בפסגה-גור קורן-בית צבי

מאת: אלי ליאון

מקסים גורקי, שנולד ברוסיה ב- 1868 , היה סופר רוסי שיסד את ספרות הריאליזם הסוציאליסטי האומרת שאנשי הרוח צריכים לשרת בספריהם את מטרות שכבות העם החלשות.

מחזהו "בשפל" שנכתב ב- 1902 כבר הוצג כמה פעמים בארץ ביניהם בבית צבי, תיאטרון הקאמרי ותיאטרון גשר.

המחזה עוסק באנשי השוליים, בנדכאים ובאומללים, באנשים העלובים בשולי החברה והחיים.

"בפסגה". צילום: יח"צ

זאת לא הפעם הראשונה שהשלישיה גור קורן, סלבה מלצב וברק חודריאן משתפים פעולה מבורכת בהצגה ,כל אחד בשטחו.

הפעם זה קורה במחזה "בפיסגה", עיבוד למחזה הנ"ל של גורקי שעשה קורן ושבויים על ידו בשיתוף מלצב שעיצב גם את התפאורה וחודריאן שעיצב את התלבושות.

קורן עיבד את המחזה בכישרון רב והעביר את העלילה לימינו אנו ולתחנה המרכזית הישנה בתל אביב .קורן מתאר את החיים של חבורה הגרה שם ביחד  במעון כאשר כל אחד מהדיירים מיצג אוכלוסיה נכשלת,בשולי החברה, עבריינים בעבר או בפוטנציה , צורכי סמים,עובדים זרים, אנשים שהיו משהו בעבר והיום בדימוס. אוכלוסיה שלא נעים להיתקל בה ולחיות בתוכה.

הם נמצאים על ידינו ,בתוכנו, בקרבתנו אך אנו לא רואים אותם כל עוד לא מאירים את תשומת ליבנו ולא פותחים לנו את התריסים,כל עוד הם חיים בפינה שלעיתים רחוקות אנו מגיעים אליה או מתעניינים בהם. בכל זאת הם חלק מאיתנו , חלק מהחברה שאנו חיים בה.

קורן מתאר בריאליזם קשה את החיים במקום, את חוסר הפרטיות, את הדחיסות, את המלחמה הפרטית של כל אחד עם בעיותיו הוא וחוסר ההתחשבות איש ברעהו.

סלבה בנה תפאורה המראה את הדלות, הדחיסות, את התנאים התת אנושיים בהם אוכלוסיה זו חיה.

אתה נכנס לאולם ההצגות ואתה רואה במה עם תריסים מוגפים אתה שומע רעש מעבר לתריס אך אינך רואה דבר. אתה נמצא ליד הבמה ולא רואה דבר.

עם תחילת ההצגה התריסים מוזזים ואז מתגלה המעון. ערבוביה של חפצים, תפאורה עמוסה, מיטות, סמרטוטים, טלוויזיה,  אנשים רבים יושבים אחד על השני. הרבה דלתות, דלות. תפאורה נהדרת המראה חזותית את מה שקורן כתב . תאום נהדר בין הכתוב, המושמע והנראה.

התלבושות המגוונות של חודריאן בהתאם לדמויות שהלביש משלימות את התמונה.

התאורה-דנה זמר עוזרת ליצור את האווירה המתאימה.

רבים המשתתפים בהצגה. מעל ל 15 איש

משחק רובם טוב מאוד.

התרשמתי  מכמה מהם ובמיוחד משתי דמויות האחד של אביאל המגולמת על ידי עוז ניסן -איש חסיד הרוצה לעזור,לנחם,להשתתף בסבלם וצרותיהם של אנשים אומללים אלו.

צריך להאמין שיש אלוהים כי אם אתה מאמין שיש אז יש ואם לא מאמין אין.אם בן אדם מאמין במשהו זה כבר אמת.הוא מנסה לעזור בדברי נועם שלא תמיד תואמים את המציאות כי"השקר מרחם". הוא אינו מבין מדוע האדם ירצה להרוס את עצמו. אדם לאדם זאב.

הוא משחק בחיוך שלא נס מפניו יוצר דמות סימפטית, אמינה, ציורית וחביבה ביותר.דבריו מלאי חוכמה ודעת ומטרתם כאמור לעודד, לחזק, לתת תקווה וטעם להמשיך בחיים. דתי אמיתי לפי התנהגותו ודיבורו.

ההסטריה יכולה להרוג ועדות שקר יכולה להרוס את חיי האדם.

הדמות השנייה הייתה של הרצל-עבריין-יוני קצב. משחקו גם מצוין, רב גווני, התנהגות טיפוסית לעבריין אך יחד עם זאת מתחשב,אנושי.

אביב שחקן מוכשר ביותר. שחקן המגלם בדרך כלל תפקידי אופי בצורה נהדרת. גם כאן הוא משחק היטב את תפקיד המדען במבטא רוסי כבד וטוב שהיה פעם מישהו והיום נאלץ לחלוק את אכסנייתו עם אנשים בשולי החברה.

דמות אחרת הנה של הסנדלר-מלכי-מישל יופה. טיפוס שקט,דיבורו איטי לא אכפתי משהו.

קלאש-טל דנינו הנו גיטריסט לשעבר שאשתו על סף המוות. הדבר כמעט ואינו נוגע לו. הוא אומלל כי נאלץ למכור את הגיטרה שלו כדי לשלם את הוצאות קבורת אשתו. משחקו נראה קצת מלאכותי.

מיכאל גמליאל -שחקן בדימוס -שיחק כשחקן מוכשר בוריאציות השונות את תפקידיו, אותם זכר והשתוקק. תענוג היה לראותו במשחקו המגוון.

טובים היו גם איליה-יניב בומברג כמשוגע-נרקומן, שירלין חזיזה כזונה, הילה הרלינג כאהובה אם כי היו פה ושם הגזמות מיותרות ועוד רבים מצוות השחקנים הרב.

נהניתי ביותר מהבימוי המשותף של קורן ומלצב. הם מצאו את שביל הזהב וביימו את  המחזה הארוך רב המשתתפים בצורה מרתקת, עניינית, מושכת את העין ולא מכבידה למרות המחזה שתוכנו קשה.

לראות או לא לראות: הצגה נהדרת, איכותית, מבוימת היטב ומשוחקת מצוין. מראה קשה,נושא כאוב אך כדאי מאוד לראותה.