"הרוזן ממונטה כריסטו"-עידו ריקלין-תיאטרון באר שבע-בצ"א ת"א

מאת: אלי ליאון

למרות שעברו כ 6 חודשים מהעלאת הצגת "הרוזן ממונטה כריסטו" בתיאטרון באר שבע לא יצא לי לראותה בזמנו וכעת ,כאשר היא הגיע לתל אביב מחלק אני איתכם הקוראים את רשמי ממנה.

הרוזן ממונטה כריסטו. צילום: אלי ליאון

אלכסנדר דיומא האב הנו סופר צרפתי שכתב מעל ל 200 ספרים, רומנים, שירים וכו'.

הוא התפרסם בעיקר לאחר שכתב את ספרו הידוע "שלושת המוסקטרים".

לאחר מכן ב 1844 כתב את "הרוזן ממונטה כריסטו", רומן שנחשב לספר הטוב ביותר שלו.

הרעיון לכתיבה בא לדיומא כאשר הגיע לידיו יומן המשטרה עם הסיפור.

עלילת הרומן מתרחשת בתקופתו של נפוליאון בונפרטה ורבים ראו בו ספר הרפתקאות לנוער אך הוא  מטפל גם בענייני צדק, נקמה וגמול לעוול שנעשה.

הוא עוסק במלח  בן 19 בשם אדמונד דנטס, שביום חתונתו מואשם ללא הצדקה ובסיס בעבירה פוליטית ולמרות הבטחת התובע המלכותי לשחררו נכלא למאסר עולם. אחרי 14 שנה הוא מצליח להימלט מבית הסהר ע"י החלפת זהותו עם חבר לתא שמת. החבר בטרם מותו מגלה לו מקום מסתור של אוצר ענק.

לאחר שנמלט ומוצא את האוצר הוא הופך לאיש מכובד ומאמץ  לעצמו את השם הרוזן ממונטה כריסטו על שם האי בו היה המטמון ועושה הכל כדי להתנקם בתובע ומשפחתו. הוא עושה זאת בצורה מתוחכמת. העניינים לא מתפתחים כפי שציפה ולבסוף הוא מותר ויתור חלקי.

עידו ריקלין עיבד את הרומן וביים את ההפקה הנוכחית בתיאטרון באר שבע.

הרומן המפורסם זכה לעיבודים שונים בתיאטרון, בקולנוע ובטלוויזיה ובכל עיבוד הדגש הושם לכיוון אחר.

בהפקה הנוכחית של ריקלין יש פרטים רבים שאינם זהים למקור אך זה לא מפריע להפקה להיות מעולה, מעניינת ,על רמה גבוהה ביותר, אלא להפך זה רק עזר לה. העיבוד הגביר את הקצב, פישט את העלילה, צמצם את הרומן הענק, ויתר על דמויות לא נחוצות והפך את ההצגה למרות ארכה כשעתיים וחצי למעניינת ביותר, זורמת, מלאת קצב, מתח, דריכות, מלאת המצאות, רעיונות והברקות נהדרות. פנינה מקסימה לא שגרתית.

אקדים ואומר שאני מעריך מאוד את עידו ריקלין כבמאי ומעבד וכבר הבעתי את הערכתי אליו לפני כמה שנים בהזדמנות וצורה אחרת.

יש לו צורת בימוי מיוחדת, עקבית ומעולה בה הוא משתמש בצוות העומד לרשותו הן למשחק,

הן לתפאורה והן לפעולות אחרות על הבמה,דבר שמשאיר ראשית סימן היכר שזו עבודתו ושנית הופך את בימוייו למעניינים, מלאי הפתעות, תמונות יפות מיוחדות וחריגות, תאווה לעיניים.

נאמן לצורת הבימוי שלו, גם כאן שחקניו ממלאים יותר מתפקיד אחד לפעמים מנוגדים באופיים.כל הצוות הגדול והמעולה 10 שחקנים ועשרות תפקידים משוחקים מצוין ואין אפשרות לפרט את כולם.

כתב את המוסיקה המצוינת דורי פנחס .עיצבו את התלבושות היפות והמרהיבות אורן דר ואינגה ברבה והתפאורה הכוללת כלי שיט -נטע הקר- כאשר יתר אביזרי התפאורה הם פרי המצאותיו של הבמאי.התאורה המעולה היא של עדי שמרוני

אציין כמה מהתפקידים בלבד. הגיבור הראשי-אמיר קריאף שהוא קורבן תחכומים פוליטיים, מעונה, סובל. חירותו נשללת ממנו על לא עוול בכפיו והוא רוצה לנקום,להרע-לזרוע רוע תחת רוע,לא רק באיש שגרם לו עוול אלא לכל משפחתו וקרוביו.משך מסע הרפתקאותיו לקראת הסוף הוא משנה את דעותיו ומגיע מקיצוניות אחת לשנייה.

משחקו של קריאף מדויק, בנוי בפרטי פרטים. יש שינוי קיצוני מהתנהגותו ההתחלתית,

במחשבותיו,מעשיו ובהתנהגותו הסופית. הוא מראה כל זאת במשחקו בצורה נפלאה והראויה לציון.

הוא צמה לנקמה, שחצן ומתנשא כרוזן אך כאיש פשוט, איש עממי, מלח ביסודו הוא נרתע מכך ואינו מסוגל להיות נקמן ולנהוג לפי הכלל "מידה כנגד מידה" ובסופו של דבר סולח.

הוא הציע את עצמו לרוזן להיות משרתו ואנו חייבים  תודה לאדונו על כך  שבחר בו ולא באחר.

צברי נפלא, רב גווני,רב פעלים, יודע הכל,הופך למרכז כל פעם שמדבר או עושה תנועה כל שהיא.

בגרסה של ריקלין הוא דברן, אינו שותק לעומת היותו עילם במקור, דבר שאלה ששומעים אותו -הקהל- מרוויחים מכך.

אלון אופיר הוא התובע המלכותי. בדמות זו הוא חזק, יהיר, שפל בפגישתו הראשונה עם המלח ונכנע,מציאותי, סובל ומשלים עם גורלו בפגישתו עם הרוזן. הוא משחק לא פחות מ7 תפקידים אפיזודיים קצרים שונים ומגוונים בכישרון רב ביותר.

משתתפים עוד בהצגה רון ביטרמן, יונית טובי, אורן כהן, צבי סהר, ילי צרויה, ירמי רייך ומרינה שויף כאשר כל אחד מהם ממלא בצורה טובה מאוד בין שניים ל 7-8 תפקידים שונים.

לראות או לא לראות: עיבוד והפקה מעולים,בימוי מקסים שופע דמיון מסחרר,צוות שחקנים מוכשר ונהדר. חוויה בלתי נשכחת.מומלץ בחום לוהט.