מחבר: שי
תאריך: 05-12-07 19:16
אני לא איש קולנוע אבל אני כן איש לבנון, הייתי מפקד מוצב ברצועת הביטחון והייתי גם בבופור
בליל הנסיגה ובשבילי באופן אישי זה הסרט הכי משמעותי שזכיתי לצפות בו אי פעם.
רק אתמול צפיתי בסרט, לצערי לא יצא לי קודם למרות שהרגשתי חייב לעשות זאת. הסרט בעיני היה
מרגש, מרשים, מדוייק ואמין.
אני חייב לציין שעד רגע זה אני עדין מסתובב עם גולה כבדה בגרון שמחכה להתפרץ בבכי ברגע הנכון.
הגולה הופיעה שם חמש דקות לאחר תחילת הסרט וכנראה חיכתה בבטן שלי שש וחצי שנים קודם לכן.
מילה טובה לבימוי, לתסריט, לביצועי השחקנים. סרט טוב כשלעצמו ונאמן מאוד למציאות, גם בפרטים
הטכניים ובעיקר באווירה. תו"כ הצפיה רצו בראשי ללא הפסקה סצנות שהשתלבו בחפיפה במה שראיתי על
המסך כאילו מדובר בסרט אחד שלם.
קשה לתאר את ההרגשה שלי בטקסט סדור, אבל המועקה הכבדה שאני חש מאז הצפיה בסרט לא עלתה אצלי
בשום תחקיר, תמונה או שיחה על מה שהיה שם אז. חשבתי שהכל כבר מאחורי, עוד משימה. מסתבר שלא,
לא האמנתי שזה יקרה אבל סרט קולנוע פתח פצעים ישנים שלא הייתי כלל מודע להם.
שוב ישר כוח לכל העושים במלאכה, יצירת מופת לכל דבר וענין.
|
|
