|
|
|
|
מאמרים אחרונים של מתן אהרוני - "אחד העם 101" – המהפכה המזרחית החלה? - קצר משפחתי –ריבוי תכנים לא מתאימים - חיים הכט – "מה אתם הייתם עושים" – מהות הישראליות לרשימת המאמרים המלאה של מתן אהרוני |
שיעורים בקולנוע ישראלי 4 מאת: מתן אהרוני על משפחות וצרות אחרות
בקולנוע הישראלי המשפחה היא תופעה דיי נפוצה. ניתן למצוא אותה כמעט בכל סרט ברקע או במרכז
את ההתחלה ברצוני להקדיש לאימא הפולנייה, האימא הכ"כ מפורסמת בקולנוע הישראלי והעולמי (גם בזכותו של וודי אלן, הנפגע העיקרי).
האימא הפולנייה היא זו שדואגת לניקיון, סדר ונימוסים, כשהחשוב והעיקרי הוא שלא יחשבו אחרים שילדיה הם סוררים. האימא המפורסמת מכולם היא אימו של בנצי (מסדרת סרטי "אסקימו לימון") אשר מצוטטת ללא סוף מציקה לבנה: "בנצי קום, יהיה לך מספיק זמן לישון בצבא...ושלא תשתה לי חשיש אתה שומע!?"
גם אמהות מרוקאיות ועצבניות לא חסרות. דוגמא מייצגת היא אימו של שלומי ("הכוכבים של שלומי", שמי זרחין, 2003) אשר מגרשת את בעלה, מפנקת את בנה בכורה ודואגת לשטוח לפני כולם את תובנתה: אסור לסמוך על מרוקאים.
בעניין האבות ישנן כמה אסכולות.
ישנו האבא המאיים והמגונן. דוגמא מייצגת היא זו של ויקטור חסון מ"גבעת חלפון" (אסי דיין, 1976). בין שאר פנינות הלשון שלו זכורה לטובה הפגנת האבהות הדאגנית שלו כשג'ינג'י מנסה לבקש את ידה של בתו הצעירה: "למה שלא תחשוב יותר בכיוון של הדלת לפני שאני מוריד לך סטירה אחת בכיוון של הלחי".
אבא פחות סימפטי הוא האב המסורתי. כך אביו של אורי
("אהבה קולומביאנית", שי כנות, 2004) דורש מבנו ביום חתונתו להתגרש מאשתו. זאת הוא דורש בגלל שהוא ומשפחת כלתו פגעו בכבודו.
בדומה, אביו של זאזא ("חתונה מאוחרת", דובר קוזשווילי, 2001) לא מרשה לו לחיות עם זוגתו כיוון שהיא מהעדה הלא נכונה ובגלל עוד כמה תירוצים שונים, כנאמר: "לא טוב גבר קטן אישה גדול"
אסור כמובן לשכוח את האב המושלם, האבא הגנוב, אשר עושה הכל למען הישארותו של בנו עימו
הרבה סבים לא נראים על המסך אך אלו שכן מציגים מצד אחד סימפטיה וזוכים לאמפטיה כמו סבו של שלומי, היחיד שמאמין בו ובדרכו ("הכוכבים של שלומי"). לעומתו ישנם הסבים היותר בעייתיים כמו הסבתא האלמנה, הכועסת והמבולבלת שמחפשת את בעלה בלילות ברחבי השכונה ("חתה יסבח סבח", דוד דרעי, 2003).
לגבי האחים היחסים הם מגוונים. ישנה האחות הקרצייה שמחליטה להשתכן אצל אחותה עם כל חברי
ישנן משפחות בהן ישנו האח הבוגר, האחראי, אשר ממלא את תפקיד האב הסמכותי. עימו ישנה גם האחות המשוגעת שבעצם מתגלה כיותר שפויה ממרבית בני המשפחה ("שחור", שמואל הספרי, 1993).
וישנם האחים התאומים שמציגים שני קטבים: האחד תמים ולעומתו השני תחמן שמבצע פשעים קטנים כמו האחים עזריאל וגבריאל ("חגיגה בסנוקר", בועז דוידזון, 1975). ישנם גם התאומים בוסקילה ששונים בהעדפותיהם המיניות והמקצועיות. האחד הוא שרברב בעל משפחה ולעומתו השני גר עם בן זוגו ומתפקד כספר במספרה וכמעצב אופנה ("פעמיים בוסקילה", זאב רווח, 1998).
ואם נתהה מה פוגע בהרמוניה המשפחתית הלא זה בעיקר הבוגדנות הלא מוסרית.
משפחות רבות נפגעו מבגידתם של בני זוגם.
משפחת "המנגליסטים" (יוסי מדמוני ודוד אופק, 2002) כמעט והתפרקה בגלל בגידותיהם של חברי המשפחה, אך לבסוף הכל יצא טוב והם הצליחו להביא לאחווה, שלווה ותמיכה במשפחה.
כך גם אביה של שרה לא התאפק מול חושניותה של השכנה האלמנה ונצפה בכל חור בעיירה שוכב עימה ("סוף העולם שמאלה", אבי נשר, 2003)
בדומה, אימו של סהר התפתתה לחיזוריו של רופא המשפחה ובכך הביאה להיפרדות המשפחה ("צעד קטן", שחר סגל, 2003).
לכן נראה כי המשפחות הקולנועיות הן רבות ומגוונות. בתוכן היחסים הם לרוב משבריים. הפרטים המרכיבים את המשפחות מייצגים טיפוסים שונים שבהם ניתן להיתקל גם במציאות החיים. |
|
