|
|
|
|
מאמרים אחרונים של מתן אהרוני - אמנות הרמאות – פרומואים בערוצים המסחריים - "אלופים של החיים" – הנוער במצוקה ויש להחיש לו עזרה - אולפן שישי עם יאיר לפיד – מהדורה בורגנית ומרגיעה לרשימת המאמרים המלאה של מתן אהרוני |
X-מן 3: על רב-תרבותיות גלויה אך גם שנאת נשים סמויה
מתן אהרוני
מלבדן, הסרט אינו טוב במיוחד. האפקטים והעלילה לא מספיקים להחזיק את הסרט ברמה של קודמיו. החלק השלישי בסדרה מציג את מאבקם של המוטנטים מול חברת תרופות גדולה, מול הממשלה וגופיה. אלו אימצו זריקה שייצרה חברת תרופות גדולה, אשר מבטלת את המוטציה הגנטית שיש לאנשי ה-X. זריקה זו מכונה "תרופה" שאמורה "לרפא" את המוטנטים, אם אלו רוצים בכך (או אולי לא רק). הדבר לא עובר לסדר היום הציבורי באופן שלוו בקרב שתי הקבוצות שנוצרו בקרב הקהילה של המוטנטים: ישנם אלו, שבראשם מגניטו, אשר טוענים כי יש להתבודד ולהתבדל מבני האדם ויותר מכך, צריך להילחם בבני האדם, כיוון שהם נחותים מהם ובעיקר בגלל שהם לא מוכנים לקבל אותם כפי שהם. לעומתם ישנה הקבוצה בראשות צ´ארלס אקסבייר שדוגלת בחיים בשיתוף עם בני האדם השונים מהם, לשאוף לסובלנות, הבנה והכרה בהם כשווים. בסרט הנוכחי עולה דמות חדשה-ישנה למרכז התמונה. זוהי ג´יין גרי, אשר מתה בסרט הקודם כשהצילה את חבריה. כעת היא עולה חזרה מן המים ששטפו אותה כדמות הרעה, כפיניקס, דמות שהודחקה בחייה ע"י הפרופסור אקסבייר . הסרט עצמו הוא לא טוב במיוחד. אין בסרט משהו שיוביל לחוויה מהנה ואמיתית: אין מתח, תשוקה, אקשן מרהיב ובעל עוצמה. במקומם ישנה עלילה מוכרת ונדושה בין הכוחות השונים, שלפעמים לא מוצגים כאויבים כאלו מרים ונוראיים, אלא הצופים כבר לא יודעים עם מי באמת צריך להזדהות. פעם מגניטו היה רשע שפגע בגיבורים, בפרוטגוניסטים. בסרט הנוכחי הוא בעל דעה שאולי גם מובנת במציאות החיים האלימה שבה אנו חיים: הוא מוצג כראש של מפגינים ממורמרים (ובצדק) על שמכנים אותם "חולים" שזקוקים לתרופה כדי לרפאם. הם מפגינים שלעיתים פועלים בצורה מעט אלימה למען קיומם, למען רעיונותיהם ודרישותיהם. חוץ מזה לסרט כמה אמירות חברתיות שאתעכב בשתיים עיקריות מהן, בשתי רמות שונות שקיימות. ברובד הגלוי של הסרט, הסרט מציג את המוטנטים כ"אחרים" שנמצאים בחברה של מדינה מסוימת. מוטנטים אלו דורשים הכרה וזכויות כחלק מבני החברה, אך להם שתי גישות שונות, בהתאם לגישות השונות שקיימות בפרדיגמה הרב-תרבותית: מגניטו וחבורתו מציגים את הגישה הרב-תרבותית הפוליצנטרית. זו מבקשת ליצור חברה מרובת מרכזים. כלומר, הם דורשים הכרה בהם כחלק בעל מרכז משלו. לשם כך הם מבקשים ליצור חלוקה מחדש של המשאבים, כדי לבסס מרכז משלהם, יחד עם שאר המרכזים של קהילות וקבוצות אחרות ורבות שקיימות בחברה הנוכחית. לעומתם, צ´ארלס וחבריו דוגלים בגישה היותר שמרנית, הגישה הרב-תרבותית הליברלית שטוענת כי ישנו מרכז אחד שאליו צריכים להיכנס ולקבל הכרה ושיווין, כמו שאר הקבוצות האחרות הקיימות. לכן הם נלחמים בצורה לא אלימה כדי לראות בהם חלק מהחברה, קצת שונים אבל שווים. צ´ארלס מלמד את קהילתו לרסן את כוחם למען הקהילה והחברה כולה. נראה בסרט כי הם הצליחו להשיג הישג אחד בכיוונם: ישנו שר לענייני מוטנטים שאמור להוביל למהלך שבו הם ייתפשו כשווים, יקבלו הכרה כחלק מהחברה, ויהוו חלק מהמרכז החברתי-תרבותי ופוליטי.
עד כאן הכל טוב ויפה. מדובר על שתי גישות שקיימות בחברות הרב-תרבותיות שנוצרות ומתהוות במדינות הלאום השונות בעולם. הן מוצגות בצורה ברורה ונכונה. שתי גישות אלו גם קיימות במציאות חיינו, בחברתנו (בין "הקשת המזרחית" שדוגלת ברב תרבותיות פוליצנטרית לבין לא מעט סוציולוגים שדוגלים במרכז תרבותי וחברתי אחד). אך לעומת זאת הסרט חוטא בהצגת רעיונות מיזוגנים (שנאת נשים) שמתקיימים ברובד הסמוי של הסרט.
מכאן יוצגו מעט ספויילרים, אז הישמרו אלו שחוששים. במרכז הסרט ישנה הדמות הרעה האמיתית, שעליה נלחמים הכוחות השונים: אלו של מגניטו ואלו של צ´ארלס. מדובר על ג´יין גרי שבסרט הקודם מתה כדי להציל את שאר קהילתה. היא הרימה את מטוסם שנתקע רגע לפני שטף אדיר של מים שנוצר עם נפילתו של סכר שהחזיק את המים הכה חזקים ומסוכנים בעוצמתם, אם לא כולאים ו"מרסנים" אותם.
מתברר כי ג´יין היא מוטאנטית חזקה במיוחד. היא אישה בעלת כוחות אדירים ועל כן היה על צ´ארלס לרסן אותה ואת כוחותיה. הוא "ביית" אותה, כך שהפך אותה לדמות מפוצלת נפשית. מצד אחד ג´יין האישה השקטה והחלשה ואת הצד השני, הלא מבויית, החזק, הכוחני, המיני-המפתה, הלא נשלט צ´ארלס הצליח להדחיק פנימה: זו הפיניקס ששבה מן המים חזרה לחיים. הדבר נתפש ככמעט טבעי ונכון לעשות, לרסן את האישה, אך רק וולברין מציג זאת לרגע כבעייתי. הוא למעשה מדליק נורת אזהרה החושפת את עשייה זו כעשייה אלימה ולא מוסרית בעלת משמעות סקסיסטית שנובעת משנאה: למעשה צ´ארלס, הלכאורה ליברלי ומוסרי, מאשש ומחזק את המצב החברתי הקיים: הוא טוען כי על הגברים להגביל ולרסן את הנשים. זאת מכיוון שהן בעלות כוחות לא נשלטים, כוחות מסוכנים שכל רגע עלולים להתפרץ בלי הבחנה. האישה מוצגת כמהווה סכנה אם לא ירסנו אותה. לכן הצופים למדים כי את הנשים חייבים לרסן, וכי המצב החברתי הנוכחי הלא שיווני הוא לגיטימי. כך בדומה לג´יין גם לשאר הנשים בסרט ישנם כוחות מסוכנים שאותם יש להגביל, לרסן, בדרכים שונות בכוח או שהן עצמן צריכות לעשות זאת, להדחיק את כוחותיהן הפוטנציאלים ההרסניים. את ג´יין מציגים בסרט כפאם-פאטל חדשה, כאישה קטלנית, האישה המפתה, המסוכנת, בעלת כוחות המשיכה המיניים המסוכנים שיובילו לאסון. זו שפתחה את תיבת הפנדורה ושיחררה את כל הרשע לעולם. פאם פאטל זו, שהייתה מוצגת בסרטי הפילם-נואר האמריקאים של שנות הארבעים והחמישים באמריקה, שהוצגה ככזו בזמן ולאחר מלחמת העולם השנייה בגלל שתפסה את מקומות העבודה של הגברים, שאיימה על החיילים הגברים החוזרים ועל החברה הפטריארכאלית בכלל, כעת מופיעה בסרט פעולה בדיוני בשנות האלפיים של המאה ה-21 באותה צורה: כנראה בגלל תפיסות שוביניסטיות שנבהלות מכוחן (הממשי והפוטנציאלי) של הנשים בחברה המודרנית העכשווית. בנוסף, בדמותה של ג´יין מוצג הקשר שבין מיניות לבין תוקפנות והרס. דמותה למעשה מכילה את שניהם יחדיו בשילוב מופלא. שילוב זה הוא למעשה שילוב של שני יצרים שקיימים באדם, כפי שפרויד הציג זאת: יצר המין (הארוס- החיים) ויצר ההרס והתוקפנות (המוות). אך לדעת פרויד על האדם לדכא את יצר המוות, ההרס והתוקפנות (ששיך לאיד, היצר החייתי באדם). זאת הוא עושה באופן טבעי במהלך התבגרותו. אם לא כן, הוא למעשה חולה ובו יש לטפל. לעומת פרויד נראה כי הסרט מציג את שימושה של האישה ביצר המין כחלק מיצר ההרס הזה שהתפרץ אצל ג´יין: היא משתמשת במיניותה כדי לגרום להרס ומוות. לכן היא חולה ויש "לטפל" בה. ג´יין מפתה את אהובה, סקוט- צייקלופ, להגיע למקום שבו היא מתה וממנו היא קמה לתחייה חזרה: מן המים (ולא האדמה). למים ישנם משמעויות סמליות שונות, בין היתר להן משמעות מינית, בעיקר במים גועשים ומתפרצים. לכן אותה אישה יצרית, אישה חזקה ומסוכנת שאותה צריך לרסן, קמה לתחייה מהמים, מסמלי המיניות המתפרצת שלה. המים גם מוסיפים וחוזרים שוב ושוב בהקשר שלה. אותם היא מצליחה "להעמיד" כל פעם בכוחה, כמו את כל שאר האיברים והחפצים סביבה. לאחר שהיא יוצאת מן המים בסערה היא מחסלת את סקוט בנשיקה. לאחר שהיא "מסרסת"-מחסלת אותו כך בזכות מיניותה ובשימוש בה, היא פונה לוולברין: היא מנסה לפתות גם אותו. זאת היא עושה כמעט בקלילות במרפאה של בית הספר של הקהילה והוא כמעט ומחוסל. לפיכך, הספקות שהעלה וולברין לגבי ריסון האישה כדבר לא מוסרי- באמצעים אלימים, טלפאתיים ומכאניים שונים- מתבדים ומתגלים ככמעט הכרחיים, כאשר מתגלה כי היא אכן מסוכנת ורעה, כי כוחה הנשי והמיני לפתות הוא כה מסוכן. לכן זה ברור וטבעי כי את הנשים יש לרסן בכל האמצעים, כיוון שהן מסוכנות, אם הריסון החברתי שנעשה לנשים יתקלקל וייעלם, כפי שקרה עם ג´יין. אפילו מגניטו, שחשב כי היא מסוגלת לרסן את עצמה, צועק לבסוף "מה עשיתי?". גם וולברין מבין כי מה שיש לעשות עם האישה הלא מרוסנת הוא להשמידה, גם אם הוא אוהב אותה. בדומה לה, עוד שתי דמויות נשים מוצגות בסרט כמסוכנות והן מוצגות כחלק מהסטריאוטיפ הנשי : האחת היא הזיקית החברתית, האישה שמסוגלת להחליף זהויות כדי לטפלל את כל הסובבים אותה.
זיקית זו מייצגת את התפישה הסטריאוטיפית הרואה בנשים כחסרות זהות פרטית, אשר מחליפות זהויות בהתאם לסביבתן, זאת כדי להציג את מבוקשן. בסרט זה הזיקית היא רעה ומסוכנת, אותה גם כן יש לרסן. זה נעשה בסרט כשמזריקים לה את "התרופה", את הזריקה שגורמת לגנים שלה להסתדר חזרה כמו בני אדם "רגילים" אחרים. כשהיא הופכת ל"רגילה" היא פשוט בחורה יפה, דוגמנית. מתברר כי גם בהיותה מוטאציה של זיקית מגניטו התייחס אליה כיפה וטיפשה: הוא מספיד אותה במילים הבודדות: "חבל, היא הייתה כה יפה". כלומר הוא התייחס אליה בהתאם לסטריאוטיפ של הזיקית היפה שמשיגה מה שרוצה, כשהיא משתמשת בגופה ויופייה. מתברר שגם לה כאישה "רגילה" ויפה לא חסרים כישורים: היא הופכת למלשינה כיוון שכפי שנטען בסרט: אין כמו אישה שפגעו בה כדי לנקום ולבגוד חזרה. נוסף לה ישנה אישה נוספת שנמצאת בצד הליברלי יותר של המפה: זוהי הילדה ששואבת את כוחותיהם של מי שהיא נוגעת בהם עד למותם. גם היא מוצגת כמסוכנת. היא במהלך כל הסרט מוצגת כמקנא לחברה ולסביבתה שבה יכולים לגעת אחד בשני. היא האישה שזקוקה למגע של גבר, לחיבוק או נשיקה בכל מחיר. לשם כך היא מחליטה לקחת את "התרופה" בעצמה ולבטל את כוחותיה המסוכנים הטבועים בה, רק כדי לקבל מאהובה קצת מגע. כלומר היא מייצגת את הנשים שלבד כבר יודעות כי עליהן לבטל עצמן למען שלוות העולם ולמענן עצמן- רק כדי לזכות בחיבת בני זוגם. לכן נראה כי הסרט X-מן 3 הוא סרט בעייתי למדיי. הוא לא סרט טוב: אין הרבה אפקטים מדהימים, לא פעולה ממריצה ומותחת ולא עלילה טובה. בנוסף לכך לו גם אמירות סקסיסטיות ומיזוגניות מאוד מסוכנות ברובד סמוי של הסרט, זאת לעומת מראית עין של ליברליות וחיוביות בדרישה לרב-תרבותיות ברובד הגלוי של הסרט. הסרט בסולם מתן: לא טוב אבל גם לא ממש נורא. |
|
