זרחין אהובי

בדיוק כשחשבתי שהקולנוע הישראלי יוצא לגמלאות אחרי תקופה די משגשגת ואם לא לגמלאות אז אולי לחופשה קצרה, מגיח לו הסרט "אביבה אהובתי", ככה סתם באמצע הקיץ.

אני מודה, אני אישה, ובתור אחת שכזו אני סוחבת את כל הבית בתוך התיק שלי וחבילת הטישויים של קלינקס שיחקה אתמול תפקיד מרכזי בסרטו החדש של שמי זרחין.

"אביבה אהובתי" הוא סרט גדול על אנשים קטנים, כל כך קטנים שקל להתעלם מהם.

כל כך נפוצים שכבר הורגלנו להתעלם מהם. אלה האנשים של ה"כמעט". הם תמיד "ליד" ואף פעם לא "בתוך". הם גרים בטבריה, ועובדים במטבח של מלון השרתון,

הם צריכים לחפש דרכים לשלם 5000 שקל לרופא השיניים, הם נוסעים לתל אביב באוטובוסים וחותמים אבטלה. ככה זה להיות "כמעט".

בין הבישולים והכביסות מוצאת אביבה (אסי לוי), אמא לשלושה ילדים,  את הזמן להתמסר לכתיבה שלה. אחותה (רותם אבוהב הכובשת) היא הזו שמיישרת לה את הגב בכל פעם שהוא עומד להישבר. וכשהן ביחד נדמה שאין משהו שהן לא יכולות לעבור.

אביבה נעזרת בסופר ידוע (ששון גבאי) כדי לשפר את הסיפורים שלה וחופרת לעצמה סוג של קבר. עמוק עמוק מתחת לאדמה.

בדרך לשם, היא צריכה להתמודד עם אימא חולת נפש, בן אימפוטנט, בת מרדנית ובעל מובטל.+אתם צודקים, החיים לא קלים, זה ידוע.

אבל הם תמיד קצת יותר קשים למי שמנסה לעשות אמנות.

אמנות נתפסת כתחביב וההתעסקות בה נתפסת כפריבילגיה. לאביבה אין הפריבילגיה הזו,

גם לא לאחותה, אניטה, שהחיים חולפים לידה ובשביל לא לחשוב על זה היא מתערבת בחייה של אביבה באובססיביות.

הסרט מתעסק ב"מה היה קורה אם...." מה היה קורה אם אניטה הייתה ממשיכה לצאת עם אבי, שבינתיים הפך למפיק טלוויזיה מצליח? מה היה קורה אם אביבה הייתה מסרבת להצעה העסקית של הסופר שלה? מה היה קורה לקריירה שלה אם היא הייתה חיה בתל אביב ולא בפריפריה?

פתאום חשבתי על איך שהחיים הם אוסף מקרי של סיטואציות, הם חדר ענק מלא בדלתות אבל אנחנו יכולים לפתוח רק דלת אחת בכל פעם. איזו דלת כדאי לפתוח?

אמה של אביבה (לבנה פינקלשטיין) יושבת על אדן החלון ומאיימת לקפוץ, זה כבר הפך לריטואל קבוע ובמובן הזה, אדן החלון הופך לסמל לגבול הדק בין המציאות בה הם חיים  ולבין הפנטזיה של איך החיים שלהם צריכים להראות.

אדן החלון הוא הגבול הדק בין אביבה הטבחית לאביבה הסופרת. בין אניטה הפרחה המובטלת לבין אניטה שרוצה להופיע בטלוויזיה.

"אביבה אהובתי" הוא סרט חכם, רגיש מאוד, שמביט לנו ישר בעיניים הרדומות שלנו ומבקש להחזיר לנו את האמונה בעצמנו.

אין כאן "הפי אנד". הם לא חיים באושר ועושר עד עצם היום הזה. אבל הם חיים.

ולפחות את זה אף אחד לא יכול לקחת מהם.

לאתר הסרט וצפייה בטריילר