פרסי האופנה - שילובים לא יצירתיים

"מודה"- חודש האופנה ע"פ "קשת"

בערוץ שתיים "חודש האופנה" נמצא בעיצומו. ביקורת על התכנים של "רשת" כבר הוצגה (ר' "החודש הכי מבזה בטלוויזיה"), כעת תורה של הזכיינית השנייה- "קשת" שגם היא לא מצליחה ליצור חודש של איכות וגאווה. בחודש זה גם הזכיינית "קשת" מבקשת להציג לראווה את כל הקשור לאופנה, אך הבעיה שזו סחורה פגומה שפשוט מזלזלת בצופים וגם בחוקי הרשות השנייה.

קשת בחרה לכנות את החודש "מודה" (לעומת "רשת" שמכנה זאת "החודש הכי יפה בטלוויזיה") ובמסגרת הספיישלים הללו לחודש זה היא מספקת שלוש תוכניות "מיוחדות": "פרסי האופנה", "יופי של יום" ו"מהפך".

מבין שלוש התוכניות הללו אבקש להתמקד הפעם בראשונה - בתוכנית "פרסי האופנה", אשר משודרת בימי שבת ב- 21:00.

תוכנית על אופנה ובעיקר תוכנית שמבקשת למצוא את הטלנט הבא, את המעצב החדשני והמיוחד, הייתה אמורה גם היא בעצמה לבטא את הייחודיות והיצירתיות שלה ושל יוצריה, אך פה בדיוק מתחילה הבעיה – התוכנית (שודרו שתיים וצפויה עוד תוכנית ביום שבת הקרוב) משתמשת ב"שבלונות" או אם תרצו, "נוסחאות", מוכרות וכל כך משומשות בלי כל חדשנות וייחודיות.

אולי חשבו לעצמם היוצרים כי שילוב של שני ז'אנרים מספיק כדי לחדש במשהו ולהיתפש כדבר יצירתי אך התוצאה היא עיסה לא אכילה – כמו חלק מהעיצובים שנדרשו המעצבים לעצב (בתוכנית השנייה) – במשימת השילוב בין בגדים תחתונים לבגדי ערב לבישים.

פרסי האופנה - שילוב לא מוצלח בין ריאלטי לטקס נוצץ

התוכנית "פרסי האופנה" מחברת בין תוכניות ריאלטי פשוטות לטקס פרסים נוצץ וחד פעמי אך השילוב הוא נורא- פשוט לקחו קצת מכל מאפיין וערבבו יפה ביחד רק כדי ליצור מן ערבוב גס ולא מוצלח.

מתוך שמה של התוכנית מובן כי מדובר על טקס נוצץ כפי שאנו רגילים לקבל פעם בכמה חודשים. אך הפעם מדובר על משהו שונה.

אז נכון ש-יעל בר זוהר מנחה אותה, כמו תוכניות פרסים דומות (דוגמנית השנה וכאלה) שהיא מנחה מדי פעם, אך מדובר על שלוש תוכניות שבהן אין אקדמיה שבוחרת, אין שיתוף של הצופים, כפי שהרבה תוכניות פרסים אוהבות לשתף אותם באס.אם.אסים ובהצבעות באתרים באינטרנט, אין קהל צופים רב באולם, שמורכב גם מסלברטיז שמשתתפים בתחרות, אלא מה שיש זה שלושה שופטים (ועוד שופטת-על מחברת אופנה ידועה, שהיא בסוף מחליטה), ישנם חמישה מעצבים צעירים שמציגים את העיצובים שלהם על פי משימה שהטילה עליהם ההפקה (כמו התוכנית השנייה שהיו צריכים לעצב בהשראת בגדים תחתונים) והם מבצעים זאת עם ועל גבי סלברטיז שהפכו גם להיות על תקן דוגמנים. וכמובן, אסור לשכוח כי מוצגים גם אחורי הקלעים של מה שהיה באינטראקציה בין הסלברטיז למעצבים, בהם מחפשים את הדרמה שלא באמת הייתה ולא הושגה.

כל אלו למעשה מזכירים את כל האלמנטים שמאפיינים תוכניות שמתיימרות להיקרא ולהיות מזוהות, בשם הפופולאריות, חלק מז'אנרתוכניות הריאלטי. מדובר על תוכניות ישראליות כל כך מוכרות בעלות בדיוק אותם האלמנטים – כמו התוכניות "כוכב נולד", "לרקוד עם כוכבים", "נולד לרקוד", ועוד..

ובכל זאת, למרות הניסיון להיות כמו אלו "הגדולים" (ברייטינג), מה שאנו למדים מתוכנית זו היא כי מזלזלים בנו, הצופים. נראה כי היוצרים חשבו כמה רגעים מה לעשות בחודש האופנה ומיד עלו על הנוסחה שכבר מוכנה וגם זוכה להערכה בקרב הצופים- בוחרים נושא שבו תהיה התוכנית- והפעם זו כמובן אופנה. ומכאן הכל כבר מוכן: צריך להביא שלושה או יותר שופטים- ורצוי שלא יהיו תמימי דעים, אלא קצת מכות ביניהם יהיו ראויים - כמו בתוכנית השנייה שבה הזמינה טובה'לה את גדעון אוברזון ללכת מכות, כאילו היא כבר מכירה את חוקי הז'אנר או שפשוט מילאה את ההוראות של התסריטאים והמפיקים. צריך לתת משימות בנושא, תמיד רצוי לצרף ידוענים וכמובן צריך גם לצלם מעט מהאינטראקציה של אחורי הקלעים. וזהו! עוד תוכנית עתירת רייטינג היוצרים חשבו לעצמם שתצמח.

כך עשו גם בתוכנית זו בלי שום בושה- כי נוסחה מנצחת לא מחליפים- ואולי ראוי שאנו הצופים, שכבר מאסו מאותם התכנים רק בשינויים של נושאים – נחליף הערוץ !

יעל בר זהר - מנחה התוכניות, המהוות חלק מפרומו לטקס "האמיתי".

בנוסף, לאותם טקסים מרובים, תוכניות "פרסי האופנה", שמהווים בעצם רק תחרות מאולצת בין מעצבים, יש לא מעט פרסומות סמויות שעליהן יש לתהות כיצד אישרו אותן ברשות השנייה.

קודם כל יש לזכור כי כל המשתתפים הם בעלי עסקים שבעצם השתתפותם הם מקדמים עצמם ואת המוצרים שלהם גם. לכן, מתוכנית זו אנו אמורים להסיק כי הגאונים והמבינים האמיתיים בתחום הם השופטים – טובה'לה, גדעון אוברזון ולהם מצטרפת מי שהיא הכי פוליטיקלי קורקט בבחירה- דורית אטיאס, הנמצאת על תקן "סטייליסטית הבית". והדבר השפל מכולם- אסור לשכוח שאף מעליהם נמצאת שופטת-העל, שלבסוף היא זו שלה כוח ההכרזה, למרות טענות והחלטות שלושת השופטים- הקובעת הבלעדית מיהו המעצב שהצליח יותר מכל במשימה שהוטלה עליו היא המעצבת של חברת האופנה "הוניגמן", שגם מחלקת את הפרסים (טיסה לבירת האופנה ופרסים נוספים כאלה). אני רק מעלה השערה אבל בטוח שהרבה כסף שילמה החברה!!

חוץ מזה גם עולה בראשי השאלה: אם מדובר בתחרות בת שלוש תוכניות אז מדוע לא להביא כל תוכנית מעצבים צעירים חדשים, כך שהתעשייה תקודם בצורה יותר הוגנת וראויה. מי בחר דווקא את המעצבים הללו שישתתפו בתחרות (רונן פארג', קרן נפתלי, ברי מאייר, מיה נגרי והצמד פראו בלאו(? האם גם פה היה תשלום מסוים שהיטה את הבחירה? האם צריך יחסים מיוחדים עם ההפקה?

ויש לשים לב כי שלוש התוכניות הן גם ולמעשה מהוות פרומו אחד גדול לשיא שיבוא אחריהן – "טקס פרסי האופנה". זהו מעין קדימון בן שעה כל פרק. ובאותו קדימון ארוך בשלב מסוים בכל תוכנית השופטים מציגים מי לדעתם ראוי לזכות בקטגוריות של ה"טקס האמיתי"- קטגוריות כמו מתלבש ומתלבשת השנה, כוכב וכוכבת האופנה של השנה (מובילי דעת הקהל שטעמם האופנתי השפיע על טרנדים חדשים), דוגמן ודוגמנית השנה, רשת האופנה של השנה לגברים ולנשים, מעצב השנה ופרס ההבטחה הגדולה של השנה.

לכן, עלינו להבין כי התוכניות הן למעשה הכנה ל"דבר האמיתי"- לטקס שמאדיר את התעשייה כולה, שישודר, בלי עין הרע, ב-27.10.2006. 

והבעיה הגדולה בתוכניות אלו היא שהן תופסות מקום של עשייה מקורית ישראלית יותר חשובה, איכותית ורצינית.

לדעתי התוכניות יוגדרו בדו"ח שמספקות הזכייניות לרשות השנייה כהפקת מקור ישראלית, דבר שלהן הזכייניות בערוץ שתיים מחויבות לעשות, על פי חוקי הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו. אך במקום תוכניות תחרותיות וזולות שכאלה, שרק מביישות את הערוץ ומבזות את הצופים, בהם מזלזלים רק במחשבה כי אם יספקו את אותם אלמנטים שזוכים להצלחה (תחרות, סלברטיז, שופטים), עדיף לשאוף ולדרוש תוכניות שעוסקות בבעיות חברתיות כמו הסרטים הדוקומנטאריים החשובים ששודרו בלילות באותו ערוץ ובאותו זכיין כמו "50/52", שתיעד את האלימות והאטימות הרבה של משטרת ההגירה "במלחמתה" בעובדים זרים ו-"שדות אדומים", שהציג לראשונה את נקודת מבטם של החקלאים הפלסטינים (ר' ערוץ 2 מרדים את הצופים). אלו הן נקודות הזכות היחידות שניתן לתת לערוץ, לעומת "חודש האופנה" שהביא לטלוויזיה המסחרית שם רע.