מדובר בתופעה – יחצנות ממלכתית ופרומואים בלתי ממומשים: אורי גלר ו-נולד לרקוד

תוכניות הערב של שישי-שבת בטלוויזיה "הממלכתית" של ערוץ 2 חשפו והדגישו שתי תופעות שמתרחשות זה זמן מה בטלוויזיה, כשכעת גם ערוץ 2 חוטא בהן בעקביות מעצבנת: מדובר על תוכניות יחצנות שמיועדות כדי להזכיר וליצור ציפייה לקראת תוכנית אחרת, של "הדבר הגדול הבא" שאמור להיות משודר.

מדובר גם על תופעה נוספת שקשורה - על פרומואים, שבמהותם מיועדים להזכיר על תוכנית מסוימת שתבוא, שהפכו להיות גרנדיוזיים עד כדי כך שהם יוצרים ציפייה למשהו שבסוף לא מקויים.

מדובר במקרה זה על התוכניות "ישראל רוקדת" ועל "להיות אורי גלר", שמהוות תוכניות יחצנות המבקשות לקדם תוכניות אחרות, ועל הפרומואים לתוכנית של אורי גלר, "אורי גלר מחפש את היורש", שאכזבה לעומת הפרומואים המפתים.

יחצנות בחסותה של תוכנית נפרדת ו"שונה"

יום שישי בערב שודרה התוכנית "להיות אורי גלר". לכאורה מדובר בתוכנית על חייו ומפעלו הגדול והמכובד של אורי גלר, כישראלי המתוקשר ביותר בעולם. אך תוכנית זו היוותה למעשה עוד פרומו לתוכניתו, הייתה זו תוכנית יחצנות שנועדה להוסיף לציפייה לקראת התוכנית העיקרית שתשודר ביום למחרת – לתוכנית "אורי גלר מחפש את היורש".

בתוכנית "להיות אורי גלר" הציגו באריכות יתרה את סיפורו של אורי גלר עד בואו חזרה ארצה לחפש לו יורש עוד בימי חייו. הייתה זו הקדמה ותזכורת שסיפקה רציונליזציה לחשיבותו של אותו אורח שבא לחפש לו יורש, לאותו אדם מיוחד עם כוחות לא ברורים, כשלדעתי חלפו למעלה מחמש עשרה שנים מאז נראה בטלוויזיה הישראלית עוסק בטלפתיה ומציג לראווה את כוחותיו הנסתרים.

אכן מרתק היה להיזכר בסיפור חייו של אורי גלר אך כל זאת לא הייתה זו הצגה לשם מידע ונוסטלגיה, אלא הייתה זו תוכנית שנועדה בראש ובראשונה ואולי גם הסיבה היחידה- כדי לייחצן את התוכנית ששודרה יום למחרת, בה אותו איש מוזר החליט לחפש לו יורש בשידור חי, בסדרת תוכניות בידור.

ישראל רוקדת - תוכנית יחצנית

התוכנית ששודרה לאחר מכן, "ישראל רוקדת" הייתה כבר הרבה יותר גלויה במטרתה, למרות שגם היא התהדרה במאפיין הז'אנרי "תוכנית תעודה". תוכנית זו טענה כי היא באה לספר לנו על סצינת הריקודים שמתרחשת בישראל. אבל בכל שלב בתוכנית הזכירו לכולנו שהשיא של סצינת הריקודים בישראל יהיה ביום רביעי- בתוכנית הריאלטי "נולד לרקוד" שתעלה בעונה שנייה. את תוכנית זו מפיק "מלך" היחצנים שלא נעדר ממנה, גיא פינס. קולו נשמע בכתבות השטח שהציגו כל מיני אירועים שמתרחשים בנושא הריקודים.

קולו של גיא פינס, שהיה נוכח בתוכנית "ישראל רוקדת" שבהפקתו, הזכירה תוכניות יחצנות נוספות שחלקן גם היו מעשה ידיו כמו התוכניות בהנחייתה של קארין מגריזו "מכל הבנות בעולם – דווקא מגריזו" שהציגה את אחורי הקלעים של מה שהיה בתוכנית "מכל הבנות בעולם" והתוכנית בהנחייתה של מיכל אמדורסקי "האלופה: חדר ההלבשה" שהציגה את אחורי הקלעים של "האלופה". מכאן עולה כי תוכניות יחצנות אלו שמוצגות במסווה של תוכניות "סטנדרטיות" אינן ניצן ראשון בתחום, אלא הן הפכו לעשבים שוטים שממלאים את השדה הטלוויזיוני.

תופעה זו גם התקיימה כבר בערוץ 2 בתוכנית היחצנות ששודרה לא מזמן, בתוכנית "תחרות פרסי האופנה", כפי שהצגתי זאת בקצרה בביקורת עליה.

לכן, תוכניות אלו קיבלו לגיטימציה כשראו כי טוב הדבר- כי הציבור לא מתרגש מזה שמציגים לו תוכניות כפרומואים ארוכים. מכאן הדרך היא מאוד קצרה כדי לאמץ את אותה שיטה גם בערוץ המסחרי הנצפה ביותר בטלוויזיה. כך, התוכנית "ישראל רוקדת" עושה בלי שום בושה – מנסה לרקוד על שתי הבמות- מתיימרת להיות ולהיתפש כתוכנית רצינית, תוכנית "תעודה", בפני עצמה, למרות שהיא בעצם מהווה פרומו אחד ארוך ולא תקין ל-"נולד לרקוד", כפי שהיא מזכירה את עלייתו לשידור אין ספור פעמים.

התוכנית "ישראל רוקדת" ששודרה גם ביום למחרת, ביום שבת, הייתה כבר יותר "הוגנת", כשלפחות סיפקה איזו העשרה לצופים – היא "חשפה" כי יש בחתונות גם רקדנים אותם שוכרים כדי להרקיד את המבוגרים. גם פה לא ברור האם זה אייטם משולם, כלומר האם לחצו ואולי אף שילמו כדי להעלות את האייטם "החדשותי", כיוון שיש פה פוטנציאל פרסומי אדיר. מלבד זאת היא לא שכחה להוסיף ולהזכיר כי ברביעי מגיע "השיא" – העונה החדשה של "נולד לרקוד".

שיא סצינת הריקודים?? נולד לרקוד 2

לכן, משתי תוכניות אלו עולה כי התופעה הפכה נפוצה. הניסוי הצליח. תוכניות פרומואים הן הצלחה. אין מתנגדים לתופעה. הבעיה היא שהצופה מפסיד. אם הרגולטור לא כועס ולא מגלה את התרמית המתוחכמת, אז למה לא להמשיך באותה מגמה מדאיגה שבסוף תוביל לטלוויזיה שכולה היא פרומואים לכמה תוכניות בידור בודדות, שגם הן לא מספקות את ההבטחות שהפרומואים ה"חוקיים" מציגים:

פרומואים מפתים אך התכנים לא ממש מרשימים

אז מלבד תוכנית היחצנות שנעשתה, "להיות אורי גלר", למען התוכנית החדשה שעלתה, "אורי גלר מחפש יורש", היו גם פרומואים שודרו במשך כל השבוע על המסך, אשר הכריזו בצורה גרנדיוזית ומפתה כי אורי גלר בקרוב על המסך.

הפרומואים היום מושקעים ומרשימים למדיי. גם בשביל הפרומואים של אורי גלר לא חסכו. הם היו מעוררי ציפיות. ים הכפיות שירדו מהשמיים על גלר ועל יורשיו הפוטנציאליים, הגדרות שמתעקמים כשגלר עובר לצידם, המכונית המפוארת מלאת הכפיות בה נוסע גלר – הכל היה מושלם – ואז הגיעה סוף סוף התוכנית שלה הפרומואים והקדימונים עוררו את הציפיות. והיא, איך לומר, הייתה לא מדהימה, לא כמו הפרומואים, שעוררי ציפיות גדולות מדי.

התוכנית אכזבה לעומת הציפייה הגדולה

כמה דקות לפני פתיחתה, אורי גלר הופיע גם במהדורת החדשות, שם הזכירו שוב כי שאורי גלר מחפש יורש ואורי בצד השני של המסך הודיע לצופים כי עליהם להכין כפיות ולהניח אותן על המסך.

התוכנית נפתחה ואורי גלר הציג את כוחו בצורה הכי פחות מרשימה ומשכנעת שיכל לעשות - הוא "הקרין" לראש הצופים סימן מתוך ארבעה סימנים שהוצגו על המסך. אך רק משהו כמו 38% מהצופים הצליחו לקבל את הסימן מגלר ו"לתקשר" עימו בהצלחה. לא אחוז שהייתי סומך עליו. לא משהו שיש להתגאות בו, לא משהו מעורר פליאה ותמיהה.

עדיף היה להנביט ולגדל אפונים או עדשים בכפות ידיו, כפי שהוצג שעשה באחד המופעים, או משהו דומה שמעורר פליאה והפתעה. במקום זאת גלר בחר והציג את ההופעה הגרועה ביותר מבין כל המשתתפים, מחמשת היורשים הראשונים שהוצגו. הוא כנראה, לפי הופעה זו, באמת צריך לפרוש ולתת לאחר את מקומו.

מלבד זאת, התוכנית הייתה ארוכה ולפעמים גם מייגעת. היא הזכירה מופע קוסמים עם טריקים שונים שכבר ראיתי במופעים של קוסמים שלא מכריזים כי יש בהם כוחות על מיוחדים. גם התפאורה לא תרמה להילה שהייתה צריכה להיות לתוכנית. היא הייתה זולה והזכירה אולם אירועים מוקפד עם אורות לייזר כאלו שמסתובבים סביב המופיעים. לא הייתה אווירה של ייחודיות וכוחניות לא ברורה, מפתיעה ומשונה, אלא אווירה של עוד תוכנית בידור קלילה. 

ומה עם הכפיות? גלר ביקש שנניח אותן על הטלוויזיה עד לכיפופן, אך אלו נותרו מיותמות וישרות. לשווא מחכות לשנות צורה.

גלר והיורשים הפוטנציאלים

במופע האחרון שראיתי של גלר מול המצלמה, כשביקש להציג את כוחו, אכן הצליח לו - שעון מקולקל שהחזקתי פעל. היה זה במעגל עם דן שילון לפני משהו כמו 15 שנה. הפעם, בתוכניתו הראשונה שלו, של היורש, האחוזים לא היו גבוהים ובכל מקרה, קל להסביר את "התקשורת" הזו שקיים עם 38 אחוזים מהצופים (הפעם אני לא נמנה עימם) – המבחן הזה היה לדעתי דומה מאוד למבחן הצבעים הידוע – אם אציג ארבעה צבעים, למשל: כחול, צהוב, אדום, ירוק, אני בטוח שיהיו קצת יותר מארבעים אחוזים שיטענו כי בחרו באדום.

ומה עם היורשים הפוטנציאלים? הם היו מאוד משכנעים. גם השוטר שהוצב להוות כתת-שופט, אריה עמית, שחווה את דעתו בתוכנית לא הפסיק לשבח ולמצוא בכולם או אותו הדבר. הוא לא עזר בדבר בבחירה ובהחלטה מי טוב יותר. גלר לפחות פעל ביותר מיומנות וניסיון, כשידע לקבוע מי פרפורמר יותר טוב ומוצלח. 

פרומואים מבטיחים אלו אינם נחלתה הבלעדית של תוכניתו החדשה של גלר, אלא מהווים חלק מתופעה של עולם הטלוויזיה בכלל: קל בכמה שניות להציג שואו רגעי, קליפ מהיר וקצבי, לעומת תוכנית שלמה שתחזיק את הצופים פעורי פה במשך שעה, אבל בכל זאת לא צריך לפתח ציפיות, שרק גורמות לאכזבה עוד יותר קשה. יש לזכור כי בסך הכל התוכנית של גלר היא עוד תוכנית בידור לא מיוחדת במינה, לעומת מה שעשו ממנה.