קולנוע פורטוגזי ומשמעות יום הזיכרון - אירועים בסינמטקים ברחבי הארץ

במהלך אפריל יתקיימו בסינמטקים שני אירועים שונים וייחודיים שראוי להתייחס אליהם. האחד הוא פסטיבל של סרטים שהופקו בארצות דוברות פורטוגזית והשני הוא יום עיון על יום הזיכרון והקשר שלו לתקשורת הישראלית, כשהוא מעלה את השאלה איזו משמעות החברה הישראלית רוצה לתת ליום הזיכרון בעקבות התהליכים העוברים עליה.

11.4.07-21.4.07 בסינמטקים של תל אביב ,ירושליים, וחיפה.

שגרירויות אנגולה ופורטוגל והסינמטקים של תל אביב, ירושלים וחיפה גאים להציג תוכנית סרטים שנוצרו והופקו בארצות דוברות פורטוגזית על פני שלוש יבשות.

מתוך 5 סרטים שנבחרו לתוכנית, ארבע הן קו-פרודוקציות המערבות במאים, שחקנים וצוותי הפקה מאנגולה, קאבו ורדה, גינאה-ביסאו, ברזיל ופורטוגל. לראשונה בישראל יוקרנו סרטים של במאים מאנגולה (זזה גמבואה ומריה ג'ואאו גאנגה) ומגינאה-ביסאו (פלורה גומש).

מהחיים הבלתי אפשריים כמעט במטעי הגומי בג'ונגלים של אמזונס בתחילת המאה ה-19 ועד מלחמת האזרחים הטראגית באנגולה שהסתיימה בתחילת המאה ה-21 עוברים כחוט השני נושאים משותפים לכל הסרטים – כולם דנים בכבוד האנושי, במאבק לחופש, לצדק ולשוויון הזדמנויות.

כל הסרטים דוברי פורטוגזית, עם מעט דיאלוגים בשפות מקומיות ומלווים בתרגום לאנגלית. רוב הסרטים יתורגמו לעברית בסינמטקים של תל אביב וחיפה.

אורחת הסינמטקים הבמאית מריה ג'ואאו גאנגה ("עיר חלולה").

הסרטים שיוקרנו הם:

מתוך הסרט "הג'ונגל" - A Selva

משחק: עומר מקנה דיופ, מילטון קואליו, פטריסיה בול

ויטוריו, חייל מעוטר בן 35, משתחרר מהצבא אחרי שאיבד את רגלו כשעלה על מוקש. הוא חוזר ללואנדה, בירת אנגולה אחרי 20 שנות לחימה, ומוצא את עצמו ללא בית וללא כסף בעיר הספוגה בזיכרונות מלחמה. הוא לן ברחובותיה של העיר בחיפושי עבודה, חולם על הקמת משפחה, אך מוצא נחמה בזרועותיהן של הזונות המקומיות. לילה אחד בעודו ישן, גונבים לו את הפרוטזה ואת מדליית הגבורה. בעודו ממתין לפרוטזה חדשה בבית החולים,הוא פוגש את ג'ואנה, מורה בעלת קשרים בממשל. ויטוריו מתחיל להאמין שחלומותיו יכולים להתגשם... סרטו של זזה גמבואה הינו חשיפה מעודנת של המצב הפוליטי והכלכלי במדינה שנפגעה ע"י 27 שנים של מלחמת אזרחים. השחקן הסנגלי עומר מקנה דיופ מגיש משחק יוצא דופן בתפקיד הראשי, בסרט שזכה בפרס חבר השופטים בפסטיבל סאנדנס 2005.

הקרנה חד-פעמית. תרגום בעברית בסינמטק תל אביב.

משחק: דיוגו מורגאדו,צ'יקו דיאז, גרסיניו ג'וניור

דרמה היסטורית המתרחשת באמזונס בשנת 1912, עיבוד לספר מאת פריירה דה קסטרו. אלברטו הוא מונרכיסט פורטוגזי צעיר המוגלה לברזיל ומוצא עבודה במטעי הגומי שבלב יערות הגשם. שם נחשף לעיניו עולם פראי ומוזר בו אינדיאנים, קדחת וטירוף של בני האדם הם סכנות קבועות. אך במקביל הוא מגלה עולם של אחווה, חברות וסולידאריות של הפועלים כנגד בעלי המטעים הרודנים ורודפי הבצע. העניינים מסתבכים כאשר הוא מתאהב באשתו של מנהל בית האריזה. הזוכה הגדול בפרס האוסקר הפורטוגזי לשנת 2003. (105 דקות, פורטוגזית, תרגום לעברית ואנגלית)

הקרנה חד-פעמית. תרגום בעברית בסינמטק תל אביב.

עיר חלולה (אנגולה/ צרפת/ פורטוגל 2004) NA CIDADE VAZIA ( HOLLOW CITY)

משחק: רולדן פינטו ז'ואאו, דומינגוס פרננדס, ראול רוסאריו

בשיאה של מלחמת האזרחים באנגולה עוזב מטוס ועליו נזירות ויתומים את אזורי הקרבות. כשהם נוחתים בבירה מחליט נדאלה, יתום בן עשר שנותר לבדו בעולם, למצוא בעצמו את האושר המיוחל. הוא מסתובב בלילה בעיר המתפוררת, עובר סדרה של מפגשים והיתקלויות, ולא ייקח הרבה זמן עד שייפרד מילדותו ויתפתה לפעול בצדו השני של מתרס החוק. בשלווה, עם מצלמה ניטרלית ולא סחטנית, אנו עדים לסיפורה של אנגולה השסועה. ילדים גונבים תמיד את ההצגה, אבל הילד המלאכי, המקסים והכובש בתפקיד הראשי מצליח לעשות הרבה מעבר לכך.

תרגום בעברית בסינמטק תל אביב.

משחק: דניאלה קוסטה, פרנסיסקו נאסימנטו, פרננדה לאפה

ליסבון 1972, אולגה חיה חיים עצלים במשפחה בורגנית פורטוגזית. למרות שהיא לומדת באוניברסיטה היא מעבירה את זמנה במסיבות של החברה הגבוהה, משחקי טניס ושיזוף על שפת הבריכה עם חברים.

אלא שאולגה יודעת שהיא שונה. כשאביה חוזר מאנגולה אחרי היעדרות של 20 שנים, היא מגלה סוף סוף את הסיבה להיותה שונה ועולמה מתחיל להתמוטט. אולגה יוצאת למסע אישי לגילוי זהותה. היא מתחילה להכיר אנשים אחרים, מנסה סגנונות חיים אלטרנטיביים ומוצאת נחמה במשחק בתיאטרון.

כשחקנית היא מבינה שהמאבק עם הרגשות והזיכרונות מתחיל עם צבע העור של בן האדם...

הקרנה חד-פעמית.

הקול שלי (גינאה ביסאו/ פורטוגל/ צרפת 2002) - NHA FALA (MY VOICE)

ויטה, אישה אפריקאית צעירה עוזבת את גינאה-ביסאו לאירופה. לפני הנסיעה היא מבטיחה לאימה שלא תשיר לעולם. היא מודעת לקללה שהוטלה על משפחתה, לפיה אישה שתעז לשיר קרוב בוודאי תמצא את מותה. בצרפת היא פוגשת את פייר, מוסיקאי צעיר ומתאהבת בו. בעידודו היא משתחררת ומתחילה לשיר ולהקליט, ושירה אף הופך ללהיט. אלא שהיא מפחדת מהתגובה של משפחתה. היא מחליטה לחזור לביתה ו... למות. בעזרתו של פייר היא מביימת את מותה, הלווייתה ותחייתה בפני בני משפחתה וחבריה,על מנת לבטל את הקללה. המוסיקה הנפלאה המלווה את הסרט היא של מאנו ד'באנגו.

(110 דקות, פורטוגזית וקריאולית, תרגום לעברית ואנגלית).

איזו משמעות החברה הישראלית רוצה לתת ליום הזיכרון בעקבות התהליכים העוברים עליה?

האם התקשורת הישראלית שומרת על יום הזיכרון כטאבו שאין לגעת בו, או שמא הכל כבר נפרץ?

האם השיקול המסחרי/שיווקי משאיר אותנו ללא גבולות, או שגם בעידן זה כאשר הכל "מותר", אנחנו עדיין לא מוכנים להסיר את הגבולות ביום זה?

האם בכלל יש מקום לגישה מסחרית בחומרים הנוגעים למשמעות יום הזיכרון?

האם קיים שוני בין התקשורת הזמינה לבין הקולנוע?

איך מארגנים מחדש את משמעות יום הזיכרון בחברה משתנה העוברת תהפוכות בחיי היום יום?

כיצד לעצב אותו כך שהוא יישאר חשוב לכל העם על כל גווניו?

לתקשורת יש את הכוח להוביל את המשמעות הזו בחברה הישראלית.

עם קום המדינה, התקשורת הישראלית הייתה מוגבלת בהיקפה ,ובדומה לשאר החברה הייתה גם "תקשורת מגויסת". לפיכך, הדיווח ביום הזיכרון היה ממלכתי ובעל קול אחיד.

את נקודת השינוי בגישתה של התקשורת ניתן לסמן לאחר מלחמת יום הכיפורים. חלקים בתקשורת ראו עצמם אשמים בכך שהלכו עם הקו של השלטונות ולא שאלו את השאלות הקשות המתבקשות לאור האינפורמציה שהייתה בידיהם.

בעקבות כך החלה שחיטת "הפרות הקדושות" והמיתוסים נופצו אחד אחרי השני עד עצם היום הזה.

הגישה הממלכתית פינתה מקום לגישה מתריסה ופרובוקטיבית.

גם על ההורים השכולים עוברים שינויים. ההורים השכולים, גם הם כבר לא אותם הורים שכולים המוכנים לקבל את הדין של נפילת הבן בשתיקה והשלמה. אבל, דבר אחד לא השתנה בין אוכלוסיית ההורים השכולים של דור הפלמ"ח לבין ההורים השכולים של היום, לכולם מכנה משותף - הם רוצים שיזכרו את בניהם.

אם כן - איזו משמעות רוצה לתת התקשורת הישראלית ליום הזיכרון בעקבות התהליכים העוברים עליה ועל החברה הישראלית?

מל"מ – המרכז להנצחת קהילת המודיעין וסינמטק תל-אביב חברו יחד לקיים יום עיון בנושא.

יום העיון ינסה לענות על השאלות האלה ועוד רבות אחרות, והוא יתקיים ב – 11 לאפריל בסינמטק תל-אביב החל משעה 16:00.

1. מושב שידון בנושא בתחום הטלוויזיה: יו"ר דוד ויצטום – עיתונאי ערוץ 1.

בהשתתפותם של: ד"ר עליזה לביא – אוניברסיטת בר אילן, ערוץ 10 ומחברת "תפילת נשים", עוזי פלד – מייסד "טלעד", איתי לנדסברג-נבו – מנהל מחלקת תעודה ערוץ 1.

2. מושב שידון בנושא בתחום הקולנוע: יו"ר שמוליק דובדבני, החוג לקולנוע וטלוויזיה, אוניברסיטת תל אביב, ובהשתתפותם של : הבמאי אלי כהן, הבמאית והיוצרת ארנה בן דור והבמאית מנורה חזני.

3. מושב שידון בנושא בתחום העיתונות והרדיו: יו"ר אבי בניהו – מפקד ועורך ראשי של גלי צה"ל, חבר בועדה בראשות השופטת דליה דורנר לקביעת כללי אתיקה במלחמה.

בהשתתפותם של: טלי ליפקין-שחק – עיתונאית "מעריב", דניאל בן-סימון – עיתונאי ופרשן חברתי בעיתון "הארץ", בן דרור ימיני – עיתונאי ומשפטן עורך "דעות" – "מעריב".

מפאת חשיבותו של הנושא כל המשתתפים תרמו מזמנם. הכניסה חופשית.

יוזמת ומארגנת יום העיון: הגב' הלן קרא במאית סרטים דוקומנטרים ואם שכולה

אירועים בסינמטקים ברחבי הארץ - קולנוע פורטוגזי ומשמעות יום הזיכרון