|
|
|
|
מאמרים אחרונים של מתן אהרוני - אמנות הרמאות – פרומואים בערוצים המסחריים - "אלופים של החיים" – הנוער במצוקה ויש להחיש לו עזרה - אולפן שישי עם יאיר לפיד – מהדורה בורגנית ומרגיעה לרשימת המאמרים המלאה של מתן אהרוני |
על סרטי יום השואה וקצת על כלבוטק
מתן אהרוני
זו סדרה חשובה וטובה שבוודאי וראויה לשידור נוסף. בה נפתלי התעמת עם אנטישמים, הציג את המצב הקיים באירופה ואמריקה ובעיקר עורר דאגה רצינית וגדולה לגבי המצב הקיים, על השנאה ליהודים כולם ללא הבדלים של מוצא "אשכנזי", "מזרחי" ואחר. השנאה גדולה כלפי כל אחד אשר מוגדר יהודי.
היום בצהריים שודרו שני הפרקים של הסרט התיעודי "שאלה של זמן" בערוץ הקולנוע הישראלי בלוויין (Yes 5). הסרט הוא חשוב וחדש בזכות הנושא שלו: שואת יהודי צפון אפריקה. השואה מיוחסת רבות ליהודי אירופה ואף יש שמכנים אותה כך, אך למעשה גם יהודי צפון אפריקה היו נתונים במשטר נאצי, וישי ופשיסטי שבכולם ננקטו חוקי הגזע ונאכפו בצורה זו או אחרת.
הסרט "שאלה של זמן" מורכב משני פרקים: את פרק א', "מטריפולי לברגן בלזן", ביים מרקו כרמל. בו מתוארת שואת יהודי לוב, ואת פרק ב', "לא קרה כלום בג'בל ג'לוד", ביים סרג' אנקרי. בפרק זה מתוארת שואת יהודי טוניס. משני הפרקים עולה כי הייתה זו שאלה של זמן (כפי שמכונה הסרט ומודגש בכל סופו) עד להשמדתם המוחלטת של יהודי צפון אפריקה ועדיין הוצג והודגש כי גם הם נשלחו למחנות עבודה בצפון אפריקה ובאירופה. גם הם נפגעו בהפצצות וגם הם סבלו קשות מחוקי הגזע הלא-אנושיים של הנאצים. והיו גם שמועות על הקמתן של משרפות ושל תאי גזים שלא מומשו בזכות כוחות הברית שהקדימו. הסדרה חשובה אך יש בה בעיה עיקרית והיא שהאם צריך להיות חלק מהתוכנית השטנית של הנאצים כדי להיכנס להגמוניה הישראלית? כדי להיות חבר מן המניין, כדי להיות חלק מהנרטיב הקנוני הישראלי? האם בכל אנו לא ממשיכים לחיות כקורבנות שזקוקים לרלוונטיות רק בגלל היותנו כאלו- קורבנות מסכנים. הבעיה נעוצה בשם הסדרה: "שאלה של זמן". זהו שם שניתן כדי להיכנס גם לחלק מקהילת קורבנות השואה. בשם זה מוצגת הטענה כי גם המזרחיים היו קורבנות הנאצים ואם לא היו מצילים אותם בזמן גם הם היו מושמדים בשיטתיות שטנית של הנאצים. הדבר לא נחוץ. חשובה ההיסטוריוגרפיה החדשה הזו שחושפת את היקפה העולמי של השואה ואת התייחסותה לכלל העם היהודי אך לא צריך "להתנצל" כי לא נרצחו לפחות כמה מאות אלפים כדי להיות שווים לאירופאים. לדעתי כל העם היהודי הוא קורבן של השואה. כולנו עדים מדרגה זו או אחרת למעשה הזוועה של השואה וכולנו סוחבים עימנו בזיכרון הקולקטיבי חלק, תמונה, סיפור, עדות, של הזוועות שאותן אסור לשכוח ואותן צריך להמשיך ולהזכיר. עוד על "שואת העם היהודי" ר' שואת העם היהודי ולא שואת יהודי אירופה כלבוטק וסימפטום הצלם המיוסר בתוכנית האחרונה ששודרה היום של "כולבוטק" (רשת, ערוץ 2. יום שלישי 25 אפריל 2006)
רפי גינת התעלה על עצמו מחדש וחשף פרשה של גנבים, פושעים מתוחכמים שפתחו ארבעה סניפים של רשת "צ'יקן דיל". זו היא התחילה כדוכן למכירת עופות בזול במיוחד והמשיכה בסופרמרקטים ענקיים שאספו סחורה במיליונים של שקלים רק כדי לברוח עם הסחורה לאחר כמה חודשים בלי לשלם לספקים הרבים והשונים מכל התחומים.
את הפרשה רפי גינת הודה שהתחיל כשקיבל טיפ למשרדיו כי עסק לא כשר הולך להתנהל עם הרשת המוזרה שלפתע נפתחה. לכן הוא נכנס עם חוקריו, אנשי תחקיריו, לעקוב אחר המתנהל בסניפים. הוא הוסיף ושלח תחקירן שתחזה לאיש שיווק של יצרן או יבואן של מגבות וכלי מיטה וגילה כי המנהלים דורשים סחורה מהר וכמה שיותר. אכן הכל חשוד והצוות רק חיכה לרגע של הבריחה שיצולם במצלמתם כפי שאכן היה. עד כאן הכל טוב ויפה. אכן תחקיר רציני וחשוב שעולה פי עשרות מונים על מי שנחשב למתחרה שלו, אמנון לוי בתוכניתו "שומר מסך", שלא מצליח לעלות מרמה של תוכנית שצריכה להיקרא "סוטים וגנבים פשוטים" שנועדה לבדר את הצופים בהצגת סוטים חולים וברמאויות מטופשות שפוגעות באינטליגנציה של הצופים. אך ישנה בעיה אחת גדולה שעולה, אותה אני מכנה "סימפטום הצלם המיוסר". זהו סימפטום כיוון שהדבר מעיד על מחלה, על דבר רע, זהו סימן לליקוי, למחלה שקיימת, כמו הדילמה שעוברת על כל צלם עיתונות שצריך לבחור האם לצלם למשל פיגוע כדי להביא את התמונה הטובה או להושיט עזרה לקורבנות ברגע המכריע בחייהם. באותו אופן, רפי גינת ידע מראש על כל הפרשה המסריחה על פי הלשנה ראויה שקיבל. הוא רצה לשמור את הבלעדיות לעצמו ואת השיא בהצגת התמונה של הבריחה של הגנבים. אך בשביל התמונה הוא לא עזר לנפגעים הרבים שנוצרו מהפרשה. הוא עמד מהצד והתבונן כיצד פוגעים בקורבנות, הספקים הרבים, שלא יזכו לראות את הכספים להם הם חייבים. הוא יכל למסור גם את המידע למשטרה שזו תתערב בפרשה ותנסה לספק לו גם תמונות בלעדיות של תפיסה. הוא יכל להזהיר את הספקים הרבים, אותם מגלים בחיטוט במוצרים השונים, שלא יספקו עוד סחורה וידרשו ערבויות נאותות בתמורה. אך לא נראה שבכך הוא נקט. אולי הדבר נובע מתוך תקווה תמימה כי אחרי שיתפסו אותם, אם יתפסו אותם, בתי המשפט יחייבו את הפושעים להחזיר את הכספים, מה שבד"כ לא קורה בפועל, כיוון שאלו טוענים כי אין עוד כספים ברשותם. |
|
