השועלה הערמומית הקטנה - ליאוש ינאצ'ק - האופרה הישראלית

מאת: אלי ליאון

לפני שבוע התקיימה באופרה הישראלית הבכורה-גאלה של "השועלה הערמומית הקטנה" מאת ליאוש ינאצ'ק, מלחין צ'כי מורבי שחי בין השנים 1854-1928 .

הוא התחיל לכתוב מוסיקה רק בגיל 60 והאופרה הזו נכתבה על ידו הן הליברית והן המוסיקה בהיותו בגיל 70. הרעיון לכתבה ניתן לו במקרה ע"י מרשתת הבית שלו שהביטה בעיתון שפרסם קומיקס בהמשכים והציעה לינאצ'ק לכתוב אופרה על פי קומיקס אלו.

זאת האופרה הראשונה והיחידה, למיטב ידיעתי, שנכתבה בעקבות קומיקס שפורסמו בעיתון .

האופרה מוצגת בפעם הראשונה בישראל.

זאת הפקה שהבימוי שלה נעשה לפני כ30 שנה ע"י דיויד פאונטני ומאז מוצגת בבימות שונות בעולם כאשר הבימוי חודש ע"י אליין טיילר-הול לפני כ15 שנה.

מקום נכבד באופרה יש לכוריאוגרפיה של סטיוארט הופס שמלווה אותה מראשיתה.

הרעיון המרכזי באופרה הנו "מעגל החיים", גלגוליה השונים של שועלה כיצור אנוש צעיר, בוגר, מתאהב, מוליד 8 שועלונים קטנים, מות והמשך החיים ע"י הצאצאים.

האופרה שונה מאופרות שאנו רגילים לראות. אין בה אריות במובן של האופרה האיטלקית. יש בה הרבה קטעי אינטרמצו תזמורתיים ללא שירה ודיבור המלווים בתנועות החיות הרבות.

המוסיקה נעימה לאוזן לא נשמעת כמוסיקה מודרנית למרות שהוצגה בפעם הראשונה ב-1924 בראשית המאה שעברה.

משתתפים באופרה כסולנים בתפקידים אפיזודיים קטנים בשירה , מחול ומשחק 14 ילדים ובנוסף מעל 25 מבוגרים. יש בסך הכל כ-40 תפקידי סולו כאשר  מעטים הם בעצם התפקידים הראשיים.

אין מוסד אופראי יכול להרשות לעצמו 40 סולנים שונים. לכן, בדרך כלל נותנים לאותו אדם לשיר בכמה תפקידים.כאן יש לכל תפקיד סולן אחר והסיבה היא שבהפקה הראשונה באופרה הסקוטית הייתה מקהלה יוצאת מהכלל והתפקידים בוצעו ע"י חברי המקהלה.

הדמויות הראשיות הן של היערן והשועלה.

מריה ביורנסון עיצבה תפאורה מיוחדת ספציפית המורכבת מיער על גבעות בעונות שונות של השנה ובו מתרחשת רוב העלילה.

מדי פעם מוזז היער לצדדים והפתח שנוצר מהוה בית היערן,פונדק וכו'. היא גם עיצבה את התלבושות המיוחדות הנאות בין השאר גם לחיות השונות השועלה, התרנגולות, השועלונים, הצפרדע, היתוש, הצרצר וכו'

האופרה נכתבה ומושרת בשפה הצ'כית שפה שאנו לא רגילים לשמוע באופרה וקצת קשה להתרגל בהאזנה ראשונה.

באופרה זו יש ריאליזם- וריסימו- אמיתי על הבמה ולא הריאליזם האיטלקי שהוא בעצם מרוחק מהריאליזם.

העלילה פשוטה ומספרת על שועלה קטנה ביער הנתפסת ע"י יערן המביאה כשעשוע לילדו המתנכלים לה. היא בורחת חזרה ליער ושם  היערן יורה בה כאשר היא נטפלת עליו.

ינאצ'ק שינה את סוף הסיפור המקורי שנכתב ע"י  רודולף טסנוהלידק והרג את השועלה.

ינאצ'ק מסכם באופרה זו כל מה שהיה לו לומר על החיים בכלל ברוח חיובית של אדם זקן והמדגיש את המחזוריות שבחיים.

השועלונים הקטנים המתרוצצים וממשיכים את השושלת ואת החיים.

היערן פוגש בצפרדע ואומר לו שהוא מוכר לו והצפרדע עונה -לא זה היה הסבא שלי.

יש עליצות מסוימת באופרה, הרבה תנועה, הרבה צבע, הרבה משתתפים. למרות שהאופרה נכתבה כאופרה למבוגרים בבימוי הנוכחי היא מתאימה גם לילדים ואין לי ספק שגם הם ייהנו ממנה.

הסולנים כולם היו סבירים וברמה נאותה אך לא יותר מכך.

בתפקידים הראשיים ראיתי את יוהנס מנוב כיערן  ולנה קוס כשועלה שהיו טובים.

השתתפו עוד נח בריגר כצייד, ולדימיר בראון ככומר, יותם  כהן כבעל הפונדק, סבטלנה סנדלר כאשת היערן, פליקס ליבשיץ כמנהל בית הספר, שרה קאסל כשועל ורבים אחרים.

בתפקידי השועלה והשועל שרות שתי זמרות כדי להדגיש  יותר את האהבה התמימה ושני הנאהבים ההופכים לישות אחת.

הכוריאוגרפיה הייתה טובה ולכל חיה הותאמו תנועות האופייניות לה.

ליוותה התזמורת הסימפונית הישראלית ראשל"צ בניצוחו של ג'ונתן ווב בצורה יפה.

לראות או לא לראות: זאת לא אופרה במובן שאנו רגילים אך בהחלט היה מעניין, מהנה ומיוחד. מומלץ לראות לא רק למבוגרים.