אילת עיר הפסטיבלים

עידן הפסטיבלים במקומות של תיירות ונופש נולד בעיקרו אחרי מלחמת העולם השנייה עם תחילת תקופת התיירות ההמונית. לפני המלחמה היה רק מספר מצומצם של פסטיבלים כאלה שיועדו בעיקר לאליטות ולעשירים – זלצבורג, ביירויט, גליינבורן וכדומה. אחרי המלחמה גברה המגמה, תחילה בקצב איטי ואח"כ בקצב מואץ. היום מתקיימים פסטיבלים גם בערים גדולות שאינן אתרי נופש. אך עיקר הפסטיבלים הייחודיים הם באזורי תיירות, אליהם מגיעים התיירים ליותר מלילה אחד ומשלבים אירועי תרבות עם טיולים או שהייה באתרי מרפא.

אילת - עיר אידיאלית לפסטיבלים

לישראל הגיע הטרנד באיחור מה. הפסטיבל הראשון, למיטב ידיעתי, היה "פסטיבל עין גב" בשבוע הפסח. בשנים האחרונות הוא נחלש והפך לבמה לאירועים אזוטריים ומקריים בתחום הזמר העברי. בשנות ה – 60 החלה ההתפתחות החשובה עם ייסודו של "פסטיבל ישראל". תכליתו הייתה למשוך תיירות חוץ לישראל שתבוא להאזין למיטב האמנים הדגולים. הפסטיבל התמקם בירושלים ובתל אביב והאמנים הופיעו לרוב עם התזמורת הפילהרמונית. בין הבאים היו פבלו קזאלס, איגור סטרבינסקי, רביעיית בודפשט, דניאל ברנבוים ועוד. עם שיפוצו של אמפיתיאטרון קיסריה בשנות ה – 70 עברו חלק ממופעי הפסטיבל לקיסריה ושם הועלו הפקות אופראיות מרשימות.

במרוצת השנים נחלש הפסטיבל. הוא לא מצא דרך ייחודית לעצמו והתחרות הפכה לקשה יותר: לארץ מגיעים אומנים דגולים בתחום המוסיקה הקלאסית כל ימות השנה ואופרות רואים במשכן בתל-אביב. "הפילהרמונית" מיעטה להשתתף בפסטיבל. התיירות ירדה מסיבות ביטחוניות והישראלים מבקרים בפסטיבלים ברחבי העולם. לפסטיבל הגדול קמו מתחרים קטנים אך בעלי אופי ייחודי כמו "פסטיבל אבו-גוש" ו"פסטיבל ימי המוסיקה הקאמרית" בגליל העליון בכפר בלום.

"פסטיבל ישראל" ניסה לרכז את פעילותו רק בירושלים ונכשל בכך. עד היום הוא לא פיתח נישה ייחודית למשיכת תיירים וישראלים. הארץ מלאה בתחום המוסיקה הקלאסית כל ימות השנה וקשה לפסטיבל ליצור משהו בלעדי בתחום זה. הוא הדין בתחומי הג'אז, המוסיקה הקלה, הישראלית והפולקלור העולמי. במקום לחפש נישה ייחודית, כגון תיאטרון עולמי, המשיך הפסטיבל לנסות ולהיות כלבויניק בכל התחומים ונכשל.

בינתיים, הלכה והפכה אילת לעיר של פסטיבלים. תחילה "פסטיבל הג'אז בים האדום", אחר-כך הפסטיבל של להקת "בת-שבע בתמנע", "פסטיבל האופרה בים האדום" עם ולרי גרגיב ובית האופרה קירוב מסט. פטרסבורג, "פסטיבל קלאסי קאמרי" של התזמורת הקאמרית הישראלית, "פסטיבל קולנוע בינלאומי", "פסטיבל התיאטרון הקאמרי", חלק מאירועי תחרות הפסנתרנים על-שם ארתור רובינשטיין ובשנתיים האחרונות "פסטיבל בינלאומי למוסיקה קאמרית".

אילת היא מקום אידיאלי לשילוב של תיירות ונופש עם תרבות ומוסיקה. אקלים נוח בחורף ומיזוג אוויר בקיץ. מיקום קצת מרוחק ומבודד, אך לא יותר מדי מרוחק, בתי מלון טובים, ברמות מחיר שונות ומגוון מסעדות ומקומות בילוי בשעות הפנאי מן הפסטיבלים. הבעיה היחידה של אילת היא בעיית מיקום המופעים. רוב האולמות לא נבנו בהתאם לצורכי הפסטיבלים השונים. האולם היחידי שנבנה לצורך מופעים הוא אולם תיאטראות אילת, שהוא אולם נעים ונוח, אך מצוי במיקום לא מוצלח ביותר. האופרות מועלות בהאנגר משופץ בנמל אילת שקשה לחממו (ובחורץ קרים הלילות ערבה ובאילת), המושבים לא נוחים ואי אפשר להעלות הפקות מלאות כדת וכדין.

פסטיבל הג'אז בים האדום - מהפסטיבלים הראשונים של העיר

חלק מהאירועים מתקיימים באולמי החתונות של כמה מבתי המלון שאינם מותאמים למופעים אומנותיים ומוסיקליים. אך למרות הקשיים והמגבלות מגיע לפסטיבלים השונים קהל רב והביקוש לא פעם עולה על היצע הכרטיסים והמושבים. ראש עיריית אילת מבטיח לבנות בקרוב בשילוב תמיכה ממפעל הפיס אולם מופעים גדול ונוח שיאפשר גם מופעי אופרה, בלט ותיאטרון בבימוי מלא וגם אולם קטן יותר למופעים קאמריים. נקווה שההבטחה תצא לפועל ולא תישאר על הנייר בלבד כבית האופרה המפורסם של אילת.

בשבוע שעבר הייתי באילת ב"פסטיבל הבינלאומי השני למוסיקה קאמרית" ונהניתי מאד. לא הייתי בפסטיבל הראשון ואיני יכול להשוות, אך הוא בהחלט מתמקם בצורה מוצלחת בנישה מתאימה השונה מזו של פסטיבל התזמורת הקאמרית המתקיים אף הוא באילת, אך כמפעל של רשת מלונות אחת ובאולמיה הלא כל כך נוחים.

הפסטיבל הבינלאומי נולד ביוזמת גורמים מקומיים בראשותו של ליאוניד רוזנברג, מנהל הקונסרבטוריון המקומי, ובמרכזו אומנים אורחים מהשורה הראשונה שאינם מופיעים בארץ לעיתים קרובות. כך זכינו להרכבי בארוק בכלים אותנטיים כתזמורת הבארוק מפרייבורג ולהקת ה"רד פריסטס" (הכמרים האדומים), המגישה מוסיקה מתקופת הבארוק בגישה חדשנית וקצבית. שמענו ערב שירי קברט של קורט וייל והאזנו לתזמורת הקאמרית של הקונצרטגבאו באמסטרדם, תזמורת מצוינת באיכותה, עמה הופיע כמנצח וסולן שלמה מינץ. סולן נוסף היה הכנר חגי שחם. שמענו גם את "שלישיית ירושלים" ועוד כמה סולנים בינלאומיים. ההופעות היו באולם תיאטראות אילת הנעים והנוח.

יש להצטער כי הפסטיבל טרם תפס די תאוצה ולא משך מספיק קהל. חסר היה הקשר, הקיים במרבית הפסטיבלים האחרים, עם אחת מרשתות בתי המלון באילת. נראה גם כי התאריך של סוף השבוע של פורים היה מוטעה. כל הפסטיבלים בעולם לא נערכים בתקופות של חגים שכן בתקופה זו רוב האנשים נמצאים בחוג משפחתם. רבים בפורים יוצאים למסיבות. אם המבוגרים כבר אינם מפזזים בנשפי פורים הרי הם אינם רוצים להשאיר את ילדיהם לבדם. המבוגרים יותר כבר נדרשים לתפקד כשמרטפים כדי לאפשר להורים הצעירים לבלות בחג.

לכן יש לקוות כי הלקחים יופקו בשנה הבאה מבחינת קביעת המועדים ומהלכי השיווק כי הפסטיבל הוא טוב וכדאי לקדמו ולשמור על המשכיותו.

לאתר "פסטיבל אילת", הפסטיבל הבינלאומי למוסיקה קאמרית