שיחות לילה / תיאטרון גשר

מאת: דן לחמן

המחזה שיחות לילה הוא דרמה המציגה את לילו האחרון של שדרן רדיו פרובוקטיבי המנהל שיחות עם מאזיניו.

אנחנו מכירים את סגנון התכניות הללו גם בארץ. במשך שנים ישבו שדרנים לרוב תרבותיים ונימוסיים והזמינו אנשים לטלפן. אפשר לומר שיש שני סגנונות לתכנית. האחת מהסוג שהשדרן יוסי סיאס היה נציגה הבולט לאורך שנים, זו שהזמינה אנשים לשטוח את בעיותיהם האישיות וסיאס בקולו המרגיע ניסה להביא להם מרפא. העיתונאי נתן דונביץ היה בין הראשונים שהזמין אנשים לדבר על דעותיהם. אך הוא היה מסוג השדרנים המנומסים. מי שפרץ מעט את הגבולות והציג תדמית צינית יותר הוא גדעון רייכר, אך גם הוא עדיין לא רב ולא פגע במאזינים, סגנונו היה פחות אמפטי אך לא פוגעני של ממש. אי אפשר כמובן להתעלם מהמערכון של הגשש החיוור "זה רדיו" שכבר אז לפני שנים ניסה להגחיך את התופעה.

השדרן והעיתונאי נתן זהבי הוא הקרוב ביותר לדמות השדרן המעצבן הקורע את מאזיניו. ומתוך המחזה הזה קל לראות מי אביו הרוחני. זהבי מתגרה, צועק עליהם ומציג את המתקשרים בקטנוניותם. הוא נותן להם להתלהם, משתיק אותם, גוער בהם וצוחק מהם. עושה מה שהאמריקאים מכנים "שואו" ועל דמות שכזאת בנוי המחזה.

אריק בוגסיאן הסתמך על שדרן אמיתי כשכתב את המחזה. כנראה אחד החלוצים בסגנון השידור הזה. אחד הראשונים והבוטים ביותר. שדרן שאכן נרצח לילה אחד על ידי מאזין מעוצבן ושונא.

אפשר היה לחשוב שבימינו סוג השידור הזה ברדיו יעלם או יהפוך ללא רלוונטי, נראה היה שתרבות הטוקבקים האלימה שבה כל אחד יכול להתפרע בכתב להוציא את מרירתו ושנאתו תפגע בשידור, אך מסתבר שאנשים ימשיכו לטלפן ולדבר. הם צריכים שישמעו אותם בזמן אמת. הם רוצים להשמיע את הזעקה שלהם. הם אינם יכולים לוותר על תחושת הקשר האינטימי המדומה עם השדרן והמאזינים. כך הפך רדיו שבתחילתו היה מכשיר שידור בלבד לידידם של אנשים בעלי צרכים אחרים והפך את השידור לאינטראקטיבי ולמפיג בדידות ברמה מסוימת ואולי גם פתח לאקצביזיוניזם מסוים. סוג של זעקה אילמת האומרת הקשיבו לי. גם לי יש מה להגיד. גם אם אני שונא את כולם.

בעיה אחת יש כמעט לכל השחקנים, והיא קשה במיוחד דווקא בגלל שהמחזה כולו עוסק ב"קול" ובדיבור. למרות שלכולם מוצמד מיקרופון ללחי מלבד מיקי לאון שקולו נשמע היטב, האחרים נשמעם מרוחקים, קול קטן גם עם המגבר.

מלבד הנרי דוד המשחק את הנער האוויל המגיע לאולפן וכולו צחוקים מסוממים וטיפשיים, תפקיד אותו הוא עושה היטב, לא אמנה את כל השחקנים האחרים מכיוון שרוב התפקיד שלהם מסתכם בלהסתובב על הבמה. נכון שלכל אחד מהם יש איזה מונולוג קטן המסביר את יחסיו עם בארי, וכולם מצליחים להעביר את המונולוג היטב אך סך הכל זה הערב שיך מיקי לאון. עליו עומד כל הערב
אלון אופיר העמיד הצגה קצבית הוא הצליח להעביר טוב למדי את כל הרגשות שעובר בארי לאורך המחזה. אך לטעמי סצנה אחת בה אחת העובדות מטלפנת ומתוודה על אהבתה לבארי לא מספיק רגשית ולא מהווה רגע מטלטל שהיה יכול לקרות. אך בסך הכל זה היה ערב מהנה ומרגש. אין ספק שההצגה הזו תתברג היטב בתוך הרפרטואר המודרני יותר של התיאטרון, זה שהוא מחוץ לקלאסיקה, כמו נושכי הכריות בזמנו אני מקווה רק שהצגה זו תמשוך הרבה יותר צופים.