|
|
|
|
מאמרים אחרונים של דן לחמן - עג´מי - סרט קולנוע ישראלי - מפיסטופלה באופרה - השיבה לחיפה / תיאטרון הקאמרי לרשימת המאמרים המלאה של דן לחמן |
המאה השלושים - הצגה מאת: דן לחמן הצגה בשם "המאה השלושים" היא הצגת פרינג' והיא אחת ההצגות הנפלאות והמרשימות ביותר שראיתי מזה זמן רב. היא נפלאה בגלל מה שיש בה והרבה בגלל מה שאין בה. קשה להגדיר את האירוע. זו הצגה כי אנשים עומדים על במה "ומציגים" אך אין מחזה. זה איננו ערב קריאת שירה, למרות שכל הטקסטים הם שירה, אך השחקנים אינם "מקריאים" שירה. אך מה שלא תהייה ההגדרה, החוויה שהקהל חווה היא עמוקה ומטלטלת.
הפרודיה על נאום בחירות של מועמד פוליטי מצחיק מאוד, אך גם מרטיט ומפחיד, כאלה אנחנו וכאלה הם. שום מאמר בעיתון לא היה יכול להציג את כולנו טוב יותר.
השיר על הפוליטיקה של השפה, מכניס אותנו מיד לאווירה פילוסופית מודרנית בתכלית, כזו המנסה להבין את המשמעות את הקשר ואת ההבנה שבין אדם אחד לשני. כל מה שהפילוסופיה עושה בכרכים רבים ועבים עושה שיר מתומצת אחד. הקהל מקבל מלא חופניים טקסטים מרשימים מאוד ובצורה המכריחה אותו להתרכז ולעקוב אחרי המלים ולהפך לחלק מהשאלות הנוקבות העוברות מן הבמה לאולם, מהאומר לשומע. הצורך להבין הצורך להיות חלק לקבל את האפשרות למשמעות והתחברות עם הנאמר. תמיד אלו המלים. והמלים כמו שנבחרו וכמו שהן מוצגות – מועברות הן מהפנטות. ההצגה התחילה את דרכה בפסטיבל לתיאטרון אחר בעכו וזכתה בציון לשבח לשנת 2007. ארי רמז ערך וביים את ההצגה והוכיח למרות שזו פעם ראשונה שאני נתקל בשמו שהוא גם איד ספר – מלה אך ובעיקר גם במאי המבין את חלל הבמה. יודע להעמיד ולהדריך שחקנים שיתנו לו את מה שרצה, מכיוון שאין כאן משחק של ממש ודמויות וכל מלה צריכה להיות שקולה ומתאימה למוסיקה שהתנגנה באוזנו של הבמאי. התאורה המרשימה של יעקב סליב משרתת את ההצגה מצוין ויוצרת אפקטים ואוירה שיחד עם התפאורה של ניב מנור הופכות להיות חוויה ויזואלית התומכת היטב במלים. רן בגנו כתב מוסיקה מצוינת. חלקה מוסיקת אווירה, חלקה עיטורים וצרצורים נוסח מוסיקה אלקטרונית שהייתה מודרנית בתקופת אבידן. שני שירים נוספים, מופלאים, הולחנו ע"י אייר וולפה. כל פרט על הבמה מוסיף לאווירה, מבליט את השחקנים ובעיקר את המלים. השחקנים הלבושים שחור נטמאים לעתים ברקע מסכי הבמה ורק פניהם הבהירות מובלטות מתוך השחור, בשל התאורה וניגוד הצבע. שלושת המשתתפים הם זאב שמשוני, אייר וולפה, ואורית זפרן. לגבי שמשוני אני חייב לומר ששמחתי לראות אותו אחרי שנים רבות שנעלם מעיני. בשנות השבעים שיחק את התפקיד הראשי בסרט "נגוע" הקצר. אחר כך עשה עוד תפקיד או שניים בקולנוע ואיך שהו עבר מתחת לרדאר שלי אם המשיך לשחק. כאן הוא הגבר בין שתי הנשים, הוא המייצג את אבידן, אם כי לא משחק אותו. הוא מגיש את הטקסטים. וכך גם שתי הנשים. אין ספק שהערב הזה מספק חוויה יוצרת דופן, ואם אפשר להגיד על הצגה שהיא מחכימה ומעשירה את הבנת שומע בדבר מה חדש הרי שזו בדיוק ההצגה הזאת. |
|
