סיפור הפרברים-ליאונרד ברנשטיין-ברודווי-האופרה ת"א

מאת: אלי ליאון

  שלא כמקובל, עקב אילוצים של סיור ותאריכים , האופרה פתחה השנה את העונה מוקדם מהרגיל כבר בחודש ספטמבר כאשר לאחר מכן תהיה הפסקה ארוכה ואז באמצע חודש ינואר  תיפתח העונה מחדש עם רפרטואר אופראי הרגיל שלה.

יפה עשתה מנהלת האופרה חנה מוניץ כאשר חרגה מהשמרנות והפתיחה המוקדמת הייתה עם מחזמר, דבר שיגרום ללא ספק לקהל נוסף להצטרף לאוהבי האופרה ולהמשיך ולבקר בה.

אמנם יש משהו שונה, משהו לא מקובל בהעלאת מחזמר במסגרת מינויי האופרה אך בהעדר תיאטרון מוסיקלי מקצועי בארץ זהו בעצם המקום היחידי המתאים והראוי להציג מחזמר אמריקאי מיובא על רמה.

אם לשפוט לפי הענות הקהל והרמה המקצועית הגבוהה  שהייתה בהפקה של "סיפור הפרברים" שפתחה את העונה כעת ,נראה שהשיקולים וההעזה היו נכונים ומשתלמים.

אין מחזה אהבה מפורסם יותר מאשר רומאו ויוליה  מאת שיקספיר שנכתב ב-1594 ובאותה מידה אפשר לומר שאין מחזמר מפורסם יותר מסיפור הפרברים  שנכתב ב-1957.

ראשיתו היה בסיפור האהבה  שתומסו גוארדטי כתב ב1476 סיפור על מציאות שכמעט קרתה.

לאחר גלגולים רבים ב-1562 תורגם נוסח צרפתי לאנגלית ושיקספיר השתמש בו לכתיבת המחזה שלו.

המחזה של שיקספיר זכה לגרסאות שונות כמעט  בכל שטחי האמנות ועל פי רעיון של ג'רום רובינס שהיה הבמאי והכוריאוגרף של ההפקה הראשונה, נוצר סיפור הפרברים כמחזמר  כשיתוף פעולה בין ליאונרד ברנשטיין- מוסיקה, ארתור לורנץ- תמליל וסטיבן זונדהיים- מילות השירים.

הם העתיקו את העלילה לשנות החמישים של המאה העשרים ולאמריקה כאשר שני הנאהבים מיצגים את היאנקים -האמריקאים הטהורים לבני העור מצד אחד והפורטוריקאים-המהגרים כההי העור מצד שני.

עם העלאת המחזמר בתחילה בושינגטון, הוא לא זכה להצלחה גדולה אך כאשר עבר ללונדון שנה לאחר מכן ההצלחה היתה כבירה.אפשר בעצם לומר  שפירסומו בא בזכות הסרט שנעשה בעקבותיו. מאז הוא מוצג לסירוגין בעולם כולו

הופעתו הראשונה בארץ הייתה כהפקה ישראלית בתיאטרון הבימה ב-1996 בתרגומו של אהוד מנור -תרגום בו משתמשים גם הפעם בכתוביות. בתפקיד הראשי אז שיחק אקי אבני.

רבים היו החידושים במחזמר זה בהפקתו הראשונה בוושינגטון.

סוף רע-דבר לא מקובל במחזמר,טיפול במציאות-גזענות,יריבות בין כנופיות רחוב משני מחנות שונים ועוד.

למרות שעברו מההפקה הראשונה מעל ל50 שנה נראה שהמחזמר והנושאים בהם הוא דן עדיין אקטואליים ובייחוד כעת בישראל עם בעיית ילדי האתיופים ומעשי האלימות בין בני נער ובכלל.

המחזמר דן בהתנגשות בין תרבויות, בקיפוח, בזכות להיות שווה ,להתאהב  ולהתחבר חופשי לפי נטיעת הלב ולא לפי מעמד, גזע, מוצא.

הוא מטפל בחיכוך בין שונים , בין המרגישים מקופחים ונחותים ולבין השווים, ילידי המקום.

המקופחים רוצים להשתלב בחברה האמריקאית אך ממשיכים עם מנהגים וההתנהגות שהביאו מחו"ל.הלבוש נשאר ,ההתנהגות נשארה,צורת הריקוד נשארה.נאמר במחזמר "טוב לי לחיות באמריקה אך לא כולם באמריקה יודעים שפורטו ריקו כבר באמריקה"...

ההפקה הנוכחית הופקה לפני כשנתיים לציון 50 שנה מההפקה המקורית והבמאי שלה ג'ואי מקנילי ששיחזר גם את הכוריאוגרפיה  אומר שלא נעשו בה שינויים רבים בהשוואה להפקה המקורית.

התפאורה-פול גליס ,שלא הייתה לטעמי, שונתה לגמרי ומראה קונסטרוקציה של בתים בשכונת עוני

כאשר ברקע מוקרנות תמונות בשחור לבן המראות בנינים ורחובות והסצינות השונות מתרחשות במקום הנוצר ע'י הזזת המבנים בתוספת אביזרים נחוצים.

התאורה-פטר הלבסגוט מרשימה ומוסיפה רבות להצלחת ההפקה.

המוסיקה שכתב ליאונרד ברנשטיין מורכבת ובהשמעה ראשונה (ואין היום רבים ששומעים אותה לראשונה) נשמעת קשה, לא קליטה כיוון שיש בה יסודות של מוסיקות שונות כגון דרום אמריקאית, מודרנית, ג'אז, בלוז וכו' ,דבר העושה אותה מעניינת, מקורית ומושכת.

"סיפור הפרברים" היאנקים קופצים. צילום: יח"צ

התזמורת  הורכבה מנגנים מצוות ההפקה המקורי וכן ומנגני תזמורת "סימפונט רעננה" עליה ניצח בביטחון רב וביד רמה ניצוח מעולה דונלד צ'אן.

התלבושות שהיו אופייניים ליאנקים ולפורטוריקאים היו טובות מאוד והוסיפו גם הן רבות למחזמר בצבעים הרעננים,הבהירים והעליזים.

הכוריאוגרפיה ששוחזרה כאמור ע"י הבמאי עפ"י הכוריאוגרפיה המקורית של רובינס מצוינת, ומאפיינת את התנהגות היאנקים והפורטוריקנים.היא מבוססת ומשתמשת בתנועות וצעדים האופייניים לשני המחנות בהתאם למחנה הרוקד.

ביצוע רקדני הלהקה היה מושלם, מעולה מקצועי ומתואם היטב.

הוא היה קיצבי, מדוייק,רענן מאוד ומרשים. איחור בתזמון בשניה  היה גורם להתנגשות חזיתית רצינית בין שני רקדנים.קרב הסכינים היה נהדר.גם רקדניות הלהקה ובייחוד הפורטוריקאיות היה מצוין והבליט את השוני בין רקדן יאנקי לפורטוריקאי.

כמה הם התפקידים הראשיים במחזמר.

טוני-סקוט זוסמן אותו הספקתי לשמוע ולראות פעמיים יש לו קול נעים, נקי הן בטונים הנמוכים והן בגבוהים. הוא היה חם , מלא רגש הן בשירה והן בהתנהגות. הרשים אותי הרבה יותר בחזרה הכללית מאשר בגאלה-הבכורה.

אולי  זה היה בגלל יום לא כל כך מוצלח או אולי בגלל התרגשות יתר. אם הייתי כותב רק על סמך הופעתו בבכורה הייתי כותב אחרת.

מריה-אלי אבולדט הייתה טובה מאוד .

אניטה -אונייקה פיליפס הייתה מעולה ובצדק זכתה למחיאות הכפיים הסוערות בשתי ההופעות .

ברנרדו -עמנואל דה חסוס סילבה ו ריף-מייקל יבלונסקי, דוק-סטיב בריידי, שרנק-אנתוני פטליס,קרופקה-כריס ון פליט והאנד -סטיוארט דאולינג היו גם טובים מאוד.

זהו מחזמר עשוי היטב,המראה את המציאות שהיתה קימת אז ושלצערנו אקטואלית גם היום.זהו מחזמר מלא תשוקה, מלא אהבה."זאת האהבה והיא כל מה שיש" כדברי התמלילן.

האהבה אינה מתחשבת בצבע עור, מוצא , דת והיא מעל הכל. היא תמיד תנצח אך כאן הניצחון הוא טראגי. ניצחון וסוף שהם לצערנו המציאות.

לראות או לא לראות: אם נשארו עדיין כרטיסים ללכת ומהר. שלמות בביצוע, ריקודים מושכים, מוסיקה נהדרת, שירים יפים, אהבה שהיא חזקה יותר מצבע עור וקשרי משפחה.