פסטיבל אינטימדאנס - תיאטרון תמונע

מאת: אלי ליאון

תיאטרון "תמונע" מקיים כל שנה פסטיבל "אינטימדאנס" .

בשנתיים האחרונות היו לפסטיבל נושאים מוגדרים כגון "ורוד-ירוק" ו-"מכוער". השנה נושא  הפסטיבל היה "קישוט ופשע".

שלושת הנושאים מהווים טרילוגיה הקשורה בנושא מה אתה רואה ומה מוצג. מתוך התוכניה אני למד מה היה הרעיון של אינטימדאנס כאשר נוסד: שום דבר אינו מובן כשמדובר ביצירה. המארגנים ביקשו מהמציגים לא לפנות אל המוכר והבטוח, אלא להתבונן בדברים הבסיסיים ביותר ולגעת בנקודה קטנה של עניין. אכן יש לומר שהמארגנים הצליחו בכך ביותר.

ראינו בפסטיבל השנה בערב של עבודות חדשות 7 עבודות .כולן חריגות. כולן מעניינות. כולן מופשטות ביותר.

לא יכולתי להשתעמם לרגע . רוב הקטעים היו מקוריים ביותר, מבוצעים היטב עם רעיון מסוים שלא תמיד אפשר היה להבינו בנקל.

השם הזה מחייב .יש בו את המילה דאנס ואם כך ,חייב להיות בו רוב הזמן ריקוד, אך לא בכל אחד מהקטעים מצאתי אותו.

כל קטע בפני עצמו היה יפה , מקורי, מבוצע היטב אך לא היה בו בעצם ריקוד.

בחלק גדול מהקטעים חזר הרעיון של בחור המופיע כאישה עם נעלי עקב והמתנהג בהתאם. האם חזרה זו הייתה מכוונת בזמן בחירת הקטעים או אולי קשורה למילה הראשונה של נושא השנה-"קישוט"...

אין אפשרות להתייחס לכל הקטעים בהרחבה . אומר רק שהתרשמתי ביותר כריקוד מהקטע "מתפנטז" מאת רן בן דרור ובביצועו. היה בו רעיון , תוכן וביצוע יפה. רוב תחילת הריקוד נרקד עם הגב אל הקהל. האופייני בריקוד היו התנועות הרחבות של הידיים והרגליים, גלגולים על הרצפה תוך כדי הפגנת זריזות, גמישות וכושר ראויים לציון.

ב- "rhythm is a dancer" מאת אפרת נבו ובביצועה לא התרשמתי במיוחד מהריצה במעגלים המצטמצמים בהדרגה.

הריקוד "אנא ממך: שיבוטים באסטטיקה" מאת עידן יואב עם רועי יצחק ואריאל כהן היה אסטטי מאוד שצבע מכונת התפירה היה זהה לצבע שערות ה"בחורה". הייתי מכנה קטע זה ,לפחות בחלקו הראשון כמיצג כי אין ריקוד ללא תנועה.

"2010" מאת יסמין פרבר ובביצועה היה עמוס באביזרים ופרטים, שלי, לא התקשרו ביחד.הקשר עם שם הפסטיבל?-אולי פשע בטלוויזיה בקטע הסרט שהוקרן.

"קורפורפוליס" מאת רותם תש"ח עם כרמית בוריאן זכה למחיאות הכפיים הממושכות ביותר וזאת בזכות התמליל היפה והפילוסופי וכן האקרובטיקה היפה שביצע רותם.

אם קטע זה היה מוכנס למסגרת מתאימה אחרת נראה לי שהיה מצליח יותר.

"בייב מס' 11" מאת ובביצועה של מיכל גיל היה יפה והריקוד בו היה העיקר.

לסיום, ראינו את "שושנה בצרפתית" מאת ענת כ"ץ וארז מעין. קטע זה היה מעולה מבחינה חזותית ושוב ראינו בו בחור בנעלי אישה הסוחב טלוויזיה המראה משחק כדורגל. על כיסא קטן בצידי הבמה היה מונח אקדח שלא השתמשו בו.  האישה במקום לירות בבעל, שרואה כל הזמן כדורגל, סחבה את הטלויזיה ...קטע יפה היה גם החולצה הנכנסת והמתפתח ממנה.

תוך כדי הצגת קטע זה יצאו שניים ממשתתפי הערב מאחורי הקלעים ואחת יצאה מדלת אחורית שעל הבמה והשני חצה את הבמה ויצא מהדלת הראשית. מעניין היה לדעת אם היה זה חלק מההופעה או גימיק או אולי חוסר התחשבות בחבריהם המציגים באותו רגע-דבר שאינני חושב כך.

פסטיבל זה הנו מעניין .הוא לא משעמם. יש בו הרבה רעיונות. זאת במה נוספת להצגת דברים לא מקובלים, דברים שאין להם מסגרת אחרת, דברים שיש בהם רעיונות יפים לפעמים לא מפותחים דיי ועבודות לא מוגמרות, דברים המעוררים למחשבה ותמיד מסקרנים ביותר.

נהירת הקהל אל הפסטיבל היא הוכחה שיש מקום לפסטיבל כזה במתכונתו כפי שהיא.

לראות או לא לראות: מסקרן, מעניין, חריג. נהניתי . המצפה לריקוד עלול להתאכזב.