"האומר כן האומר לא"-ברכט, ווייל- אולם קלרמונט

מאת: אלי ליאון

שילוב מבורך בין ביה"ס למוסיקה על שם בוכמן-מהטה בפקולטה לאמנויות באוניברסיטת ת"א לבין מעבדת תרבות בדימונה הביא להעלאה של אופרה-מחזה מאת ברטולד ברכט עפ'י מוסיקה מאת קורט ווייל.

מעבדה זו הוקמה במטרה לחקור את אומנות התיאטרון ואת ההשפעה בין היוצרים והסביבה בה הם יוצרים. משך הזמן מעבדה זו התפתחה לתיאטרון מקצועי הפועל בדימונה.

צילום: אלי ליאון

בחלקים מהאופרה אור מהתפאורה סנוור את הקהל ובחלק אחר הדמויות לא הוארו מספיק או מזווית נכונה.

אנו רגילים בזמן האחרון לראות ניסויים חדשניים בתיאטרון אך ניסוי זה, לדעתי, עלה על כולם.

לשמוע ולראות אותו נוסח פעמיים בבימוי שונה לגמרי מבוצע ע'י אנשים שונים בסגנון שאין כל קשר ביניהם, ניסוי כזה רואים לעתים רחוקות ובהפקה זו הוא הצליח ביותר וגרם להנאה רבה לקהל שהצליח בקושי להשיג כרטיסים למופע באוניברסיטה.

בשני דברים בעצם ההפקה הייתה לא שגרתית ומיוחדת: בהעלאה המשותפת של האופרה והמחזה ובתכניה העשירה מאוד שהוכנה בצורת קופסה ונמכרה במחיר סמלי.

באופרה הבמאית לא העבירה את העלילה למקום אחר, אלא הסתפקה במקום כפי שמופיע במחזה היפני.

בחירה זו האטה את קצב האופרה ,הוסיפה מיסטיקה מסוימת ודרשה תלבושות, שלדעתי, היו מסורבלות,לא יפות, לא אסתטיות ו מגושמות ביותר.

הביצוע של הזמרים ובראשם דורון שליפר בעל הקול הקונטרה טנור המעולה והערב מאוד לאוזן היה טוב מאוד. השתתפו עוד יעלה אביטל בתפקיד הילד ופלאקה גורנצי בתפקיד האם. השתתפה גם מקהלה ותזמורת מהאקדמיה שהיו בהחלט טובים.

הפקה הראויה לציון.

ההפקה הנה לפי האופרה "האומר כן", שכתבו בשנות ה-30 ברכט ווייל.

התמליל מבוסס על מחזה יפני בשם "טניקו", שהפרוש בעברית הנו להשליך אל העמק.

לאור ויכוחים שהיו בזמנו על הסוף הטראגי נעשה ע"י ברכט שינוי במחזה והוצמד לו מחזה נוסף "האומר לא" כאשר הילד היוצא לדרך מסביר את סירובו להקריב את עצמו למען המשך המסע.

תוכן המחזה בקיצור הוא: בזמן של מגפות מורה וכמה מתלמידיו יוצאים למצוא רופאים ותרופות. ליוצאים בהסכמת אמו החולה מצטרף ילד. כאשר הוא מגיע לאפיסת כוחות ע"פ הנוהג אז היו משליכים אותו אל התהום-העמק וממשיכים.

להשלכה כזו הייתה דרושה הסכמת הקורבן ובמקרה זה הילד.

במחזה הראשון הילד משלים עם גורלו בשני הוא אומר לא. הוא מורד.

חשובה משימתו להביא תרופה לאמא החולה אך חשובים לו יותר חייו. בברירה הראשונה התוצאה ודאית. בברירה השנייה האם כשיקריב את עצמו הדבר יכול לעזור לאמו או לאחרים ,התוצאה אינה ברורה. אינה ודאית.

במחזה הילד מסביר את הסיבות לאמירת הלא. מדוע הוא מתנגד למנהג המקובל ומדוע הוא מפר בכך מסורת.

הילד עמד בפני הכרעה גורלית קשה לגילו שהייתה צריכה להכריע האם יחיה או ימות.

לאחר ההפסקה ראינו את המחזה השני כאשר הוא בוים ע'י נועה קנולר. הסגנון היה אחר לגמרי. זה היה סגנון כוחני.

בתפקיד הילד שיחק הפעם ילד בשם ישי פרנקל. בתפקיד האם לליאה גורמזנו והמורה משה פרסטר. השתתפו עוד הילה מצקר, אופיר נהרי ורועי צדוק. המוסיקה המקורית הייתה של צח דרורי  ועיצוב התלבושות גילי קוזין-אולמר.

לאחר הביצוע המרשים של החלק הראשון, החלק השני נראה פחות אטרקטיבי אך מעניין ביותר,בעל מתח רב ומבוצע בצורה טובה.הבמאית חיפשה סצנות שיזכרו לאחר מכן ואחת כזו הייתה הסצנה בה נראית האם עם תרנגולת צמודה לרגלה כאשר הרגל מחיה את התרנגולת ומניע אותה

לראות או לא לראות:מיוחד, מעניין, לא שיגרתי, מסקרן. כדאי לראות ולהחליט לבד לאחר הצפייה.