יום שני שיגרתי

ביום שני האחרון תוכניות הטלוויזיה המאוחרות ששודרו בערוץ 2 הציגו חתרנות אך גם ובאותה עת שמרנות, יחצנות ופגיעה בפרטיות. הסדרות הן "ניפ/טאק", "סינמה ניו" ופרסומת אחת לחברת הטלפונים "הלאומית", בזק.

ניפ/טאק – מחתרנות לשמרנות מאוסה.

התמונה שממחישה את מהות הסדרה ניפ/טק

בסדרה ניפ-טאק, שמשודרת כעת בערוץ 2 בעונתה השלישית, נראה כי הדמויות הפועלות מנסות "הכל", אך זאת רק כדי לחזור לאותה נקודה שמרנית ופחדנית. הסדרה, שמציגה מראית עין של פרובוקטיביות ויציאה כנגד המוסכמות, הציגה שוב את השורה התחתונה, שמקדשת את הנורמות הקיימות.

הדבר דומה לתמונה זו (משמאל) של הסדרה, אשר ממחישה את המצב: הזוג, שלעיתים מציגים חתרנות, למעשה כלואים בתוך מציאות חיים סיליקונית זו, אותה הם עובדים.  

בפרק האחרון ששודר, ביום שני, הפרק השלישי לעונה השלישית (פרק 32), הסדרה הציגה ניגודים מוזרים: מצד אחד היא פתחה בחתרנות ברוכה אך סיימה בשמרנות רגילה ובהומופוביה גלויה. הפרק נפתח לאחר שבנו של שון, מאט, הוכה על ידי טרנסווסטיטים נקמניים בגלל שהכה נמרצות בחורה, אותה הכיר בבר של טרנסווסטיטים, רק בגלל שברשותה נותר עדיין איבר מין גברי. בפרק זה מתוודה שון, המנתח האידיאליסט והמוסרי שבסדרה, כי הוא מסוגל לטפל ולרפא את בנו רק מבחינה חיצונית, אך את בפנימי הוא לא מסוגל לטפל, לא מסוגל להגיע ולרפא. כלומר, באמירה זו ישנה טענה חתרנית כלפי עולם הפלסטיקה הזה שבו הוא עוסק, כי הוא עוסק רק בחיצוני, בסתמי, ולא בדברים המהותיים והאמיתיים שנמצאים בפנים, בנשמה, הדברים שבלב, אותם הרבה יותר קשה לגשת ולתקן.

הפרק גם טיפל בנושא שבין שלישיות לזוגות. הסרט נפתח בשלישיה, שהיא תמיד נתפשת כחתרנית ולא מקובלת, המערערת על לגיטימיות הזוגיות ההגמונית, שנתפשת כדבר שראוי ונכון לעשות במערכת יחסים תקינה וראויה, ובייחוד במשפחה, בה אין מקום לעוד צלע מיותרת נוספת.

השלישייה שהוצגה בפתיחה הייתה שלישיה משפחתית – כעת שון, כריסטיאן וג'וליה הם המחלטים על בנם המשותף, מאט – אכן חתרנות ברוכה, שמערערת ומאתגרת את המבנה המשפחתי ההגמוני של המשפחה הגרעינית, יחידת הייצור והצריכה הניידת המושלמת, הנתפשת כאידיאל נשאף.

אך שלישייה משפחתית זו, כמו השלישייה שמקיים כריסטיאן בחייו עם זוגתו קימבר ועם החוקרת קיט, שהצטרפה אליהם ליחסים, מתמוססת דיי מהר בסיומו של הפרק והשמרנות לבסוף חוזרת.

השלישייה של כריסטיאן מתערערת בגלל מה שנתפש כ"הצלע השלישית", שמתגלה כדעתנית, המערערת את הסטטוס שהיה קיים בין קימבר לכריסטיאן- היא תעשה הכל בשבילו, אך זה לא יחזיר באותה מטבע, אלא מנצלה לטובתו, למרות שהוא בסתר ליבו אוהב אותה אך לא יודע ליישם זאת בצורה שווה. לכן כריסטיאן הגיע למסקנה כי עדיף תמיד בזוג ולא לנסות עוד שלישיות מאתגרות שמערערות על הנורמות הקיימות

שמרנות זו, שאותה מייצגת הזוגיות ההגמונית, היא כה קיצונית עד שהיא הגיעה לרמה של הומופוביה גלויה שהוצגת בסדרה:

בנם של שון, כריסטיאן וג'וליה הכה את הבחורה, הטרנסווסטיט, רק בשל קיומו של איבר מין גברי שברשותה, כשטען בכעס וזעם כי הוא לא זקוק לאיבר גברי נוסף, כיוון שיש לו כבר משלו. הכאה זו היא תוצאה של הומופוביה ברורה, המוצגת כמשהו שמובן - בתירוץ, הלא מקובל, כי להכאה יש סיבה טובה- כדי להוציא עצבים על האמת שנודעה לו על אווה, אהובתו המבוגרת, שהייתה בעבר גבר.

הוריו גם מנסים לברר באותו פרק האם הוא הומו, והוא, בכעס גדול ופחד רק מהמחשבה, מכחיש כל מצב.

גם אבותיו, שון וכריסטיאן, מתגלים כהומופובים באותה מידה כמו בנם: שון וכריסטיאן "זכו" לרמיזות מיניות מצד השותף החדש שלהם, קוונטין, שמתגלה כדו-מיני. דמות זו, שאוהבת גברים ונשים באותה מידה, הוצגה כאנטגוניסט, האיש הרע, שמאיים על השותפים: הוא איים עליהם בתביעה של 6 מיליון, שתביא לקריסת העסק, רק בגלל שהם ריכלו עליו, או יותר נכון צחקו עליו ועל נטיותיו והעדפותיו המיניות. הם הרגישו צורך להזהיר אחד את השני מאותו שותף דו-מיני "מפלצתי" שממנו הם כה חוששים. כך, שניהם בהזדמנויות שונות נבהלו ואף ברחו מהצעותיו המיניות להתנסות עימם, כשהתחושה הייתה של הומופוביות גדולה שקיימת בסדרה, המוצגת כמוצדקת ונכונה.

לכן, שמרנות זו היא שלבסוף הוצגה כפתרון הנכון בסיומו של הפרק – זוגיות והומופוביות שמוססה כל חתרנות ואתגור של הנורמות החברתיות הקיימות.

סינמה ניו - פרסומת זולה

לאחר "ניפ-טאק" שודרה תוכנית שהיא למעשה פרסומת אחת גדולה לסרט החדש של ג'יימס בונד, "קזינו רויאל". התוכנית, שמכונה "סינמה ניו", מציגה כל שבוע את סרטי היחצנות שעושים לסרטים חדשים שעולים על מסכי הקולנוע.

סרט יחצנות - מצלמים כיצד עושים את הסרט

לעומת זאת, תוכנית זו הייתה הקרנה יחצנית טהורה. פשוט שידרו את החומרים, שכל תפקידם הוא להביא לציפייה ולהתלהבות עבור הצרכנים הפוטנציאלים, כפי שהם, בלי בושה. בתוכנית הוצגו ראיונות עם הגיבורים, הוצגו מאחורי הקלעים של הסרט, היו קצת קטעים מעוררי חשק ועוד.

כך ממלאים בערוץ שתיים, אצל הזכיינית "רשת", עוד חצי שעה של טלוויזיה זולה, מאוד זולה - בטח גם שילמו לזכיינים על התכנים הללו הפרסומיים, שמוסווים כסדרת רכש רגילה.

בזק למען האח הגדול

המצלמה שתוביל את המהפכה הרעה - של ביטול פרטיות האדם

פרסומת אחת ששודרה בין התוכניות גרמה לי לאכזבה גדולה. זוהי הפרסומת החדשה של בזק, אשר שמחה להכריז כי היא מספקת כעת גם מצלמות נסתרות לבתים פרטיים, כדי שההורים יראו מה עושים ילדיהם כשהם אינם.

לכאורה זו "מהפכה", "השגחה עליונה" שניתנת להורים כל שעות היממה, אך זוהי בעצם פגיעה בוטה בפרטיות האנשים, גם של הילדים. זוהי יריית הפתיחה לקראת עולם מצולם ומתועד שבו הפרטיות תיהפך לנחלתם של מעטים, רק של אלו שיסרבו להכניס את הטכנולוגיה לביתם.

מה שמבשרת הפרסומת היא פגיעה בפרטיות. המצלמה, שכבר נמצאת בכל סלולארי, בכל מחשב עם סקייפי, אי סי קיו או מסנג'ר, ושמקודשת בכל תוכנית ריאלטי או סתם תוכנית תחקירים, מאיימת להביא למימושו של "1984": לבואו של אח גדול ששולט בכל, שמסוגל לראות ולשמוע מה עושים ואומרים הנתינים.

מצלמה כזו, שמספקת חברה ציבורית של המדינה (בזק), מקלה על העבודה של המדינה להתחבר לשרתים ולראות ולשמוע מה מתרחש בכל בית פנימה. היא רק צריכה להיות קצת פחות דמוקרטית, דבר שנראה כמתחיל להתרחש עם שינוי שיטת המשטר. 

המצלמה, שהייתה האירוע השלישי המהותי של העולם במאה ה-20, המהפכה השלישית בעולם,  יחד עם הקומוניזם הרוסי והנאציזם הגרמני, כפי שטוען ז'אן לוק גודאר (ר' ארכיאולוגיה של הקולנוע וזיכרון המאה – דיאלוג. עמ' 73-71), מסוגלת להיות גם במאה ה-21 גורם למהפכה לא חיובית וטובה- לביטולו המוחלט של פרטיות האדם.

כבר היום הפרטיות נרמסת במקומות העבודה ובמקומות ציבוריים שונים, בטוענה כי אלו מצלמות אבטחה. גם הלוויינים של היום מסוגלים לראות מה מתרחש כמעט בכל מקום. כעת, התשתית נכנסת, בזכות בזק, גם לבתים הפרטיים.

בזק חשבה כי במקום טלפונים עם מצלמות ומסכים, עליהם חלמנו כשהיינו קטנים, וכעת הגיעו למתחרים- לסלולאריים בעלי דור שלישי, היא לפחות תספק צד אחד שעל הקו, בלי היכולת של השני לשלוט בנעשה. כלומר, בניגוד לטלפונים, בהם ניתן לאשר ולשלוט בשיחת הווידיאו הדו-צדדית,  כעת המצלמה שמספקת בזק היא חד-צדדית – רק צד אחד מודע שהוא מצולם, רק צד אחד מתבונן בצד השני, שמצולם ללא ידיעתו, וגם אם הוא יודע זאת, הדבר רק גורם לו להרגיש ולהתנהג לא בצורה טבעית, כפי שהיה נוהג אילולא ידע שהוא הפך לאובייקט מציצני.