|
|
|
|
מאמרים אחרונים של מתן אהרוני - "אחד העם 101" – המהפכה המזרחית החלה? - קצר משפחתי –ריבוי תכנים לא מתאימים - חיים הכט – "מה אתם הייתם עושים" – מהות הישראליות לרשימת המאמרים המלאה של מתן אהרוני |
הארי פוטר ומסדר עוף החול מאת: מתן אהרוני
לפעמים אני מתבונן בילדים או בנערים של היום ותוהה איך הם הפכו להיות כאלה גדולים, איך הם חושבים כמו מבוגרים, לבושים כמוהם ולפעמים מתנהגים ככאלה. אני שואל עצמי האם יש או הייתה להם ילדות ארוכה, כייפית ומהנה כמו שאני והחברים שלי חווינו? בסרט החדש של הארי פוטר מתגלה כי גם הילדים באנגליה לא ממש זוכים להיות הרבה זמן ילדים ולחוות ילדות ונעורים, אלא הם מתבקשים להתבגר במהרה ולהיחשף ואף להתגונן מהפוליטיקה, האלימות והרוע שנמצאים סביבם כל הזמן. הסרט החמישי במספר של הארי פוטר וחבורתו, "הארי פוטר ומסדר עוף החול", מדגיש כי הילדים של היום כבר אינם יכולים להיות ילדים תמימים ואגואיסטים, המתרכזים רק בעצמם ובעולמם הקטן והסגור, בתוך כותלי בית הספר או בשכונה השקטה והקטנה, אלא הם נשאבים לתוך העולם האלים שבו אנו חיים, שבו הם צריכים להתבגר במהרה, להתגונן ולהלחם למען הצדק והאמונה, גם כשלפעמים הפוליטיקה הקלאסית מסרבת לקחת יוזמה ולהכיר במצב הנורא שנוצר, שבו גם אנשים רשעים ומסוכנים נמצאים סביבנו. ומלבד הפוליטיקה והמסרים הרבים והחשובים שקיימים בסרט, אין בו הרבה פעולה, מתח ואימה, שלהם אנו כה מצפים. בסרט זה אנו מגלים כי קיץ ארוך ובודד עבר על הארי פוטר בציפייה לשנת הלימודים החמישית שלו בביה"ס הוגוורטס לכישוף ולקוסמות. לא די בכך שעליו לשאת את החיים עם משפחת דרסלי השנואה, הוא לא קיבל אפילו פתק מבני כיתתו וחבריו הטובים, רון ויזלי והרמיוני גריינג'ר. ולא נתקבלה אף מלה מאף אחד בעקבות העימות שלו עם הלורד וולדמורט הרשע. המכתב היחיד שמגיע אינו מן הסוג שלו קיווה – זוהי הודעה כי הארי עומד להיות מגורש מהוגוורטס בשל שימוש לא-חוקי בכישוף מחוץ לכותלי בית-הספר - ובנוכחות מוגל, במקרה זה בן-הדוד הדוחה דאדלי. לא משנה שזה קרה כהגנה מפני תקיפה לא מוסברת, לא צפויה וללא התגרות, מצד שני סוהרסנים. תקוותו היחידה של הארי היא להגן על עצמו במה שנראה כבית-דין שדה שהורכב בידי שר הקסמים, קורנליוס פאדג', שלו סיבות משלו לרצות להיפטר סופית מן הקוסם הצעיר. לצערו הרב של פאדג', הארי יוצא במשפט זכאי, בעיקר בזכות התערבותו של מנהל הוגוורטס הנערץ אלבוס דמבלדור. אבל לראשונה מאז תחילת לימודיו, שובו להוגוורטס חדור חששות ואי-נוחות. הארי מגלה כי חלק ניכר מקהילת הקוסמים השתכנע כי סיפור המפגש האחרון שלו עם וולדמורט אינו אלא שקר גס, דבר שמעמיד את יושרתו של הארי בסימן שאלה. בהרגישו מנודה ובודד, נתקף הארי סיוטים המנבאים כביכול אירועים אפלים. גרוע מכך, האדם היחיד שלעצתו זקוק הקוסם הצעיר יותר מכול, בהיותו מבולבל ופגוע - פרופסור דמבלדור, נוהג איתו פתאום בריחוק מוזר. בינתיים, במאמץ לפקוח עין על דמבלדור וכדי להשגיח על תלמידי הוגוורטס ובמיוחד על הארי, מינה יושב הראש פאדג' מורה חדשה להתגוננות מפני כוחות האופל: פרופסור דולורס אמברידג' הדו-פרצופית, שלכאורה היא אישה נחמדה אך היא מתגלה כמכשפה. אבל הקורס החדש ל"קסם מגנני" של פרופסור אמברידג', שקיבל את ברכת משרד הקסמים, מותיר את הקוסמים הצעירים לחלוטין לא-מוכנים בהתגוננות מפני הכוחות האפלים המאיימים עליהם. בעקבות כך, ביוזמת הרמיוני ורון, הארי משתכנע לקחת את העניינים לידיו ולקיים שיעורי התגוננות והתקפה משלו. הוא נפגש בסתר עם קבוצה קטנה של תלמידים המכנים עצמם "צבא דמבלדור", ומלמד אותם להתגונן מפני כוחות האופל, כשמכין את הקוסמים הצעירים והאמיצים לקראת מה שהוא יודע שנכון להם: קרב אדיר.
העלילה נשמעת מעניינת, מותחת ועם הרבה פעולה, אך לא ממש כך הדבר. כשאתה יוצא מהסרט אתה מרגיש כי הוא מהווה רק אמצע של משהו, שהתחיל מזמן וצריך לבוא על סופו בהמשך, בסרט הבא. לכן, הסרט הזכיר לי את הסרט השני בטרילוגיית סרטי "המטריקס", שבו גם אין הרבה, אלא גם הוא מהווה אמצע של משהו שהתחיל וצריך להסתיים, אך לא כאן. ואנו, הצופים, נותרים דיי מאוכזבים.
בסרט הנוכחי הארי פוטר לא ממש נלחם על חייו ועל חיי הקוסמים כולם במלחמה הגדולה שנרמזת שצריכה להתרחש, אלא ישנו, כמובן, קרב קטן שבו הוא יוצא חי, למרות שישנם גם קרובים שמתים להם בדרך. אומרים ש-"קשה באימונים, קל בקרב", כך גם בסרט - סרט זה נסוב כולו על האימונים, והם אכן קשים, לנו הצופים, כיוון שאין בהם שום דבר מותח, מעניין ומיוחד. כאמור, הדבר המרכזי בסרט, שהופך אותו למשהו שנמצא בין לבין, הוא האימונים החתרניים והאסורים שהארי עורך עם החברים – האימונים והלימוד כיצד להתגונן ולהלחם בעזרת הקסמים נגד רשעים, שעלולים להופיע באחד מן הימים, דבר שהפוליטיקה המוסדית בסרט לא מרשה, אלא היא ממשיכה להיות אטומה ולא להאמין כי הרוע נמצא אצלנו כאן, סביבנו, שעלול להתגלות כל רגע, רוע שמתחזק והולך. עלילה זו מזכירה את חיינו אנו, כמו חייהם של כל היושבים בארצות המערביות הדמוקרטיות, שמאוימות באופן תמידי בטרור בינלאומי. הדבר מזכיר את החשש המתמיד שיש לנו ולעמים רבים נוספים ממלחמה קשה, את הלבטים הקיימים בפוליטיקה בין להתכונן למלחמה וליצור בעקבות כך פאניקה לבין ליצור את התחושה כי שום דבר רע לא הולך לקרות, למרות הסימנים המוקדמים שקיימים ומתגברים. זה ממש ברור ונראה מכוון שהסרט מהדהד את אותם פחדים חברתיים, שקיימים גם בקרב האנגלים, כמו שאר האזרחים במדינות הקפיטליסטיות האחרות, אך זה לא תורם הרבה לעלילה, לא לאימה, למתח ולחוויה הכוללת שהסרט צריך ליצור. לכן, לא התרגשתי יותר מידי, אלא אפילו קצת התאכזבתי מהסרט, בייחוד לאחר צפייה בטריילרים המפתים, שמציגים הרבה פעולה.
מלבד זאת, סרט זה מציג גם את התהליך שמתרחש כל הזמן בחברה המערבית - אבדן הילדות, שעליו עלה כבר דיי מזמן ניל פוסטמן בספרו, אך כפי שכבר טענתי בביקורת אחרת על "מרחק נגיעה", התבגרות שנובעת מהמצב החברתי, הגיאו-פוליטי ומההבדל התפישתי הדתי.
הסרט מציג את הארי, ילד נחמד, תלמיד אנגלי חננה ורציני, שאינו יכול להתחמק מהפוליטיקה ומהתמודדות המזוינת עם גורמים רעים שעומדים לתקוף אותו ואת אחרים. הארי בסרט זה במיוחד מגלה כי הוא וחבריו לא יכולים עוד להיות ילדים תמימים, תלמידים שקשיי החיים עוברים לצידם, אלא הם חווים התבגרות מוקדמת למדי. הם כבר דיי גדולים אך עדיין נערים, תלמידי בית ספר תמימים, שמגלים נכונות ויוזמה להתגייס למלחמה נגד הרעים וכנגד המבוגרים, הפוליטיקאים, כיוון שהם מבינים כי המבוגרים ובמיוחד הפוליטיקאים לא עושים דברים בהכרח נכונים - הם מתנגדים להכשירם להיות לוחמים או ללמדם כיצד להגן על עצמם לבדם, כיוון שהם רואים בהם עדיין ילדים שלא מבינים, שזקוקים להשגחת המבוגרים. אך ברור לכולנו שביום הגורלי הכל יהיה בידי הנערים, התלמידים שהתאמנו לקראת המלחמה הצפויה. לכן, אנו למדים כי לילדים של היום אין הרבה זמן לחוות ילדות ונערות כמו שאנו מכירים. ובסך הכל הסרט הוא לא רע, אך לא מלהיב יותר מידי. הצילום, הבימוי, המשחק והעריכה הם טובים. העלילה קצת נמתחת ולא ממש מתפתחת, אך הוא בהחלט סרט שכל אוהבי סרטי הארי פוטר ייהנו ממנו. הסרט בסולם מתן – טוב. |
|
