|
|
![]() |
|
מאמרים אחרונים של אלי ליאון - בפסגה-גור קורן-בית צבי - פאוסט- גונו- האופרה הישראלית - המיקדו-גילברט וסאליבן-אופרה פרינג´-מנדל יפו לרשימת המאמרים המלאה של אלי ליאון |
"ערב בכורות" מחול- אילנית תדמור,אביב אבגי - תיאטרון תמונע מאת: אלי ליאון אילנית תדמור מנהלת הסטודיו PLAYואביב אבגי, מורה בלהקת המחול ורטיגו, יצרו והופיעו בעבר פעמים מספר ביחד. כעת הם מעלים "ערב בכורות" בו כל אחד מציג עבודה חדשה משלו.
ראשונה הציגה אילנית תדמור את "האושר האמיתי". משתתפים ויוצרים ארבע רקדניות ורקדן.
איילת דברת, ויקי חייט, מאור פרידמן, מריה רוזנפלד, שירי קפואנו קוונץ. כך נכתב בין השאר על המחול:
"..הקשר בין היום יום והפואטי ,בין ההרגלים המוכרים ויציאה מהשגרה...מרוץ אחרי האושר והאם הוא אמיתי".
זאת יצירה מעניינת לא שגרתית עם כוריאוגרפיה הנראית כתנועות עוותי גוף, תנועות לא מקובלות בריקוד בו בדרך כלל רואים עדינות, יופי, חן. יחד עם זאת הכוריאוגרפיה בהחלט אסתטית, נאה ויפה. הביצוע היה נקי ביותר. הכוריאוגרפיה בנויה כך שאחד מהקבוצה רוקד כסולן, מבצע את תנועות עיוותי הגוף ושאר הלהקה מבצעת תנועות אחרות זהות. מאור פרידמן הושיט יד לאחת הרקדניות, בודק את הכוח ונכנס למין "אקסטזה" כאשר היא מלטפת אותו ודורכת על ברכיו. מחול בהחלט לא שיגרתי, מעניין, שונה ומהנה. המוסיקה של דניאל דווידובסקי נשמעה לי כאילו על רקע רעש גלי ים או משהו דומה יפה ומשתלבת היטב בריקוד. הוא מסתיים כאשר כולם שמחים ועם חיוך על הפנים. המחול השני מאת אביב אבגי היה "דימונה". מבצעות ושותפות ליצירה שרון דביר, דפנה הורנצ'יק, עדי וינברג, לימור מלמד ורעות שץ. כך נכתב בין השאר על מחול זה.
"..אירוע קוסמי של פריחה ולבלוב משק הכנפיים הרגעי של פרפר...תוך כדי הפגישה של 5 הבנות נוצר כוח...עולה תחושה חזקה של משהו עתיק בחיבור שלהן יחד... המחול מתחיל כאשר חמש הבנות רצות במעגל במין מרוץ שליחים כאשר כל אחד לתורה מצטרפת למעגל. יש אחידות בריצה החופשית בקצב המשתנה. בכוריאוגרפיה זו התנועות קונבנציונאליות יותר (העדפתי יותר את הלא שגרתית). יש הרגשה בתחילה שכל אחת רוקדת לעצמה. אין כמעט שיתוף פעולה ומגע בין הרקדניות. אם יש התקרבות כל שהיא היא באה לחלקיק שנייה .האינדיבידואליות נמשכת. ובכל זאת השיתוף מגיע בהמשך-ריקוד בקבוצה בתנועות זהות. מורגשת השפעה הדדית מסוימת בין שני הכוריאוגרפים המוכשרים אך שני המחולות שונים אחד מהשני באופיים. ריקוד זה היה מעודן יותר. אסתטי יותר אך פחות מעניין מהראשון. היו בו הרבה מצבים סטטיים ואתנחתאות בין קטע לקטע. המוסיקה המלווה של אורי דרומר הייתה רב גוונית ומעניינת. היא כללה בסוף גם קטע מאת י.ס.באך. בשני המחולות לא הייתה תפאורה והתאורה של דני פישוף תרמה רבות לאווירה ויופי המחולות. לראות או לא לראות? מקורי ומעניין. ערב מהנה. |
|