התזמורת הקאמרית הישראלית-יאן רדז'ינסקי, בטהובן- מוזיאון ת"א

מאת: אלי ליאון

ביומו האחרון של אוקטובר נפתחה העונה החדשה של התזמורת הקאמרית הישראלית במוזיאון תל אביב עם נגינת ההמנון הישראלי בניצוח רוברטו פטרנוסטרו, שהשנה מונה ליועץ המוסיקלי של התזמורת.

התזמורת מקיימת השנה כמה סדרות שונות ביניהם "חדש כמו פעם" שבמסגרת סדרה זו היה הקונצרט, סדרת "בארוק", סידרת "סובב עולם" סידרה "לכל המשפחה" ועוד.

המגוון בסדרות רב ורחב וכל אוהב מוסיקה יוכל למצוא את הסוג האהוב עליו.

הקהל שמילא את העולם על גדותיו הצטרף בספונטאניות בזמן נגינת התקווה ושר את ההמנון בקול רם ובצורה נהדרת כמקהלה ענקית ומקצועית.

רוברטו פטרנוסטרו, היועץ המוסיקלי של התזמורת

הקונצ'רטו  לשני הכלים הסולניים נכתב במיוחד עבור התזמורת והסולנים המבצעים הכנר הראשי ולדימיר ריידר והצ'לן הראשי גרגורי ינובסקי .

המלחין שילב בקונצ'רטו סגנונות שונים של מוסיקה והביא אותם למחנה משותף כחלק מיצירה שלמה.

לדעת המלחין שילוב זה אינו מיקרי ואינו צריך להפתיע.

התוצאה בכל אופן מרנינה ומוצלחת ביותר.

הקונצ'רטו משלב בתוכו מוטיבים מזרחיים ומערביים ומתחיל בצלילים כאילו עולים בסולם ומיד לאחר מכן מוטיב מזרחי  דו שיח בין הצ'לו לכינור.

התזמורת הייתה בהרכב תזמורתי מלא כולל פסנתר והקונצ'רטו נוגן בקפידה, מעוף וניצוח מדויק של המנצח .

זאת מוסיקה מודרנית בתזמור מצוין ואפשר להגדירה בהחלט כלא צורמת ונעימה לשמיעה.

תפקיד הפסנתר היה מצומצם ביותר והתבטא בעיקר בהשמעת אקורדים.

נגינת שני הסולנים למרות הקונצ'רטו הקשה הייתה נקייה וטובה מאוד.

קשה להתרשם עמוקות ונכון מהיצירה בהאזנה ראשונה אך היא מרשימה בהחלט וערבה לאוזן.

בפרק השני שהוא איטי יותר ומלודי יותר שולטים המוטיבים המערביים הוא מרשים ביופיו ומתאפיין בצליליו הארוכים הרבים.

חלק מהפרק נשמע לי כקינה, כזעקה אך יתכן מאוד שהרושם מוטעה.

הפרק השלישי הוא ריקודי ,קצב של ריקוד ישראלי כאילו מוכר ווריאציות על ריקוד רועים.

המנצח שלט בתזמורת היטב, הוציא ממנה צלילים יפים ומדויקים והיצירה הוכנה כראוי. 

פרק הראשון נשמע די מודרני אך היצירה בכללותה נשמעה בהחלט כמוסיקה נעימה .

נהניתי מאוד מהקונצ'רטו ואשמח להאזין לו בקרוב פעמים נוספות.

הקהל קיבל אותו במחיאות כפיים ממושכות ובעידוד רב.

בהמשך שמענו את הקונצ'רטו לפסנתר מס' 3 מאת בטהובן.

לאחר פתיחה תזמורתית ארוכה, הצטרף הסולן גרהארד אופיץ, זוכה פרס ראשון בתחרות רובינשטיין 1977 לתזמורת.

אופיץ הוא נגן מעולה וביצע את הקונצ'רטו טוב מאוד בטכניקה ווירטואוזיות ראויים אך לי באופן אישי  הייתה  חסרה קצת רומנטיקה ,קצת רגש בפרקים הראשון והשלישי.הנגינה בפרק הראשון נשמעה לי קצת מכנית ,קצת קשוחה.

בפרק השני הרומנטיקה חזרה לקונצ'רטו והביצוע היה מעולה.

התזמורת הגבירה במקצת את קצב הנגינה בשני פרקים ושיתפה פעולה עם הסולן בצורת נגינת הקונצ'רטו.

לאחר ההפסקה הסתיים הקונצרט שהיה מוצלח מאוד בביצוע קורקטי ומדויק של הסימפוניה היפה מס'4 מאת בטהובן, שהולחנה בהזמנה מיוחדת ע"י הרוזן אופרסדורף.

היה זה קונצרט טוב ומגוון ופתיחה ראויה של עונה חדשה שכלל הן יצירה ישראלית בת זמננו והן מהרפרטואר הישן המוכר והחביב על הקהל.

לראות או לא לראות: פתיחה נהדרת של עונה חדשה.