלא היה באף סרט של פיקסאר עד עכשיו וסוף סוף קם לתחייה. רטטוי הוא לא סרט לילדים.

רטטוי הוא עכבר צעיר המתגורר בין קירותיה של מסעדה יוקרתית בפריז, החולם להפך לשף, אבל משפחתו איננה תומכת בו.

רטטוי הוא סרט עם סיפור מעניין ומיוחד, והדבר היחיד שהופך אותו לסרט ילדים הוא העובדה שהדמות הראשית היא עכבר. האנימציה כבר לא משנה כלום, היא רק דרך לעשות את הסרט בצורה שתביע אותו הכי טוב.

ולמה אני אומרת את כל הדברים היומרניים האלה? כי זה מה שהרגשתי שראיתי את הסיפור המדהים הזה על מסך הקולנוע הענק של אולם תשע ב-"סינמה סיטי". הרגשתי שלראשונה פיקסאר התעלו על עצמם כל כך שהם עשו סרט שלא רק מתהדר באנימציה חדשנית, אולי אפילו מהפכנית.

ב-"רטטוי" יש דמויות אמיתיות ואמינות. ב-רטטוי יש התפתחויות עלילה מפתיעות שלא יכולתי לנחש מראש בזמן שקניתי את הכרטיסים. ב-רטטוי יש גיבור ראשי וגיבורי משנה שמתחלפים כל הזמן בתפקידים עד שאתה כבר לא בטוח מי הגיבור הראשי שלך.

רטטוי הוא סרט לכולם, והוא סרט נהדר. פיקסאר סוף סוף הראו לי שאני יכולה לסמוך עליהם שיכינו אנימציות מדהימות, מהפכניות ומיוחדת שכאלה, שיעשו לי בלאגן בראש וירעידו את הרגליים שלי אחרי שאצא מאולם הקולנוע.

אתם מוזמנים לומר שאני רגשנית ושאני מגזימה, כי אני את שלי קיבלתי, ועכשיו אני יכולה לנוח בשקט בידיעה שמיינסטרים האנימציה הגיעה סוף כל סוף לכיוון שאליו שאפתי וייחלתי שיגיע מההתחלה.

לאתר הסרט