|
|
![]() |
|
מאמרים אחרונים של מתן אהרוני - אמנות הרמאות – פרומואים בערוצים המסחריים - "אלופים של החיים" – הנוער במצוקה ויש להחיש לו עזרה - אולפן שישי עם יאיר לפיד – מהדורה בורגנית ומרגיעה לרשימת המאמרים המלאה של מתן אהרוני |
אמא מחליפה
מתן אהרוני בתוכנית האחרונה של "אימא מחליפה", ששודרה אתמול, יום רביעי, ה- 25 לאוקטובר 2006, הדבר הטוב ביותר שהיה היה הפסקול המעולה!! חוץ מזה הייתה להפקה עבודה רבה ובסך הכל התוכנית היא שמרנית למדי שמקדשת את הקיים בלי איתגורים אמיתיים של מוסד המשפחה.
התוכנית, למי שעדיין לא מכיר, היא גרסה מקומית של סדרה בריטית. הסדרה, כשמה כן היא- מחליפה בין אמהות ממשפחות שונות ומשונות למשך 8 ימים. לפי חוקי התכנית, שתי משפחות יחליפו ביניהן את אמהות. האם תצא מהבית, תעבר למשפחה אחרת, ולמעשה - המשפחה תחליף את כל חייה למשך שבוע ימים. הם ילמדו לחיות לפי כללים של משפחה אחרת.
בשלב ראשון תאלץ האם לחיות על פי הנורמות הנהוגות במשפחה המארחת ובשלב השני תוכל לנסות ולהנהיג בבית המארח את אורחות החיים לפי תפישתה על פי משפחתה. בתוכנית הנוכחית הפסקול היה הכוכב האמיתי. הפסקול בתוכנית היה פשוט מעולה. היו שירים של כנסיית השכל, של רוקפור, של אריק איינשטיין - עוף גוזל - כמו עוד שירים טובים נוספים שעוסקים בעזיבה ובחזרה לבתים – התמה העיקרית של התוכנית הנוכחית. בתוכנית המוסיקה עשתה את שלה! זו הייתה לדעתי הפעם הראשונה ששמתי לב אליה. היא באה במקום הנכון, עם שירים מעולים של להקות וזמרים טובים, אשר גרמה לרגש להתעורר ולתמה המרכזית להיות יותר ברורה ומוחשית. חוץ מזה נראה כי בתוכנית הנוכחית, הייתה הרבה עבודה להפקה מאחורי הקלעים, דבר שלא נראה על המסך אבל בטוח שהיה, כמו בכל תוכנית, אך הפעם הדבר היה מורגש. לדעתי, על ההפקה היה לשכנע את האבות ואת הילדים להשתתף במשחק ולא "לשבור את הכלים", להזמין ולייצר שלטים, למצוא דירה חלופית ולסדר את הבית הזנוח. בפרק הנוכחי הייתה להפקה עבודה קשה – עליה, כרגיל, לאחר כל ההכנות והשכנועים, גם במהלך הימים לפשר בין הניצים וההפכים, כדי שימשיכו בהצגה עבור המצלמה ויעשו את מה שהתחייבו לתוכנית- לשחק על פי כללי המשחק, לעשות מה שהאישה ביקשה. בפרק הנוכחי שני הגברים סרבו תחילה לציית, אך בלית ברירה ובטח שעם הרבה שכנועים, שמעולם לא מצולמים, למרות שזו גם דרמה בפני עצמה ששווה מתישהו להציגה, הם עשו כרצון האישה ובעיקר רצון ההפקה.
על ההפקה לפשר בין הניגודים הקיצוניים, שמעומתים בכל פרק מחדש, כך בפרק הנוכחי היה עליהם לשכנע את הילדים לעזוב את הבית, לארגן להם מגורים חלופיים, לתת לבן, חיים, לנהל את המוסך, למרות הסיכון הכלכלי, לרמוז רמזים מאוד עבים כי על האב לאשר את הזמנת השלט החדש למוסך (עם הדגשה כי הוא בהנהלת חיים), לסדר את הוילה עזובה של המשפחה (אהרוני) שגרה בהאנגר ועוד כהנה וכהנה. כל אלו מגיעים לרמה כזו עד שבכלל לא ברור מה הוא מציאותי ומה כתוב בתסריט שהכינו מראש ואותו צריך להעביר עם המשפחות השונות. גם העריכה המגמתית מציגה את מה שתוכנן או נוצר באינטראקציה בין הניגודים המוחלטים. המון נשמט ב-8 ימי הצילומים והרבה נאמר בהכנות ובימי הצילומים. לכן את הדברים יש לקחת בערבון מאוד מוגבל. ועוד כמה מילים על הסדרה בכלל: זוהי סדרה שמרנית שמאשרת את הקיים - את המשפחות הישראליות השונות, המשפחות הפטריארכאליות ושאר המשפחות השונות שקיימות. הסדרה, אשר מפגישה בין שתי משפחות הפוכות לחלוטין במאפייניהן, רק גורמת לשתיהן להיראות כמשונות ובכך הן גורמת למשפחות הצופות לחשוב לעצמן כי הן הכי טובות, כי אין להן מה לשנות כי הן לא כמו אלו הקיצוניות שמוצגות בתוכנית. הסדרה אולי היא גורמת לפקפוקים ואף לשינויים קוסמטיים קלים במשפחות הישראלים, אך לא לאיתגורים אמיתיים של מוסד המשפחה, שרק מאושש ומוצג כמוסד האידיאלי לאדם. למעשה את הקיצוניות מדגישים ומכוונים בעריכה. כך, בתוכנית הנוכחית משפחת אהרוני ומשפחת אוחנה היו הפכים מוחלטים נוספים, כמו שאר המשפחות בתוכנית – היו אלו ניגודים שבין משפחת אוחנה - משפחה פטריארכאלית שמרנית, שבה לאישה ולילדים אין חופש עשייה ומחשבה אמיתיים, לעומת משפחת אהרוני - משפחת אמנים חופשייה, שהוצגה כאלו שכחה כיצד למשפחה ההגמונית צריכים להיות גם חיים פרטיים בבית רגיל בלי מאות זרים שמבקרים.
לכן שתיהן הוצגו כדוגמאות קיצוניות, שמהן על הצופים להסיק כי הדרך היא באמצע, בלי לנסות לאתגר את המבנה המשפחתי הגרעיני ההגמוני, שמובן כאידיאל אמיתי, כמו האיתגור המעניין בהחלט שעשתה משפחת אהרוני – משפחת האמנים, שהוצגה כסוטה ומשונה, כיוון שהיא נותנת חופש מוחלט בעניין יחסי המשפחה, מבטלת את הדיכוטומיה שבין הספירה הפרטית לספירה הציבורית, מערערת על עצם הצורך בבית ובמקום עבודה בנפרד ועוד כהנה וכהנה, שלא התעמקו בהם בתוכנית, כיוון שרצו להציגם כשונים ואולי אף סוטים מדרך הישר- מדגם המשפחה כמו התפישה המוכרת והידועה שמיוצגת במבנה המשפחה הגרעינית – המשפחה הקטנה והבודדה שמהווה יחידת צריכה מושלמת.
לכן, הסדרה לכאורה דורשת לשנות את המשפחות המשתתפות, אך מה שנוצר, גם במשפחות הכי מוזרות, זה שינויים קוסמטיים בלבד של ימים בודדים שלבסוף נשכחים. ולנו כולנו, שרגילים לאורח חיים מסוים, הסדרה רק מאשרת את החיים כפי שהם. ממנה אנו למדים כי אסור לשנות הרגלים, אלא אנו יכולים לראות כיצד אלו שלא דומים לנו הם סוטים שמוצגים כמשונים ומוזרים, כיוון שרק את הקיצוניות מציגים ומדגישים. |
|