"קאשבק" ו- "זהות אבודה" – הפכים שמתקשרים

לחבר באותו מאמר בין שני סרטים, שלכאורה שונים לגמרי, הוא דבר לא קל ואף מסוכן. הרבה גבות יורמו והרבה מחשבות יתרוצצו ויאמרו מה הקשר בין השניים? כיצד ניתן לאזכר אותם יחדיו?

אז פה אנסה לעשות מעשה שכזה – לנסות ולקשר בין שני סרטים לגמרי שונים, סרטים מז'אנרים שונים, מארצות שונות, בעלי גישות שונות לסרטים.

במאמר זה אנסה בקצרה להציג כיצד שני הסרטים, "קאשבאק" ו-"זהות אבודה", מתחברים. החיבור שאעשה פה הוא לא משהו טבעי ויש לא מעט שיטענו כי הוא לא בהכרח נכון לעשות, אך בזכות שני מאפיינים עיקריים הם מתחברים יפה: בעזרת המבע הקולנועי המיוחד שלהם, ההפוך, שמייצג נאמנה את הלך רוחם של הגיבורים, ובזכות הרעיון הבסיסי שעומד מאחורי הסרטים – הגיבורים מנסים לעצב את זהותם ולארגן את חייהם מחדש בעזרת האחרים שסביבם, שמעצבים אותם.

קאשבק

"זהות אבודה" (The Bourne Ultimatum, פול גרינגראס, ארה"ב, 2007) הוא סרט פעולה מעולה. זהו הסרט השלישי בעלילותיו של ג'ייסון בורן, הסוכן האמריקאי שאיבד את זהותו הישנה, שמנסה למצוא את האיש שהפך אותו למכונת הרג משומנת, שגרם להדחקתו של זהותו הקודמת, ושמבקש לנקום באנשים שניסו לחסלו רק בגלל שביקש להחזיר את העצמי הראשוני שלו חזרה, שרצה להיות אדם עם רגש, מוסר ומחשבה עצמאית, ולא מכונה שעובדת על פי פקודות בלי רצונות משלו.

אז מה יש בין שני הסרטים השונים?

תחילה, המבע הקולנועי המיוחד והמעניין בשני הסרטים הוא שמקשר. מדובר על שני הפכים – באחד המבע עוסק בהאטה, בהקפאה של הזמן. והשני עושה בדיוק ההיפך – בהאצה תמידית של הנעשה. ושני המבעים הללו מייצגים את הלך הרוח של הגיבורים.

ב-"קאשבק" ישנו שימוש במבע קולנועי מיוחד, שמהווה מרכזו של הסרט והרעיון העיקרי בו - בן מצליח להתמודד עם המציאות שבה הוא נמצא בעזרת הקפאת הזמן. כדי להציג זאת ויזואלית, הסרט עושה זאת נפלא בזכות צילומים מדהימים של הקפאת הזמן או האטו. השוטים בהם הזמן מואט או מוקפא הם נפלאים, כמו תמונות של צייר המתבונן על העולם.

כך למשל, כשבן מתחיל להבין כיצד תודעתו מסוגלת להאט את מהלך חייו והסובבים אותו, השוט הזה הוא פשוט מדהים: הוא נראה כאילו הוא מרחף מהטלפון הציבורי שבמסדרון מעונות הסטודנטים למיטתו. כך גם השוטים שמציגים כיצד הזמן עובר ברחובות לונדון הם יפים ומיוחדים, כמו השוט של הירח המלא בצד בניין והרחוב שזז במהרה. כך, כמו כל הסרט, שוטים אלה הם יפים ונראים כמו תמונות אומנות ריאליסטיות. גם שקית אפונים שנפלה על הרצפה ונשפכה נראית מעניינת ומיוחדת בצורתה, כפי שבן טוען כי הוא החל להעריך גם את העצמים הדוממים.

קשה להסביר זאת במילים, אלא חשוב לראות זאת בסרט עצמו (דוגמאות לכך נמצאות גם בטריילר של הסרט ובסרט הקצר שלו – בסוף המאמר יש קישור מתאים).

 הקפאת הזמן הזו מבטאת את מצבו הנפשי שבו נתון בן, הגיבור, של מצב קפוא שקשה להיחלץ ממנו, של זמן ביניים לא ברור ולא בהכרח חיובי, אלא זמן של בין לבין – בין העבר לעתיד, בין ייאוש לשמחה, זמן שבו אנו מרגישים כבולים ומעוניינים או מבינים כי צריך להזיז עניינים, כי יאללה, צריך להגיע לאושר ולשמחה, לצאת מהמלנכוליה שבה הדמות נתונה.

ומעברו השני, השונה וההפוך, ב-"זהות אבודה" המבע של הסרט גם כן מבטא את התת מודע והלך הרוח של הגיבור, ג'ייסון בורן, שכולו מהיר ומקוטע. כדי ליצור את התחושה של קטיעות ובו בעת של מהירות, של פרגמנטציה ושל היעדר אחיזה וזמן להאט ולחשוב מה הלאה, כל הסרט מצולם בקלוז אפים וחיתוכים עם שוטים מאוד קצרים. בזכותם, אתה חש בכל מהלך הסרט כי אין רגע של מנוחה, אלא הכל כל כך מהיר.

זהות אבודה

הקלוז אפים, שמצולמים גם בסצינות שאינם מתבקשים, יוצרים תחושה של זהות אבודה - של פרגמנטציה של התת-מודע של ג'ייסון, שניזון מקטעי זיכרונות, מקטעים לא ברורים, שרק אם מתרחקים הם יכולים להיות בהירים, אך בקירוב הזה שמוצג לכל אורכו של הסרט, הם לא ברורים ומדגישים את המהירות, התזזיתיות, את חוסר המנוחה ואת הקושי שבמצב זה שבו נתונה הדמות, שרק רוצה לראות כבר את התמונה הגדולה, הברורה, של מיהו ומהו, של מי הוא היה, מה עשו ממנו וכיצד ייחלף ויבנה עצמו חזרה להיות האדם שהיה. מעניין לראות שגם הפוסטר של הסרט ממחיש בדיוק זאת.

ומלבד האסתטיקה שנוצרת בסרטים, מהאטה או האצה וחיתוך של הדברים, ישנו מכנה משותף נוסף שקיים בין שני הסרטים: בשני הסרטים הגיבורים מנסים לשנות, להבין ולהבנות את עצמם בעזרת האחרים, האנשים שעימם הם מסתובבים, שעימם יוצרים אינטראקציות. כלומר, הסרטים מדגישים את התיאוריה הסוציולוגית שמכונה "אינטראקציה סימבולית", שטוענת כי האדם מעצב עצמו בעזרת האחרים שסביבו.

גישה זו טוענת שהמציאות החברתית נבנית על בסיס אינטראקציות בין יחידים בחברה, כאשר אינטראקציות אלו מבוססות על סמלים ופרשנות שלהם. על פי גישה זו האדם מתבונן באחר, למד מה הוא עושה וגם חושב לכל אורך חייו כיצד התנהגותו תובן ותתקבל על ידי האחר, כך שמה שנוצר הוא מצב שבו האחר שמולו מעצב אותו ואת התנהגותו.

מעניין לראות כיצד שני סרטים שונים מציגים זאת היטב - כיצד האדם לבדו אינו יכול לטפל בעצמו, להבין את עצמו ואת הרגשתו, אלא הוא זקוק לאחרים שידריכו אותו, שיובילו אותו למקום "מבטחים", שיעזרו לו ליצור זהות ברורה משלו, וזאת למרות שמדובר לכאורה בשני סרטים שבהם ישנו גיבור אחד שמשתנה בסוף לטובה.

הדבר מתרחש בכל רגע בחיינו, שבו אנו למדים מהסביבה שלנו כיצד לנהוג, אך הוא מוצג ומודגש בצורה יפה בשני הסרטים: כיצד בן ב-"קאשבאק" יכול לצאת ממצבו הנוכחי, המלנכולי, מהאינסומיה בה הוא נתון, מלהיות עם עצמו לבדו בעולם שבו הוא אינו יכול לשנות את הדברים, אל הוא כלוא בו, רק בעזרת הסביבה שלו - רק בעזרתה של בת זוג תומכת, בעזרתו של ידיד ובעזרתה של כל סביבתו הקרובה בסופרמרקט השכונתי, שמנסים לעזור לו להבין מה הוא עובר. רק דרכם הוא מתגבר על המצב שבו היה שרוי וכך הוא מעצב לו אני חדש משלו.

ובצורה עוד יותר ברורה וגלויה, ג'ייסון בורן ב- "זהות אבודה" נולד מחדש בעזרת הסביבה שלו, בעזרת "אביו" הרוחני, האב שגרם לו לאבד את זהותו הישנה לטובת זהות חדשה שעיצב לו, זהות של רוצח, שממנה הוא רוצה לברוח ולהבנות לו זהות חדשה, כמו זו הישנה שהודחקה והועלמה. את זהותו החדשה הוא יכול לעצב, שוב, רק בעזרת "אביו" הרע, בעזרת אנשים בסוכנות שבה עבד ובעזרתה של בחורה שעוזרת לו להבין מה הוא היה ולאיזה זהות הוא רוצה להבנות עצמו.

ועוד חיבור ארעי שמשתמע מהסרטים, שיסכם אותם – שניהם סרטים מאוד טובים. כל אחד מהם הוא שונה באופיו וקהלו, אך שניהם מומלצים. שניהם סרטים, שכאמור, משתמשים במבעים מיוחדים, שיוצרים סרטים איכותיים. האחד מרגש, מצחיק ומעניין והשני סרט קצבי, עם אקשן אמיתי, עם פיצוצים ומרדפים שלא משאירים זמן לנוח ולהירגע.

לסרט הקצר המלא של קאשבק

לאתר הסרט "זהות אבודה"