בי מיי בייבי - אמנדה וויטינגטון

בית צבי מעלה על בימתו את המחזה "בי מיי בייבי" מאת אמנדה וויטינגטון.

בארץ לא הוצג אף פעם בתיאטרון מקצועי, אלא רק בבית הספר תלמה ילין וכעת בבית צבי.

הוא עוסק ב-הריון של מחוץ לנישואין, הריון של נערות צעירות.

נערה מהמעמד הגבוה נכנסת להריון והוריה אינם יכולים להרשות לעצמם שבמקום מגוריהם יראו אותה במצבה בטרם נישאה.

האם מעבירה אותה למוסד דתי בו שוהות נערות במצבה עד שיולדות ותינוקן נמסר לאימוץ.

המחזה מספר על המתרחש במוסד, על התלבטויותיהן של הנערות, על השאיפה לשמור על התינוק שייוולד ועל השמחה ושמירת עליצות הנעורים למרות מצבן הקשה והמיוחד ולמרות ראשית ניצני האמהות שאינם מאפשרים להן להתנתק מפרי בטנן ולמסרו למשפחה זרה.

המחזה שזור בשירים מלהקות שהיו ידועות בשנת 1964 תקופה בה המחזה התרחש כגון "הרונטז" וה-"סופרימז", שאחת הנערות להוטה אחרי התקליטים מהתקופה.

המחזה בויים בכישרון רב על ידי אורלי רביניאן שהצליחה לרתק את הצופים בהצגה עם נושא כאוב עם סוף ידוע מראש, מלא רגש,הבנה וגם צער. הבמאית אפיינה טוב ובמדויק כל דמות ודמות.

הנוסח העברי של שיר פרייבך היה שוטף, קולח וטוב.

התפאורה של מאיה פלג הייתה קומפקטית, פשוטה ויעילה. חדר הבנות שכלל שתי מיטות ובשינוי קל חדר המנהלת עם שולחן העבודה שלה.התלבושות (מירב נתנאל) והתאורה (מרטין עדין) היו ללא דופי.

נהניתי מאוד לראות את הבנות הצעירות מגלמות כל אחת טיפוס שונה. כל אחד בעל אופי שונה וגילום התפקיד בצורה שונה.

לקוויני (נגה מילשטיין) נוכחות בימתית חזקה. משחקה היה חופשי, משוחרר וטבעי. היא הייתה מציאותית, כנה, גם חברה טובה וגם קצת אכזרית באומרה את האמת.

מארי (רותם רוטשילד) משחקה היה מאוד טבעי וברגש רב. היא הייתה בדילמה קשה מה לעשות האם לשמוע לליבה האומר לא לוותר על התינוק ולדאוג לו באופן עצמאי או ללכת לפי כללים כנדרש מאימה והסביבה בה גדלה וחיה עם הוריה , דבר שפירושו לוותר על תינוקה.

אם הבית (ענת ששון) הייתה מצד אחד אישה קפדנית, קשה, כפייתית, אך מצד שני דאגה לבנות שהיו תחת השגחתה וניסתה להראות להן מה הצד ההגיוני ביותר במצבן.

גב' אדמס, אמה של מארי, הייתה שתלטנית, קפדנית, חושבת שכל מה שהיא עושה הוא לטובת הבת אך גם דאגה למשפחתה בהתחשב במעמדם ואזור מגוריהם. למרות משחקה הטוב ועיצוב יפה של הדמות הייתה קצת הגזמה בהתנהגותה.

דולורס (נעמה נבט) הייתה הילדה התמימה, הביישנית, הנאיבית. היא עיצבה דמות סימפטית ומרגשת. שיחקה בהבעתיות, בחביבות, בשמחה ואופטימיות.

נורמה (דוריס נמני) הייתה חולמנית, נבוכה, חוששת.

אצל כולן הורגשו געגועים לבחורים שהכניסו אותן להריון. למרות מה שקרה הן לא הרגישו מנוצלות על ידם.

לראות או לא לראות: מחזה שלא איבד מהאקטואליות שלו, מלא רגש ותקווה.

בי מיי בייבי - אמנדה וויטינגטון - בית צבי