"קן הקוקיה" - דייל וסרמן- תיאטרון באר שבע-בצא ת"א

מאת: אלי ליאון

בשנת 1962 יצא לאור ספרו של קן קיזי "קן הקוקיה".

ספר זה הפך לכתב אישום נגד בתי החולים הפסיכיאטריים בארה"ב והטיפול בהם.

הוא זכה לפרסום רב ובמרוצת הזמן בשנת 1975 הפך לסרט מצליח בשם זה עם ג'ק ניקולסון בתפקיד הראשי בבימויו של מילוש פורמן.

אין זו הפעם הראשונה שהמחזה מועלה בארץ.

הוא הוצג ב"הבימה" לפני שנים רבות וכן בתיאטרונים אחרים.

המחזה מתאר את האנשים המאושפזים בו. חלק מהם הם אנשים שמפחדים מהחוץ. אנשים שלא הצליחו להסתגל לחברה החיצונית, מפחדים ממנה והשלימו עם היותם בבית חולים. דבר זה  הנותן להם ביטחון מה.

מתוך הסרט "קן הקוקיה"

הצוות מתנקם בחולים. הם-המטפלים נותנים דרור לגאוותם, לרצון לשלוט, לרצון שיעשה מה שהם מצווים. המחזה מתאר את ניצול החולשה של החלשים שאין להם ברירה אלא לציית.

הוא מתאר מה ערך האדם הפרטי כאשר הוא מחליט להיאבק בממסד בסמכות.

תירגם את המחזה לעברית שוטפת ויפה אילן רונן.

הבמאי הוא כפיר אזולאי והוא בנה הצגה קצבית ביותר, מרתקת, מעניינת שלא היו בה חסרים וגם רגעי הרגעה והומור כגון הסצנה היפה של מסיבת ריקודים בבית החולים. היו בה שיאי מתח רבים שנבנו היטב.

בחירת השחקנים נעשתה בקפדנות כאשר כל אחד נבחר בצורה מוצלחת ביותר לתפקיד המתאים לאופיו, מבנה גופו, התנהגותו וכו'. 

התפאורה, שכולה לבן, הייתה בנויה משני מישורים. האחד, חדר המאושפזים והשני, המוגבה מוגן בקיר זכוכית חדר המטפלים -המשגיחים. התפאורה שעוצבה ע'י יהודית אהרון עזרה רבות לאווירה המיוחדת של העלילה.

התלבושות שאולה שבצוב עיצבה היו של אנשים בלבוש יום יום, אחיות ואחים בבית חולים. הן היו מעוצבות היטב. למוסיקה היה אחראי רן בגנו ועל הקרבות במה-סצינה מעולה עימות והתנגשות בין שני הגיבורים הראשיים הייתה מעולה ומציאותית. התאורה "הנקייה" הלבנה השתלבה היטב עם התפאורה ותוכן המחזה-עדי שימרוני.

שניים הם בעצם התפקידים הראשיים במחזה.

ראנדל מקמרפי, פושע קטן שהעדיף בית משוגעים על ישיבה בבית סהר. מגלם את התפקיד זהר שטראוס.

מקמרפי רואה את העוול הנעשה למאושפזים ומנסה לעזור. הוא תקיף, חוצפן וכוחני. בזמן קצר הוא מצליח להעביר את המטופלים לצידו.

התפקיד השני הוא של האחות ראטשד-שירי גולן.

היא אכזרית, נקמנית. היא כל יכול בבית החולים. הרופא האחראי פוחד ממנה וכן כל המטופלים.

האחות אינה יכולה להשלים שמישהו מהם יתערב בעבודתה, יוריד מכוחה והיא תאבד את סמכותה הבלעדית ואת ההנאה לעשות עם המטופלים כראות עיניה.

גולן גילמה תכונות אלו היטב. היא הייתה קרה, קשוחה, לא מותרת, לא הרימה את קולה ובקול שלוו כאימא כביכול ובחוסר רגש כל שהוא השיגה את מטרתה. היא שיחקה עם החיים של המטופלים ונהנתה מכך.

בסופו של דבר השררה מנצחת וגורמת לאבדנו של הצודק, המורד, הדורש את זכויותיו כאדם.

משתתפים בהצגה צוות גדול של שחקנים שגילמו היטב את הטיפוסים השונים.

שטראוס וגולן מגלמים שני טיפוסים שונים לגמרי בצורה טובה מאוד.

שטראוס זריז , אימפולסיבי, אנרגטי מאוד, פעלתן, מנסה לעזור, להדריך, רוכש את אמון יתר המטופלים המאמינים לו ובצדקת דרכו. משחקו טוב ומחושב היטב.

קפלן קפדנית, שקטה ועושה הכל כביכול בנועם בשלוה .האמירה "מים שקטים חודרים עמוק" מתאימה לה ביותר. היא אכזרית, נקמנית. היא אינה מתחשבת במטופלים וטובתם אלא בהגשמת היצרים הלא אנושיים שלה מבלי לקחת בחשבון את התוצאות או אולי נכון יותר בגלל התוצאות הידועות לה מראש. היא מגלמת כל התכונות הללו היטב.

אורן כהן -בילי ביביט שהמחשבה על אימו רודפת אותו האחות המטפלת משתמשת בזאת בצורה אל אנושית חסרת כל רגש ואהבה לזולת. הוא משחק את תפקידו היטב.

אביב זמר בתפקיד הצ'יף השותק רוב הזמן הוא אנושי ועל אהבת הזולת ישלם מחיר כבד. הוא טוב מאוד.

השתתפו עוד בהצגה יוסי מרשק, יובל כרמי, אורי זגורי, רון ביטרמן, קובי אדרת, אמיתי קדר, מיטל ילינק, גלעד אבנת, איציק מנשהרוב, מירב שירום וחלי טויטו.

זאת הצגה שמעוררת מחשבות. מראה שהיחיד מול הממסד אבוד ומלחמתו לא תצליח אפילו והוא צודק. האם אדם יחיד יכול לקבוע מי שפוי ומי לא ואם הוא בעל סמכות האם הוא רשאי לפגוע בשפיותו של מטופל לצורך נקמה ,הגנה על הסביבה ואולי לטובת המטפל.

לראות או לא לראות: הצגה חזקה, מבויימת ומשוחקת טוב מאוד. מומלצת ביותר .