סרטים ישראלים חדשים - סוף 2007

עבר זמן מה מאז עדכנו את כתבת סקירת סרטים ישראלים חדשים. מאז נוצרו לא מעט סרטים והתקיימו הרבה פסטיבלים, בהם התחרו הסרטים הישראלים, כשנדמה כי הקולנוע הישראלי חוזר ומשחזר את שיאו, שהיה, לדעתי, בתחילת שנת אלפיים, בין השנים 2001 ל-2003 שהולידו מבחר רב של סרטים. רובם היו סרטים שהופקו במסגרת הפרויקט של הטלוויזיה בכבלים, "סרטים מכאן". כך נוצר בתקופה זו קורפוס של סרטים מעולים וחשובים כמו "חתונה מאוחרת", "המנגליסטים", "כנפיים שבורות", "בית"ר פרובנס", "האושפיזין", "האסונות של נינה", "ללכת על המים", "מדורת השבט", "סוף העולם שמאלה" ואחרים נוספים.

מאז הסקירה האחרונה שלנו לגבי סרטים חדשים בקולנוע הישראלי, הסרט "מדוזות" זכה לפרס מצלמת הזהב בפסטיבל קאן, "הבועה" התחרה בפסטיבל קנדה (טורנטו 2006) וגרמניה (ברלין 2007), "ימים קפואים" התחרה בפסטיבלים רבים כמו אוסטרליה סידני 2006, ארה"ב לוס אנג'לס 2006, ברזיל – סן פאולו 2006, וגרמניה – מינכן 2006.

אז מה התחדש מאז הפעם האחרונה? דיי הרבה. הנה כמה מהסרטים הישראלים שאנו ממשיכים וקוראים ללכת ולראות כי זוהי התרבות שלנו תרבות ישראלית אמיתית!! הם מוקרנים כעת באולמות הקולנוע ברחבי הארץ.

"ביקור התזמורת"

סרטו המדובר ועטור הפרסים של ערן קולירין. זכה בפרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל מינכן גרמניה 2007, פרס חביב השופטים בפסטיבל קאן 2007, פרס חביב הקהל בוסניה הרצגובניה סארייבו 2007 והיד עוד נטויה..

הסרט, בכיכובם של ששון גבאי, רונית אלקבץ, סלאח בכרי וחליפה נאטור, מגולל את סיפורה של תזמורת משטרה מצרית המגיעה לישראל של ראשית שנות התשעים, במטרה לנגן במעמד הפתיחה של מרכז חדש לתרבות ערבית בפתח תקווה. בשל מחדלים טיפוסיים, איש לא מגיע לאספם משדה התעופה. לאחר מספר שעות הם מחליטים להסתדר בכוחות עצמם. תקשורת לקויה עם המקומיים מובילה אותם בסופו של דבר לעיירה שכוחת אל בדרום הארץ הקרויה "בית תקווה". הלילה הבלתי נשכח שיבלו בעיירה זו משנה לנצח הן את חיי אנשי התזמורת והן את חיי אנשי העיירה.

"נודל"

סרט כבר דיי ישן אבל עדיין רץ על המסכים. סרטה של איילת מנחמי על מירי, דיילת בת 37 ואלמנה פעמיים, נתקעת עם בנה בן השש של העוזרת הסינית הלא -חוקית שלה, שמגלה לפתע שהאמא גורשה בחזרה לסין. היא מבינה שניצבת בפניה ברירה אחת בלבד - להחזיר את הילד לזרועות אימו.

הסרט הוא דרמה קומית ונוגעת-ללב המפגישה בין שתי דמויות אבודות, רחוקות כמזרח ממערב, העוזרות זו לזו לחזור לחיים.

"החוב"

החוב הוא סרטם של אסף ברנשטיין (במאי) ו-עדו רוזנבלום (תסריטאי).

בשנת 1965 הייתה רחל ברנר אחת משלושה חברי מוסד צעירים שתפסו את "המנתח מטרבלינקה", פושע מלחמה נאצי מפלצתי. אולם "המנתח" מעולם לא הועמד למשפט בישראל. הסיבה הרשמית- הוא התאבד בשבי חוטפיו.

אבל ב 1995, שלושים שנה אחרי "חיסולו", "המנתח" מופיע לפתע, נחוש להתוודות על פשעיו. עכשיו, אותם שלושת חברי מוסד, שלמעשה פיברקו את מותו כדי להסתיר את בריחתו מידיהם, חייבים להשתיקו, לפני שהשקר ייחשף.

משימת החיסול נופלת על רחל בת השישים, שבמשך הזמן עטפה את עצמה בזוהר המבצע המהולל שלא היה. כעת, ניצבת מול החוב כנגדו בנתה את חייה, נאלצת אשת החברה המבוגרת והמכובדת להפוך למחסלת קרת רוח.

"החוב" הוא מותחן ריגול פסיכולוגי שעלילתו נעה על שני צירי זמן. הציר המרכזי, ציר ההווה, מתרחש בשנת 1995 כשרחל, סוכנת מוסד לשעבר, בת שישים, יוצאת לחסל את "המנתח מטרבלינקה", פושע נאצי בן שמונים. כך, הרחק מעיניהם של ארגוני ריגול וממשלות, ניטש קרב עתיק בין עולמות נשכחים.

הציר המשני, ציר העבר, מתרחש בשנת 1965 ובו אנחנו רואים את רחל וחבריה, סוכני המוסד הצעירים, כש"המנתח מטרבלינקה" חומק מידיהם ובתגובה הם מפברקים את מותו. במהלך ציר ההווה, כשהדמויות יוצאות לסגור את החוב הפרטי ביניהם, נחשף בפנינו בשלבים ציר העבר שמעיר לחיים שנאות ותיקות, פחדים מודחקים ושקרים ישנים. בעולם שבו מאחורי כל אמת מסתתר שקר ומאחורי כל שקר מסתתרים אנשים, מתייצבים ב"החוב" זה מול זו, פושע נאצי מפלצתי וסוכנת מוסד, לקרב אחרון בין טוב ורע. זהו קרב בין סוכנת בשליחות עצמית ונאצי הידוע כמת, קרב שאיש לא יודע ולא ידע ממנו, בין שני בני אדם שיש ביניהם חוב ישן, הגדול משניהם גם יחד.

"וסרמיל"

סרטו של הבמאי מושון סלמונה מציג קבוצת נערים בני 15-16 באחת השכונות הקשות בבאר שבע שמחפשת את דרכה בין תקווה לייאוש בתוך הנסיבות של מציאות חיים קשה ותכונות של הרס עצמי מפותח, כאשר חבל ההצלה הוא הכדורגל.

שלומי בן ה-16 חי עם אמו האלמנה ועובד כשליח בפיצרייה, אלישע - ממוצא אתיופי מטפל באחיו הקטנים ומתמודד עם ההצקות התכופות של הסביבה, גנדי - ממוצא רוסי "מתפרנס" ממכירת סמים קלים ונמנע ממגע עם אביו השיכור. שלושתם שחקני כדורגל מעולים שמאמן נבחרת בית הספר מגייס לשבוע אימונים לקראת גמר טורניר הכדורגל העירוני שנערך ביום העצמאות ע"י עיריית באר שבע. הם המפתח לניצחון הקבוצה והניצחון הוא הסיכוי שלהם לעבור לקבוצה הבוגרת. אבל המציאות הקשה של פשע, אלימות, רגשי נחיתות, דעות קדומות והצורך להתמודד עם מצוקת משפחותיהם, עומדים בדרכם וכמעט מחסלים כל סיכוי.

"רק כלבים רצים חופשי"

סרטם של הבמאי ארנון צדוק והמפיק דורון ערן.

אורי בלום הוא עורך דין בן 33 במשרד גדול. הוא נשוי לתלמה אשתו האהובה עובדת סוציאלית במקצועה. חייו מתנהלים במסלול של הצלחה בורגנית בטוחה. בוקר אחד הוא מוזעק לשרות מילואים ע"י נדב, חברו הטוב ומפקדו במילואים. הם מסתבכים בפעולה צבאית כאשר נדב, סרן בקבע מאבד 3 מחייליו. במהלך הפעולה נדב נכנס עם אורי לבית בו מסתתרים מחבלים והורג את המחבלים, שנכנעו והרימו ידיים, וממשיך ופוגע בילד שמסתתר בפינת החדר ולעיני סבו.

נפתחת חקירת מצ"ח, ונדב מבקש מאורי שהיה העד היחיד לאשר התרחש שיעיד לטובתו מול עדות הסבא. אורי מסור לעקרונותיו מסרב לשקר בשם החברות הוותיקה. אביו של נדב איש עסקים רב פעלים הוא הלקוח "הכבד" ביותר במשרד עורכי הדין בו עובד אורי. השותפים במשרד לוחצים על אורי להעיד לטובת נדב, ובכך למנוע את החשש מאיבוד הלקוח החשוב.

במקביל, תלמה עסוקה כעובדת סוציאלית בשכונה מוזנחת בדרום תל-אביב. היא עושה כמיטב יכולתה לסייע לאנשים שהוזנחו ואיש לא מתייחס אליהם. במיוחד היא מעורבת בסיוע למשפחת סיטון ולעמליה הבת הצעירה והיפהפייה בת 17 שתלמה סדרה לה עבודה במתפרה. חיים, הסרסור המקומי מנסה לשכב בכוח עם עמליה, היא לא נעתרת לו ובורחת לביתם של אורי ותלמה. בניסיונה להגן על עמליה, תלמה מגיעה לצריף של חיים. במהלך ויכוח, חיים ושני חבריו אונסים את תלמה באכזריות. היא חוזרת הביתה שסועה, פצועה ומדממת. היא נכנסת להתקלח, לובשת כותונת לבנה ופוסעת ישר לעבר חלון דירתם בקומה השמינית וקופצת אל מותה.

אורי, שבשלב הזה עזב את משרד עורכי הדין, יוצא למסע נקמה אלים ורווי דם. הוא במסלול של התרסקות וטרוף שמגיע לשיאו בעדות שהוא נותן במשפטו של נדב, שם הוא מבלבל בין מה שאירע בתקרית הצבאית בכפר ובין מה שקרה בצריף של חיים והכל הופך לסיפור אחד מעורבב, אלים ומלא ייאוש. הזוי ואבוד הוא מאושפז בבי"ח פסיכיאטרי, אליו מגיעה עמליה לביקור, ונדמה שאולי בכל זאת יש מקום למעט תקווה.

"אבידות ומציאות"

סרטו של שבי גביזון, שכתב עם דנה מודן. הסרט גם ישודר בטלוויזיה בעתיד כדרמה בת כמה חלקים.

מיה (שרה אדלר) ותמרה (מיה דגן), הן שתי אחיות, שנפגשות מחדש אחרי שנים של נתק, כדי לטפל באביהן החולה. מיה, המתגוררת זה שנים בניו יורק, עוברת לגור בבית אחותה ומוצאת את עצמה מתאהבת בבעלה, דודי (אלון אבוטבול). מיה ודודי עושים ככל שביכולתם כדי להתרחק זה מזו ולהדחיק את האהבה הבלתי אפשרית. מיה עוברת לגור עם חבר נעוריה גילי (זהר שטראוס), ודודי מנסה להציל את חיי הנישואים שלו עם תמרה, אך ללא הועיל. לחיים יש תוכניות אחרות בשביל כולם.

"נוזהת אל פואד"

סרטו של יהודה ג'אד נאמן.

הסרט "נוזהת אל פואד" מביא את סיפורן של תמרה ואודליה, האחת שחקנית בטלנובלה מצליחה והשנייה תסריטאית הסדרה. לשתיהן, לכאורה, יש כל מה שנשים צעירות חולמות להשיג: בן זוג אוהב ותומך, קריירה מצליחה ועתיד מבטיח. ביום אחד משתנים חייהן של השתיים. אודליה מגלה שהיא עומדת להפוך לאם לאחר ששנים קודם לכן אמה שלה התאבדה לנגד עיניה. תמרה לוקה בסרטן הדם. תוך כדי מאבק על חייה, כשהיא מאושפזת בביה"ח, מגלה תמרה כי בעזרת סיפורים, משחק ובימוי היא מסוגלת למצוא בעצמה כוחות להתגבר על המחלה. דווקא במקום הקשה והעצוב ביותר היא מצליחה, לרגעים, לשמוח. במקביל, באותו בי"ח, מוותרת אודליה על האפשרות להיהפך לאם.

זהו סיפורן של שתי נשים דומיננטיות וחזקות הבוראות חיים ע"י כתיבה ומשחק שיום אחד נאלצות להתמודד עם המציאות – עם חייהן שלהן. זהו הרגע בו אין להן שום אפשרות לברוח ולהיות מישהי אחרת. ודווקא ברגע הזה נחלץ לעזרתן הדמיון, וכמו בסיפורי אלף לילה ולילה יוצר למענן מציאות חלופית ומעניק להן חיים.