כוכב נולד 4 - שירה מזרחית מוקצית

בתוכנית "כוכב נולד 4", הפרקים של האודישנים, ששודרה ב- 15.6.2006, התגלתה מדיניות מפלה ומדירה לגביי סוגי שירה שהוגדרו כשונים והיררכיים.
 
במהלך הצגת הניפויים והצירופים של המתמודדים החדשים, המבקשים להפוך לכוכבים נולדים ולהצטרף לנבחרת ה"כוכב", משהו אחד מאוד הפריע לי: גיליתי כי גם התוכנית "כוכב נולד" מבקשת לשמר את שירת הפופ כשירה הקאנונית בחברה הישראלית, השירה ההגמונית, כדי שתמשיך להיות במרכז הבמה התרבותית. אך לא רק: התוכנית גם מבקשת לכונן ולייצר מקום קטן ושולי לשירה אחרת, אותה היא מדירה לשוליים ובכך הופכת אותה לשירה של ה"אחר" השולי: השירה המזרחית, השירה עם הסלסולים.
 
הדבר נראה כתמוה ביותר במחשבה ראשונה, כיוון שנראה כי הכיוון של "השירה המזרחית" הפך לפופולארי והוכיח את עצמו כמרכז תרבות השירה העברית, במיוחד בעונה הקודמת של התוכנית הנוכחית, עם זכייתו של יהודה סעדו בתואר הכוכב הנולד השלישי. בנוסף, צירופה של מרגול (מרגלית צנעני) לתוכנית כשופטת מציג לכאורה את השוויון בייצוג של השירה המזרחית לעומת שירת הפופ המיינסטרימית, אך כנראה שלא מספיק, כפי שאציג מיד.
 
הדבר שהפריע לי מאוד היה הניסוח הבעייתי של המנחה, צביקה הדר, שחשף את מדיניות התוכנית. היה זה במקרה של שני המתמודדים, מישל גוריאלשווילי ומאור פיניה. את שניהם הגדירו בתוכנית כבעלי "קול מיוחד". ב"קול מיוחד" הכוונה היא לקול מזרחי, קול לא הגמוני, לא פופ מיינסטרימי, קול שמאתגר ומערער על מיקומה של מוסיקת הפופ כמיינסטרים, קול שמסלסל ובעל מקצב של חצאי ורבעי טונים.
 
לכן לקול המיוחד מוקצה רק מקום אחד בתוכנית. ההקצאה של מקום היא המקוממת! האם המוסיקה המזרחית, הסלסול בקול, הוא תופעה שצריך לתת לה מקום אחד בלבד בקורפוס.

לכן ל"קול המיוחד" מוקצה מקום אחד, בדיוק כמו הקצאות נוספות שכנראה נעשות בתוכנית באופן סמוי, שלא נפלט לחברי הצוות והשופטים, כמו אתיופית אחת, עולים מרוסיה מעטים וכד' (הם בטח גם היו הם רוצים ערבי אחד)
 
הצגת הקול המזרחי המסלסל כשונה, כאחר, שלו מקצים מקומות בודדים (מקום אחד במקרה זה) הוא לכאורה תמוה, כיוון שהתוכנית סיפקה בעונה הנוכחית זמרת מזרחית, את מרגול (מרגלית צנעני) כשופטת, כדי להביא לייצוג הולם יותר ונוסף של הקול "השונה" מהקול "ההגמוני", ממוסיקת הפופ, שלכאורה נמצאת במרכז הבמה. אך נראה כי ייצוג זה של המוסיקה השונה, של המוסיקה המזרחית, אינה יכולה לעמוד בפני עצמה, אלא לה הצטרף קול נוסף שיבטל את כוחה: הקול של מייצג המוסיקה ההגמונית, מוסיקת הפופ, גל אוחובסקי, שבא לנטרל את יחסי הכוחות, שאינם שווים כבר מראש (שאר השופטים גם כן מייצגים את מוסיקת הפופ).

כך במקום שמרגול תחליף את ריק גל ומספר השופטים ישאד דומה לעונה שעברה, לה צירפו עוד שופט, את אוחובסקי, כדי שיאזן את כוחה השיפוטי ויהווה הניגוד המוחלט שלה, כפי שהכריז בפומבי באותה תוכנית כי הוא בא כדי לעודד את "החיטמנים" האלו: בעלי הקולות הגמוניים שלדעתו צריכים לקבל את מרכז הבמה.
 
לכן את מרגול הביאו למעשה כדי שתביא לבידור הצופים, שתיאבק באוחובסקי, זה שיושב לצידה ומעצבן אותה, בתקווה לראות מלחמות ביניהם בדיוק כמו אלו הקיימות בין השופטים בתוכנית אמריקאית שאותה העתיקו היוצרים, "אמריקן איידול". אך עדיין מרגול לא מצליחה לספק את הסחורה עבור היוצרים, שביקשו לראות "מלחמות דמים" בין השניים ובמקום זוכים לראות חיבוקים בין שניהם, כפי שהציגו באותה התוכנית.

גם לזכייתו של יהודה סעדו בעונה שעברה יש חלק בעניין. לכאורה יטענו המפיקים כי הם הכי ליבראלים שיש, כיוון שהם נתנו במה לקול המזרחי והוא אכן הוכיח כמה פופולארי הוא, אך גם בעונה זו, השלישית, הקול המזרחי לא היה הקול ההגמוני, אלא היה זה "הקול המיוחד" שעבורו היה צריך להתעקש בכל כוחו הבמאי יואב צפיר להשאירו בתחרות, למרות הדרישה הכמעט כלל מערכתית להדיחו (יואב צפיר טען כי היה צריך להילחם על סעדו ולאיים במשרתו אם ידיחו אותו). לכן בניצחונו של סעדו היה למעשה "מהפך" עבור המפיקים, אשר ייטב להם זוכה ששר פופ, ועדיין, הם לא השכילו להבין או מנסים להדחיק ולהדיר את היותה של המוסיקה המזרחית כמוסיקה הפופלארית החדשה.
 
ובמה הקול המזרחי אשם? האשמה אינה חלק מקנוניה או שנאה גזענית, אלא היא נעוצה בחמדנות של ההפקה פלוס תפישה פטרונית-אשכנזית.
 
יהודה סעדו, כפי שכבר טענתי במקום אחר, הוא נטל או תרנגולת רגילה (שלא מטילה ביצי זהב) עבור ההפקה. ההפקה עושה הון רב מהכוכבים החדשים שמחויבים לחתום אצלם למשך כמה שנים  (עם אחוזים שמנים חסויים שהיא מקבלת על כל הפקה אחרת). הכוכבים שנולדו ואלו שהיו סגנים כמו נינט, סקעת, הראל, מימון, מניבים רווחים אדירים: יש להם פוטנציאל עצום להופיע בפסטיגלים, הופעות, מכירות דיסקים, טלנובלות, הצגות, פרסומות ומה לא. זאת מכיוון שלהם יש קול שמוכר, קול הגמוני, קול מיינסטרימי שמוכר היטב, לו יש קהל רב. זאת בניגוד למוסיקה המזרחית והזמרים ששרים אותם, שעל פי ההפקה מקסימום יכולים להופיע פעם בשנה בתימניאדה או באירועים של ש"ס. הם לא יתקבלו בקלות להצגות, פסטיגלים וכאלה בגלל תפישות פטרוניות מקולקלות, ולכן הם לא יניבו רווחים כמו אלו הכוכבים ששרים פופ.
 
כלומר יהודה סעדו וכל זמר ששר בסלסולים אינו מוכר כמו חבריו לנבחרת הכוכבים. לכן, כשהפוטנציאל הכלכלי שלהם הוא בעייתי צריך להגביל אותם למועמדים בודדים. ההפקה החליטה כי כשהפוטנציאל הוא נמוך למה להוסיף אש למדורה? לכן נקבע בתוכנית כי את המוסיקה המזרחית יש להגביל ובכך להציג אותה כחריגה, שונה ומיוחדת. לכן לקול המסולסל יהיה רק מקום אחד שמוקצה להצטרפות לנבחרת המתחרה: לכן טען בפומבי וללא בושה צביקה הדר כי ל"קול המיוחד" מוקצה רק מקום אחד שיישאר ב"נבחרת". לשני נתנו צ'אנס לקהל בבית לבחור האם להשיבו לנבחרת, כדי לתת למוסיקת הסלסולים אפשרות לקבל גם מקום שני, מתוך תקווה כי הקולות "ההגמונים" כעת ינצחו ויטילו ביצי זהב נוספות (ואפילו אוחובסקי התעקש להשאירו בתוך הנבחרת ללא הגבלה של מקומות בניגוד לרצון וחוקי ההפקה).
 
לכן הדרה זו של המוסיקה המזרחית, של שירה עם קצת סלסולים, היא רעה ובעייתית: הקצאה של מקומות בודדים לסוג זה של מוסיקה גורמת לקהל הצעיר בבית להבין כי יש פה משהו שונה ואחר ולא חלק מהתרבות הישראלית, המוסיקה העברית היפה. על התוכנית לוותר על חמדנות כלכלית עתידית ולהתמקד בתוכנית הנוכחית שצריכה להיות אובייקטיבית ומשווה. היא צריכה לתת לקולות השונים אותם סיכויים ללא הבחנה בין קול אחד לאחר.