"היהודיה"-ז'אק הלוי –האופרה הישראלית

מאת: אלי ליאון

זו לא הפעם הראשונה שאופרה זו מוצגת בארץ.

היא הוצגה בבימוי אחר בשנת 2000.

האופרה, שזכתה להצלחה גדולה בזמנו, כמעט ואינה מוצגת כיום בשום מקום בעולם ולדעתי בצדק.

לא שהמוסיקה לא יפה ,להפך. הלוי גם שימש כהשראה בסגנון ,בדרמטיות והפקת "גרנד אופרה" להרבה מלחינים שבאו אחריו אלא ,לדעתי בלבד, מהסיבה שהצגת האופרה היום יכולה להתפרש כהצגה מגמתית של אופרה עם יסוד אנטישמי, היכולה לעורר נטיות לא רצויות.

אם לא הייתה נכתבת על ידי יהודי אני רק יכול לנחש מה הייתה דעת היהדות עליה.

זאת לא עוד אופרה נוספת שמעלה "האופרה הישראלית", אלא יש סיבות רבות המבדילות אותה מאופרות אחרות כמו הנושא, הסגנון, האורך (במקור מעל ל-6 שעות-כאן כ-3.45 עם הפסקה אחת), הרעיון שבה, והנושא שצריך להתייחס אליו כי הכל חוזר על עצמו.

בראותי את האופרה שאלתי את עצמי שאלות רבות.

האם היא אופרה יהודית?

האם הלוי הציג את היהודי באור חיובי? באור שיזכה באהדת הקהל הרואה אותה?

אופרה זו הראתה את היהודי אלעזר בדומה ל "סוחר מונציה", שהציג את שיילוק היהודי באור לא חיובי.

היא מטפלת ביהודי נקמן, עקשן, פנאטי, שאינו מוכן לקבל את היד המושטת לו לפיוס, לשלום. יהודי המוכן להקריב את "בתו" ואת עצמו למען הנקמה, יהודי שמציל תינוקת נוצרייה, אינו מודיע לאביה על כך ומגדל אותה כיהודיה ועוד.

יש כמובן סיבות המצדיקות את מעשיו אך הרושם שמקבל הצופה והמאזין נוטה לטובת הנוצרי ולחיוב היהודי.

הנוצרי-איש הדת הקרדינל ברוני מציל את אלעזר היהודי ובתו ממות בטוח. מושיט יד הנדחית ע'י היהודי .

כדי להבין את יצר הנקמנות אצל אלעזר צריך לדעת קצת על מה שהתרחש לפני שעלילת האופרה מתחילה.

את סיפור האופרה אפשר לחלק לשניים. חלק אחד שאינו מוצג באופרה אלא רק מוזכר בה וחלק שני -הסיפור המוצג.

בחלק האחד – הסיפור שמאחורי - מתרחש בימי הביניים במאה ה-15 ברומא. שופט בשם ברוני דן למות את שני בניו של  אלעזר. אין אנו יודעים את הסיבה מדוע אך אלעזר בדעה שזה נעשה בגלל היותם יהודים.

הבית של אותו שופט, בפלישת הנפוליטנים, נשרף ויחד עם הבית נשרפו אשתו ובתו התינוקת.

אלעזר הצליח להציל את התינוקת וגידל אותה כבתו היהודיה. עד כאן הרקע והסיבה לנקמנותו של אלעזר.

ובחלק השני, סיפור עלילת האופרה, הוא שאלעזר מואשם בחילול חג הפסחא הנוצרי בזאת שעבד והקים רעש בחג.

ראש העיר דן אותו ואת בתו למות ללא משפט אך איש הדת -הקרדינל ברוני מעניק להם חנינה.

לאחר החנינה מתברר שברוני הנו אותו שופט ברוני. אלעזר מזכיר לו את השריפה, ברוני מושיט לו יד לפיוס ושלום אך היד נדחית באמירה "לעולם לא אסלח".

יש מאבק -עימות לאומי דתי אישי- בין אלעזר היהודי לברוני הנוצרי ולדעתי הנוצרי מנצח

כאשר היהודי מוצג באור לא חיובי וקשה לרכוש לו סימפטיה ואהדת הקהל.

במישור השני- אהבה בין הבת-רחל היהודייה לבין ליאופולד-הנסיך המתאהב בה.

הוא מציג את עצמו כיהודי בשם שמואל. הוא נבל, הוא נשוי לאחיינית הקיסר אך מהר נסוג מכך.

בליל הסדר רחל מתחילה לפקפק ביהדותו ולאחר שהיא עוקבת אחריו מגיעה לארמון ומבינה מי הוא.היא מגלה זאת לאשתו ואנשי החצר.

העלילה מתרחשת כאמור במאה ה 15 שנת 1414 בקונסטנץ-גרמניה, ולפי החוק שהיה קיים אז יחסים בין יהודיה לנוצרי שניהם חייבים מיתה. בהשפעת אשת הנסיך רחל מצילה אותו.

היא נידונה להישרף חיה , אלעזר מציע לה להתנצר ולהינצל אך היא מסרבת. הוא אינו מגלה לברוני שרחל היא בתו, אלא כאשר היא אחוזת להבות. זאת הנקמה שלו.

ההפקה, שהיא בעצם הפקה במקור של האופרה בציריך, מעולה. זאת "גראנד אופרה" בבימוי דייויד פאונטני. הבימוי שוטף, מעולה, ענייני, מרוכך.

הצוות כולו בעל קולות טובים מאוד.

ראיתי את שני הצוותים המבצעים את התפקידים הראשיים.

אין הבדל רב ביניהם מבחינת האיכות הקולית או משחקם. שניהם טובים מאוד עם הבדלים לא משמעותיים, כאשר לאחד נקודות זכות בדבר אחד ולשני בדבר אחר.

בתפקיד אלעזר מופיעים ניל שיקוף ופרנצ'יסקו קזנובה. מופיע גם ג'ון אולנהופ, אותו לא ראיתי.

שניהם מעולים ,מגלמים את תפקיד היהודי ברגש רב, עם קולות נהדרים ושניהם ביצעו את האריה המפורסמת במערכה הרביעית בצורה מעולה ומרגשת ביותר. את קזנובה שמעתי ראשון ויתכן וזו הסיבה שהוא ריגש אותי יותר הן באריה והן בכלל, דבר שהוא אישי, סובייקטיבי ביותר.

בתפקיד רחל הופיעו מרינה פופלבסקיה וקארין בבג'אנייאן. שתיהן היו בעלות קולות נהדרים ומשחק משכנע וההבדל ביניהן לא היה גדול אם כי נטה במקצת לטובת הראשונה כאשר קולה של בבג'אנייאן חזק ומלא יותר.

בתפקיד הקרדינל ברוני הופיעו רוברטו סקנדיוצי ודמיטרי אוליאנוב. שניהם בעלי קולות טובים ונעימים מאוד .

קולו של הראשון  עמוק ונקי גם בטונים הנמוכים ביותר.

כליאופולד -נסיך האימפריה הנוצרי הופיעו מריו זפירי ורוברטו מקפירסון.

לא התלהבתי במיוחד משניהם.

אלברט הסמל-ולדימיר בראון היה מצוין כרגיל וכן היה טוב רוג'רו-קרלו סטריולי-ראש העיר.

נגינת תזמורת האופרה-התז' הסימפונית הישראלית רשל"צ הייתה מדויקת, נקייה ושותפה מלאה להצלחת ההפקה. היא הוכנה היטב ע'י המנצח דניאל אורן והיה איזון מעולה בינה לבין הזמרים כאשר לא הייתה אפילו דקה בודדה בה היא כיסתה את הזמרים.

דניאל אורן היה משכמו ומעלה. הוא השקיע מרץ וכוח פיזי רב בניצוח, התכופף והתרומם, קפץ, הוציא קולות, הרים ידיים למרומים, חי את המוסיקה עד כדי כך שבקטעים עוצמתיים נכנס ל"אקסטזה" ובניצוח כוחני ביותר הוציא צלילים מעולים הן מהתזמורת, הן מהזמרים והן מהמקהלה לה תפקיד חשוב ביותר באופרה זו.

התפאורה -רוברט ישראל- על במה מסתובבת ושימוש בכל חללי הבמה הייתה מצוינת, עשירה, צבעונית, מעניינת ורב גונית.

התלבושות-מארי-ז'אן לקה היו בצבעים שונים. ההמון בגוון אפור, צבעוני של האצולה, הכמורה והרקדנים ושחור אצל היהודים עם צבע הלבן של הטליתות

והתאורה-יורגן הופמן-היו טובות מאוד והתאימו למעמדים השונים.

אין אופרה צרפתית ללא בלט וכאן הכוריאוגרף רנטו זנלה שילב קטעי מחול רבים בתוך העלילה מבלי לעצור אותה, אלא שזר אותם בתוכה ללא הפרעה לרצף וחלקם נרקדו ביחד עם השירה.

קטעי הבלט היו צבעוניים ביותר, מגוונים והוסיפו רבות לאופרה.

 לראות או לא לראות: הפקה מעולה, מוקפדת ביותר , עשירה ומבוצעת היטב. מומלץ ביותר.