|
|
|
|
מאמרים אחרונים של מתן אהרוני - אמנות הרמאות – פרומואים בערוצים המסחריים - "אלופים של החיים" – הנוער במצוקה ויש להחיש לו עזרה - אולפן שישי עם יאיר לפיד – מהדורה בורגנית ומרגיעה לרשימת המאמרים המלאה של מתן אהרוני |
דור של מצוינות – על "הורי החלומות"
מתן אהרוני
הסדרה הדוקומנטרית ששודרה אתמול, יום שני ה- 4.9.2006, בערוץ 2 על הורים שכל עיסוקם הוא בלהביא את ילדיהם להיות מפורסמים, מציגה תופעה מעניינת וחשובה אך מתעלמת מהתמונה הגדולה והיא התופעה שהפכה להיות רווחת בכל החברה, ולא רק אצל כמה הורים משוגעים- מדובר על תופעת "המצוינות" שפשטה בחברה הקפיטליסטית שלנו לרעה. "הורי החלומות" - סדרת דוקומנטרית חדשה בת 3 פרקים בבימוי של דני סירקין ובהגשתו של מוני מושונוב, מנסה לחקור לעומק את התופעה התרבותית הפופולארית הבאה לידי ביטוי ברצונם של ילדים והוריהם להיות מפורסמים. הסדרה עוקבת אחרי הורים וילדיהם, המנסים לקדם את עצמם בתחום מסוים - דוגמנות, שירה, משחק, ספורט, מוזיקה קלאסית וכדומה. הסדרה מתמקדת בעיקר- כמו שמובן משמה- במעורבות ההורים, בדחיפה האובססיבית שלהם את ילדיהם להצליח ובכל מחיר. היא במשך הפרקים מציגה את ההצלחות והכישלונות של אותם ילדים- ובעיקר של הוריהם, שמבקשים לראות את ילדיהם מצליחים והופכים לטובים ביותר, למפורסמים, לפופולאריים, למצוינים. במרכז התוכנית מוצגים "גיבורים" דיי מסכנים- גם ההורים וגם הילדים- ששואפים להצלחה על חשבון דברים אחרים: לידיה לנצמן – אמא של לירז- בן ה-14 - ילד פלא וזמר בהתהוות -הסדרה מלווה את האם ובנה בניסיונות ללכת לאודישנים למופע חנוכה - "שיר נולד". סבתא יה יה-סבתא לסופרסטרית קטנה – דניאל לוי בת ה-9.5 - דניאל כבר הופיעה בשני פסטיגלים, שיחקה ושרה בשתי קלטות ילדים, כתבה ספר מאויר לילדים, מקליטה דיסק של שיריה, מיוצגת על ידי סוכן העל-רוברטו ועומדת לחנוך קו בגדים על שמה. וכל זה בגיל 9 וחצי. אברהם צימרמן –אביו של יצחק בן ה-10.5 - הפרלמן הבא. אברהם מקדיש את כל כולו לחינוך ילדיו בדגש על הפיכתו של בנו הצעיר, בן 10 וחצי, לגאון כינור. הם מקפידים שינגן לפחות חמש שעות מדי יום, ומצטרפים אליו לשיעורי הכינור שם הם רושמים כל מילה מפיו של המורה הנערץ
רותי -אמא של לילית בת ה-13.5 - פסנתרנית מחוננת. לילית מנגנת חמש שעות מדי יום, משתתפת בקונצרטים בלי סוף, זוכה בתחרויות, ובשנה הבאה אף תתחיל ללמוד בבית הספר "תלמה ילין". דודו-אבא של נאור בן ה-14 – חיים רביבו הבא. דודו, בן 38 משכונת יד אליהו, אביו של נאור בן 14 - כוכב קבוצת מכבי תל אביב לילדים. הילד הוא כשרון אמיתי, והאב חולם שהילד יהיה רביבו הבא, בשביל הכבוד אבל גם בשביל הכסף הגדול. לכל אורך הסדרה משולבים גם ראיונות עם אנשים מפורסמים שהחלו כילדים מוכשרים, המחווים את דעתם ומספרים את סיפורם האישי. ביניהם: חיים רביבו, מיכל ינאי, משה דץ, אייל ברקוביץ, יעל דואני ועוד. ומה רע בבינוניות? התופעה של להיות מפורסמים ומצליחים הפכה כה מוכרת ומקובלת – עד כך שעוד כמה ימים אנו נראה גם בשידור חי כיצד עוד כוכב אחד מצליחן, מצוין, נולד- נולד להורים שמתעקשים, ויותר חשוב מכך- נולד לחברה ולתרבות שדורשת מצוינות בכל תנאי. וזו הבעיה האמיתית: התוכנית מתעסקת עם הקצה של התופעה, עם פסיק קטן מתוכה, שמוצג כסוטה ומוזר, אך למעשה מתוכה ניתן לזקק ולחשוף את התופעה הגדולה שרלוונטית לכולנו – השאיפה למצוינות. הסדרה מציגה חבורה של הורים שמוצגת כחבורת משוגעים שגורמים לצופים לבקר אותם בקול רם או רק בליבם מול המסך, אך הסדרה מתעלמת ואף מסתירה את האידיאולוגיה שרלוונטית לכולנו, שבלי לשים לב הפכה גם אותנו למשוגעים לדבר- להיות מצוינים בכל דבר. לכן, את הסדרה אני מוצא כמציגה נושא רחב יותר- את הדרישה החברתית, שהפכה כבר לאידיאולוגיה, למצוינות ולא רק את הרצון של ההורים בפרסום ובהצלחת ילדיהם. הבעיה בסדרה היא שהיא מציגה כמה "סוטים" או משוגעים לדבר, שרוצים לפרסם את ילדיהם בכל מחיר ותנאי, אך בכך היא למעשה מאשרת את המשך השיגעון של כולנו להיות מצוינים, לשאוף למצוינות, ולשכוח מהמילה "בינוניות". זאת היא עושה כשמציגה את הקיצוניים באמת ושוכחת לדון בתופעת המצוינות הכלל ישראלית. אנו רואים אותם כשונים ושוכחים לשאול עצמנו מה אנו מקדשים ולמה, בלי לשים לב באמת לדברים. מצוינות נתפשת כמילה חיובית לעומת בינוניות או נחשלות שנתפשות כדבר רע, אך במילים אלו, שקיבלו ערכים היררכיים שונים, טמונה האידיאולוגיה עצמה. מי קבע שמצוינות היא טובה? התפישה המודרניסטית היא האשמה! התקדמות הדטרמיניסטית מעלה היא לא תמיד טובה וראויה.
לכן השאלה שעולה היא למה מצוינות היא טובה? ומה רע בבינוניות? השאלה הגדולה שצריכה לעלות היא למה בכלל לקדש את התחרות? למה חייבים להיות מצוינים- דבר שנתפש בחברה שלנו כחובה – ואם לא הצלחנו בכך- אנו נתפשים ככישלונות וכנחותים. המצוינות נמצאת בכל קרקע חברתית טובה: אנו לומדים בבית, במשפחה, כי עלינו לשאוף למצוינות, בבית הספר התחרות היא גדולה- ציונים טובים עושים את האדם, בעבודה הדרישה היא למצוינות ובכל החברה אנו מברכים ומקדשים את המצוינים ובזים או אדישים לשאר האחרים. כולנו מכירים את הרצון של ההורים שילדיהם יהיו טובים מהם, וברצון זה טמונה האידיאולוגיה של המצוינות. הרדיפה אחריה היא לדעתי רעה חולה. בחברה ששואפת למצוינות האנשים הופכים להיות בסופו של דבר לחיות מעבדה שרצים במעגלים אין סופיים אחר ההצלחה, ואם זו לא מגיעה – זו כבר בעיה... המודרניסטים שבינינו מיד יטענו כי רק כך החברה מסוגלת להתקדם ולהתפתח, אך השאלה היא האם באמת ההתפתחות הזו מיטיבה עימנו? לעיתים אני חושב לעצמי כי המודרנה רק הביאה עימה הרבה רע! שיאה הוא, כידוע, השואה, בה הוכיחה המודרנה כי היא מסוגלת להעלים את הפנים האנושיות ולהיות מכונה משומנת היטב שמסוגלת לעשות דברים איומים. אני בטוח כי הדברים יתקדמו גם בלי אותה שאיפה או יותר נכון אידיאולוגיה של דרישה למצוינות כלל חברתית ואולי אף יתקדמו בצורה יותר מבוקרת ונבונה, יותר מאשר למהר ולנסות להשיג הישגים מיידיים ובלי הרבה מחשבה עתידית על מה שיקרה בעקבותיה גם בעוד מאתיים שנה. חישבו על אבות אבותינו שחיו חיים של צניעות בלי השאיפה להגדלת נכסים- דבר שנתפש בחברתנו כשיא ההצלחה. חישבו על החקלאיים הקטנים שגידלו כמה יבולים בשביל עצמם ולמען משפחתם. הם לא היו הישגיים ולדעתי חיו דווקא בצורה נכונה. ומה רע בכך? למה באמת לשאוף למצוינות? בכל מקרה הגלגל לא יחזור לקדמותו והמודרנה ממשיכה לאיטה להרוג אותנו בצורה די יעילה, תוך הארכת חיינו בצורה מלאכותית שלא בטוח ששווה. אך נחזור לתוכניתנו הקטנה: הרדיפה הזו אחר המצוינות וההצלחה, אחר הפרסום והזוהר, רק גורמת לבסוף לרע, להרבה בעיות נפשיות בין הנפשות הטועות שלא הצליחו להגיע לשאיפה שלה חונכו- להצלחה ומצוינות. לא כל אחד הוא מוצלח. לא רק לחץ של ההורים יביא להישגים. לכן, בדור זה, שדורש מכל אחד להיות מצוין, האכזבות יהיו רבות ויולידו המון בעיות חברתיות נוספות. לכן לדעתי הסדרה מצליחה רק לגרד את הבעיה, ואולי אפילו להחביאה- כשנחשפים רק ה"סוטים" ואנו כולנו נעלמים ממנה- כשחושבים לעצמנו שאנו לא מתנהגים כך. חוץ מזה, הסידרה גם הפכה להיות מעין טלנובלה, כשנוצר מצב שבו אני כבר מחכה לפרק הבא לראות מה עלה בגורלם של אותם ילדים מסכנים שהוריהם הפנימו את הקריאה למצוינות יתר על המידה. וטלנובלה היא, כידוע, משהו לא רציני ואמיתי- ולכן לא נתייחס כלל לתופעה כבעיה אלא כעוד קוריוז מוצלח שסיפקה הטלוויזיה המסחרית. אז בהצלחה שיהיה לסדרה ולגיבורים המסכנים שבה? |
|
