לחזור - חדש של אלמודובר

האישה שכמעט גרמה לפדרו אלמודובר לעבור לצד השני של הכביש, הצליחה בקלות לגרום לכל הגברים הסטרייטים לצאת מאולם הקולנוע בלסת שמוטה, עם צרור מחשבות זימה ובינינו, אנחנו הנשים, שישבנו שם באותו האולם ממש, רצינו להיות כמוה, אלמודוברית יותר מאי פעם, ואם לא כמוה אז לפחות לפחות א י ת ה  ללילה אחד.

אם נשים בצד את עובדת היותה של פנלופה קרוז פצצת מין מתקתקת אולי נוכל להתייחס ברצינות לסרטו החדש של פדרו אלמודובר "לחזור" (volver). זו משימה שקשה לבצע, איתכם הסליחה.

אז מה היה לנו?

שריפה, גילויי עריות, רצח, בגידה, רוחות רפאים, סרטן, ניסיון לאונס, גופה במקרר, זונה ודודה אחת סנילית. כן, גבירותיי ורבותיי – אלמודובר במיטבו.

בעודי כותבת שורות אלו קצת קשה לי להימנע ממחשבה אחת שמקננת לה במוחי ולמען הסדר הטוב כדאי לומר זאת סוף סוף בקול רם (רם ככל האפשר באינטרנט) :

יש מן תחושה כזו שאלמודובר מסוגל לעשות מאות סרטים כאלו, זה בסך הכל פונקציה של זמן (כמה זמן נשאר לו לחיות?) וכסף (אין דאגה, נדמה לי שהוא מכוסה בתחום הזה). כל השאר כבר ידוע מראש.

העלילה, האסטטיקה החזותית, הצבע האדום, הנשים האימתניות, המכוערות, היפות והסניליות,

אפילו צוות השחקנים לא משתנה. רק מזדקן (ע"ע כרמן מאורה).

"לחזור" הוא סרט יפה שגורם לעיניים לרצות עוד ועוד ועוד. הצבעוניות, זוויות הצילום, המחשוף של פנלופה והעלילה שרק הולכת ומסתבכת, הם הקלפים החזקים של אלמודובר והוא מרבה להשתמש בהם.

ולא זאת בלבד אלא שהוא מרבה להשתמש בהם בחכמה, ברגישות ובכבוד.

אפילו בשוט שמצולם מלמעלה בזמן שריימונדה (פנלופה קרוז) חותכת ירקות לסלט והמחשוף שלה תופס חצי מהפריים זה נעשה בצורה מכובדת, אוהדת ונטולת כוונות זדון.

לאורך כל הסרט לא הבנתי מדוע טורחים להדגיש את מיניותה המוחצנת של ריימונדה, בשוטים ערמומיים ובבגדיה החשופים ולקראת הסוף הבנתי שבעצם זה נעשה מתוך הכרח על מנת להדגיש שפצצת המין המהלכת הזו היא בעצם גילום של אימפוטנציה נשית, ובגלל הטראומה שהיא עברה בילדותה היא לבד, ללא זוגיות (בריאה) ונלקחה ממנה גם תאוות הבשרים.

פנלופה קרוז טורחת להדגיש את מיניותה ב"לחזור"

באחד הראיונות שפורסמו לאחרונה בעיתונות אמר אלמודובר שהוא מצטער שבמאים אמריקאים לא טורחים לתת נפח לדמויות הנשים שבסרטים שלהם. שהן נשארות בגדר סטריאוטיפ שטוח של האופן בו הם רואים את הנשיות.

אצל אלמודובר זה אחרת, הוא מזניח דווקא את הגברים.

אם בסרטו האחרון "חינוך רע" כמעט ואין נשים (חוץ משלוש דמויות שוליות) אז ב"לחזור" יש רק שלוש דמויות גבריות שבאות והולכות, לא מתפתחות לשום מקום שתורמות את חלקן הקטן לקידום העלילה ו"נעלמות" כלא היו.

השחקנית כרמן מאורה, אמרה בראיון ל"הארץ" שהחברה הספרדית היא חברה מטריאכלית , שבה הנשים חזקות יותר מהגברים ואכן, זהו סרט של נשים שמדבר אך ורק על נשים ולראשונה לא מדובר בנשים שהיו פעם גברים....

"לחזור" קטף את פרס התסריט הטוב ביותר. זה קצת תמוה בהתחשב בעובדה שהתסריט הזה לא שונה באופן דרמטי משום תסריט אחר שכתב אלמודובר, וגם את פרס צוות השחקניות הטוב ביותר שהוענק לכל ששת השחקניות. שזה פרס מיוחד מאוד וכל כך מתאים לסיטואציה שכן אני לא יכולה לדמיין את הסרט בלי אחת מהן. הן עובדות טוב ביחד, משלימות אחת את השנייה וזה תענוג אמיתי להרגיש את זה תוך כדי הצפייה.

שם הסרט טומן בתוכו אפשרויות רבות לפרשנות: "לחזור" מהעבר אל ההווה, "לחזור" מעולם המתים לעולם החיים, "לחזור" אל החיים במובן של התעוררות מנטאלית ו"לחזור" אל העבר על מנת לטפל בעניינים לא פתורים וכל אחת מהאפשרויות האלו רק מרבדת את הסרט ומטעינה אותו במשמעויות נוספות ועמוקות מהסוג שאפשר לקחת איתנו הביתה ולהרהר בהן גם אחרי שהמסך ירד.

אין דרך לספר על עלילת הסרט מבלי להרוס אותו למי שעדין לא ראה, אבל אם אדרש להתאמץ ולשקול בקפידה את המילים אוכל לומר שהסרט מגולל את סיפורן של ריימונדה (פנלופה קרוז) ואחותה סולה (לולה דואניאס) שאימן (כרמן מאורה) חוזרת לחייהן לאחר שמצאה את מותה בשריפה מסתורית.

בשביל לדעת את כל השאר רצויי מאוד לקנות כרטיס בקופה, להגיד בקול v o l v e r   ולתת למילה הזו להתגלגל במבטא ספרדי על הלשון שלכם כל הדרך אל האולם.

לאתר הסרט

לצפייה בטריילר (בספרדית)