"בתוך הבדידות של שדות הכותנה"-קולטס-אנסמבל הרצליה

מאת: אלי ליאון

איגוד היוצרים העצמאיים מאגד בתוכו את הפעילות של התיאטרונים העצמאיים בישראל לצורך קידום התיאטרון העצמאי בישראל ובכלל.

האיגוד הוקם בהנחה שהדבר יאפשר להציע תיאטרון חדש ,נועז וייחודי שלדעתו רק תיאטרון עצמאי יכול ליצור.

ההצגה "בתוך הבדידות של שדות הכותנה" הופקה במסגרת זו ואומצה ע'י אנסמבל הרצליה.

שניים הם משתתפי ההצגה-דורון תבורי ונמרוד ברגמן. אין להם שמות בהצגה

במאית ההצגה היא יעל קרמסקי.

המחזה נכתב ע"י ברנארד מארי קולטס, מחזאי צרפתי עכשווי מוערך מאוד בעולם שנפטר ב-1989 בגיל 41.

זאת לא הפעם הראשונה שתבורי עוסק בחומרים של סופר זה למרות או אולי בגלל שמחזותיו הנם אתגר עצום הן למבצע והן לקהל. תבורי עשה גם את התרגום למחזה

זהו מחזה קשה לעיקול וקשה לביצוע וכל הכבוד לתבורי וברגמן שהחליטו לעסוק בחומר זה.

ההתמודדות של שניהם עם המחזה מעולה. כל אחד מהם עושה זאת בצורה שונה ובסגנון שונה אך מעולה ומחושב.

המחזה הנו דו שיח בין מוכר לקונה המורכב ממונולוגים ארוכים של כל אחד ללא דו שיח אמיתי בין השניים אך תוך השמעת מוסיקה חרישית.

המונולוגים מנוכרים ואתה נשאר עם הרושם שמונולוג אחד אינו המשך או תשובה למונולוג שקדם לו.

שני השחקנים עומדים רוב הזמן במקום אחד במרחק רב אחד מהשני ללא תזוזה וללא כל התרחשות בייחוד אצל ברגמן שאינו מדבר עומד ללא תנועה וברצינות גמורה.

שני המשתתפים שונים אחד מהשני.

תבורי אימפולסיבי ,לוחץ, מנסה להשפיע. יש בו קצת חום, רוך. במשחקו הוא משתף את כל חלקי גופו בתנועה , בכיפוף, בהזזת הידיים, בהבעות פנים.

נמרוד ברגמן קר, דוחה, לא חברותי, שתקן, אפאטי משהו. מאזין ללא תגובה.

הבמאית ביימה את המחזה בצורה סטאטית ביותר בלי התחשבות כל שהיא בקהל, בלי אמצעי עזר כל שהם כדי לשבור את החדגוניות. אין בבימוי כמעט תנועה ואם יש היא סתמית ולא מוסברת.

מדוע האפלה הכמעט גמורה כאשר כל כך הרבה זרקורים על הבמה וכולם מכוונים אל שום מקום.

כל מונולוג מלאכת מחשבת אך כולם ביחד מעמידים בפני המאזין משימה קשה , ריכוז מוחלט והקשבה טוטלית שגם היא אינה עוזרת בהרבה כי הטקסט הנשמע מהבמה אינו ברור די צרכו אולי בגלל האקוסטיקה של האולם, אולי בגלל שחלקו נאמר כאשר המדבר עם הגב אל הקהל ואולי בגלל קצב דיבור והיגוי לא נכון דבר שאינו מתקבל על דעתי בהכירי את השחקנים בתפקידים אחרים.

הרבה דברים לא ברורים בהצגה. לא קראתי את המחזה ואינני יודע האם רק הבימוי עושה את ההפקה לא ברורה או כך גם במקור.

היכן הדבר מתרחש? מה עומד למכירה או לקניה? מה מסמל העמוד העקום ועליו נורות אדומים הנדלקים בעוצמה שונה וכבים לסירוגין?

האם הקניה והמכירה הן גוף האדם? האם יש כאן עניין של פיתוי כל שהוא או דו שיח לצורך יציאה מהבדידות הנרמזת פעמים מספר?

המחזה, אם הבנתי נכון, הנו בעצם מפגש בין קונה למוכר המנהלים דו שיח-מונולוגי על קניה ותוך כדי כך מתגלה לנו שהם מדברים בעצם על זהותם וחייהם.

מה קורה בסוף? האם המכר יוצא אל הפועל? המילים האחרונות הנאמרות על הבמה הן "טוב אז באיזה נשק"?

הקורא והקהל יחליטו  מה הסוף. אשמח אם מישהו יכתוב לי על כך (בתגובות)

ירון אבולפיה עיצב את החלל והתאורה. אם הבנתי נכון זהו אולפן טלוויזיה. מסכים בשלישיות תלויים, עמוד העומד עקום ובאלכסון עם נורות אדומות הנדלקות וכבות באור חלש וחזק לסירוגין ללא כל תכלית והסבר מתקבל על הדעת.עמוד עם עששית מוזז לעתים ע"י תבורי ללא הסבר.

את המוסיקה המקורית כתב אופיר בר-און. זאת מוסיקה מודרנית אבסטרקטית, מושמעת בחרישות ,גובלת במסתורין ומיסטיקה בצלילים ארוכים.

ההצגה מנותקת מאקטואליות כל שהיא והמציאות המוכרת לנו. הצגה פיוטית ביותר וימצאו בה עניין בעיקר אוהבי תיאטרון מובהקים המתעניינים במשחק מעולה ומצוין בלבד.

לראות או לא לראות: מאחר והייתי צריך להיות דרוך כל הזמן להבין את המתרחש לא הייתה לי אפשרות להשתעמם ולא הרגשתי איך השעה בה הדו שיח התנהל עברה.