התוכנית של שרה סילברמן

שרה סילברמן

תוכנית בידור חדשה, מצחיקה עד דמעות, משוגעת, חתרנית ושוברת כל מוסכמות קיימות משודרת בערוץ אקסטרה הוט בכבלים (יום חמישי ב- 21:30) - מדובר על "התוכנית של שרה סילברמן", שכל מי שראה את הפרומואים אין סיכוי שנשאר אדיש לאותה בחורה יהודיה שעונה לאותו שם, שמחזקת ומוסיפה לדמותו של היהודי האמריקאי "החדש" – זה שאין לו טיפת בושה, דמות שבעיקר אוהבת את עצמה ודואגת רק לה, אגואיסטית ותחמנית, שבסופו של דבר ובאיזה שהוא מובן יש לה גם לב גדול ואמפתיה לכולם.

"התוכנית של שרה סילברמן" היא תוכנית על חייה של שרה, בחורה צעירה, מובטלת ומשועממת, תוכנית על כל מכריה ומקורביה כמו אחותה, שעל חשבונה היא חיה, על חבר של אחותה, השוטר ג´יי, שלא כל כך אוהב את שרה של זוג השכנים ההומואים של שרה ועל שלל דמויות נוספות שנתקלות בשרה ובמעלליה כמו האחד והיחיד, אלוהים (שמתגלה כבחור שחום עור, חרמן לא קטן, שאותו שרה משכיבה, אך גם זורקת אותו בלי בושה בתירוצים שהכל יכול מודע להם).  

שרה היא בחורה מאוד בוטה. היא אומרת דברים פוגעים בלי הבחנה, היא גם לא ממש פוליטיקלי קורקט, היא גם אגואיסטית ואגוצנטרית עד כדי כך, שאפילו את המסע למודעות למחלת האיידס שהיא יזמה (בפרק השלישי) היא קודם כל מכוונת להאדרת שמה ורק כדבר פעוט נוסף היא דואגת להפיץ את הבשורה כי איידס הוא רע.  

שרה היא גם זמרת לא רעה. בכל תוכנית יש איזה שיר אחד או שניים "מרגשים", שמביעים את הרגשתה המוזרה. שיר אחד אפילו ריגש את אלוהים כל כך, שהוא טען כי השיר התעלה על כל תפילה ולכן הוא נגלה אליה (ומפה כבר ברורה התמונה איך היא שידלה אותו לשכב עימה). והשיר עצמו מבטא נהדר את מהות התוכנית כולה: זהו שיר אכזבה מזה ששרה רצתה להשוויץ ולהפליץ ברעש לחבריה הקרובים, אך יצא לה, לאכזבתה, משהו אחר והקול עצמו לא נשמע.  

שרה גם עושה משהו חדש וחשוב: היא מרחיבה ומשכללת את ייצוגו של הבדרן היהודי האמריקאי האגואיסט.

אם עד כה, אם אני לא טועה, הייתה בקרב המין הנשי של הקהילה היהודית האמריקאית רק את ייצוגה של האם היהודייה, שייצגה את היהודים ממין נקבה בסרטים ההוליוודיים ובסדרות האמריקאיות הקומיות, כעת שרה סילברמן עושה מהפכה ומשנה את ייצוג האישה היהודייה במדיה. זאת היא עושה לעומת הגברים, כמו וודי אלן ועוד רבים נוספים, שכבר לא מעט שנים מייצגים את היהודי האגואיסט ואגוצנטרי, שאותו כעת, בצורה מסויימת, סילברמן מפתחת וממשיכה.

משבצת זו אליה היא נכנסה היא חדשה בתחום ייצוגו של היהודי הבדרן האגואיסט, האגוצנטר, התחמן, הלא ממש מוסרי וחסר הטאקט כמו דמויותיהם של הבדרים המוכרים והאהובים כל כך כמו ג´רי סיינפלד ("סיינפלד"), ג´רי שנדלינג ("המופע של ג´רי שנדלינג" ו-"המופע של לארי סנדרס"), לארי דיוויד ("תרגיע") ולאחרונה נוסף לקורפוס גם ארי גולד מ-"הפמליה", שגם זוכה לעדה מכובדת של מעריצים בארץ ובעולם.

אגב, מעניין להיווכח כי כמעט כולם מזדהים בשמם האמיתי.  

בנוסף לזה ששרה מרחיבה את החבורה, משכללת ומוסיפה לקורפוס גם נשים אמריקאיות יהודיות משוגעות, היא גם לא בוחלת במאומה וחוגגת על כל סטריאוטיפ קיים של לא חשוב מי: היא יורדת על שחורים, על יהודים, על גזעים וקהילות שונות, על חולי סרטן למיניהם, על נכים, על שוטרים, על הומואים ומה לא בלי להניד עפעף, כשהיא ממשיכה ומציגה מראית עין של בחורה מתוקה, תמימה, טובה ונחמדה.  

כלומר, שרה מנפצת פרות קדושות שאף אחד מהבדרנים שנמנים עימה בקורפוס היהודים האגואיסטים לא הגיע לכאלה רמות. והכל נעשה "בטוב טעם" ויותר מכך: זה פשוט מצחיק נורא!! שיטה זו פשוט גורמת למבוכה ולהצחקה באותה מידה.

ולסיכום, היא פשוט מעולה! שרה והסדרה עצמה. לפעמים לא מפסיקים לצחוק מרוב שטויות ודברים חריגים ומוזרים שעולים במוחה הקודח של זו האישה האמיצה, היהודייה האגואיסטית המבדרת החדשה.