המקום ממנו באתי-דיוויד מאמט-ת.חיפה-תמונע תל אביב

מאת: אלי ליאון

תיאטרון חיפה הציג בתל אביב את המחזה "המקום ממנו באתי" מאת דיוויד מאמט.

מאמט יהודי יליד ארה"ב בן 63 הנו בעל פרס פוליצר לספרות ונחשב לאחד הסופרים האמריקאיים המודרניים המוערכים ביותר החיים היום.

הוא גם תסריטאי ובמאי סרטים הזוכה להצלחה גדולה.

המחזה הנ"ל מורכב משלושה סיפורים בהם בובי גולד-מנשה נוי- חוזר לשכונה בה נולד ופוגש שלושה אנשים שהכיר מקודם.

המחזה הנו בעצם דו שיח שהם מקיימים איתו.

בסיפור הראשון הוא פוגש את חברו הטוב-בשני את אחותו ובשלישי את אהובתו לשעבר.

יש פסימיות מסוימת בכל שלושת הסיפורים. מדובר על אי הצלחה וחוסר האפשרות להתנתק מהעבר.

המקום ממנו באתי. צילום: יח"צ

לא מקובל בעיני שהשיא הנו בהתחלה ולאחר מכן בא הירידה. טוב היה עושה הבמאי לו היה משנה את סדר הסיפורים .

בסיפור הראשון ג'ואי-דביר בנדק, מתווכח עם בובי על החוק היבש מי הוא יהודי. ג'ואי חושב שהתחתן עם האישה הלא נכונה הרואה בילדים גויים . הוא אינו מוכן להשלים עם החוק ומתגעגע לחייו ב"שטעיטל". משחקו מעולה. למרות הנושא הרציני הוא נותן לזה גוון הומוריסטי ועושה זאת בדיבור מהיר .הוא הראה במשחקו שכל העניין מעצבן אותו ואינו נותן לו מנוחה. מחשבותיו פסימיות אך משחקו אופטימי וטוב.

בסיפור השני בובי פוגש את אחותו-ג'ולי-אורלי זילברשץ ובעלה-קרל-רוברטו פולק.

גם סיפור זה מלא זעם ופסימיות בו מספרת ג'ולי  על הוריה ואביה שהתחתן עם גויה.

המחזה מסתיים בסיפור הקצר מכולם, מפגש עם אהובתו לשעבר של בובי-דיני-ירדן בר כוכבא המספרת לו בהתמרמרות מורגשת על היותה גרושה וחייה כיום.

משחקם של כל המשתתפים טוב . נהניתי ביותר ממשחקם של בנדקט ונוי שהראו כנות, אמיתות ואכפתיות בספרם על העבר.

מנשה נוי הנו המרכז, הכינור הראשון בהצגה זו. הוא משתתף בכל שלושת הסיפורים. הוא נמצא על הבמה כל הזמן , הוא הדמות הראשית והמקשרת בין הסיפורים אך הוא אינו הפעיל בהם.

כל הדמויות האחרות מספרות לו והוא המקשיב והמגיב.

למרות שהסיפורים בעצם שלהם, בהצגה הם דמויות המשנה. מדמויות אלו אנו למדים על ההתלבטות, על הבעיות, על ההווי של יהודים באמריקה כאשר בכל אחד מהסיפורים מוזכר גם גוי המעורב בו בצורה כל שהיא.

המחזה הנו סיפור הנראה כסיפור אישי של מחברו. אפשר לראות בו בין השאר גם הבעת דעתו של מאמט על הנישואין המעורבים.

ראיתי את ההצגה בתיאטרון תמונע בת"א. התפאורה בשני הסיפורים הראשונים הייתה מורכבת משולחן וכסאות בלבד ויפה מאוד בסיפור השלישי. היא עוצבה על ידי לילי בן נחשון.

תרגום המצוין של המחזה והבימוי נעשו על ידי משה נאור ואסף צפור. המוסיקה, רן בגנו, והתלבושות סבטלנה ברגר. תאורה אורי מורג.

לראות או לא לראות: הצגה קאמרית סטאטית מבוצעת היטב והמעוררת למחשבות .