אנטי וירוס – דנה ויס ברוח מלחמה

כל העוסקים בתקשורת – עיתונאים, צלמים, עורכים ועוד, יודעים זאת כבר מזמן – המלחמה מוכרת. גם דנה ויס הפנימה את אותה תובנה ויצאה להילחם במה שמעסיק אותה, ואולי במה שמאפשר ומאושר לה, מבחינה חברתית ובעיקר שמרנית, לטפל בו – בוירוסים.

התוכנית הראשונה בסדרה של שתי תוכניות תחקירים שמגישה דנה וייס, "אנטי וירוס", ששודרה ביום שלישי האחרון, ה- 27.12.2006, מעלה את המחשבה האם אנו חברת מלחמה? האם רק מלחמות מעניינות את הצופים? ויותר מזה - האם המלחמה בלבנון, על מחדליה הרבים, הביאה את חברתנו להיות יותר ביקורתיים כלפי מה שמתרחש בחברה? כלפי מחדלים קיימים ואלו שיהיו בעתיד הקרוב?

אנטי וירוס - מלחמה בריאותית בראשות ויס

התוכנית "אנטי-וירוס" היא ספיישל בשני חלקים בהנחייתה של דנה וייס, המהווה את המשכה הטבעי של הסדרה "אנטי-אנטיביוטיקה" של ויס, שהציגה את הסכנות והאיומים שטמונים בעולם שבו האנטיביוטיקה מפסיקה להיות יעילה מול מתקפת החיידקים.

הסדרה טוענת, כפי שמוצג באתר התוכנית כי "בניגוד למצב בכל הקשור ללחימה בחיידקים באמצעות אנטיביוטיקה, כשמדובר בלחימה נגד הוירוסים - התרחיש הזה כבר קיים במציאות של היום, שכן עד כה לא הומצאה על ידי האדם שום תרופה שמסוגלת לחסל וירוסים לאחר ההידבקות, ולכל היותר קיימות תרופות שמטרתן להקל על סבלו של האדם החולה".

האימה שמלבה את התוכנית נובעת מתוך הנתונים המדאיגים כי וירוס השפעת העונתית תוקף, מדי שנה, כמיליון בני-אדם וגובה את חייהם של כ-3000 מהם. על פי תחזית ארגון הבריאות העולמי אנו בפתחו של אסון מתקרב- מגפת שפעת עולמית שעתידה לגבות את חייהם של כ- 200 אלף בני אדם בכל העולם. בארץ תגבה המגיפה מחיר כבד: כ- 2 מיליון איש יידבקו, עשרות אלפים יתאשפזו ויסבלו מסיבוכים מסוכנים, וכ- 6,000 ימותו.

ה"אסון" הזה, כפי שחוזים ואותו מזכירים שוב ושוב בתוכנית, צפוי להתרחש עקב התפתחות של מוטציות אלימות חדשות שמפיצות את עצמן בכל מקום, ועל פי תחזיות ארגון הבריאות העולמי אם יש משהו שיחסל את האנושות יהיו אלו הוירוסים.

באותה אווירת מלחמה, שבה החברה הישראלית נמצאת כבר זמן מה, שהחלה כבר עם קיומה, דנה ויס בחרה לנהל מלחמה נגד הוירוסים. כנראה שנועדנו לאהוב ולהעריך אותה, הרי כיהודים גאים באנו ממורשת של לוחמים, של שבטי נוודים אלימים שכבשו שטחים עד שהתיישבנו בזו הארץ המדממת מאז ומתמיד. באותו אופן, השיח המוצג בתוכנית הוא שיח מלחמתי ברור, אך הנושא הוא לא צבאי וביטחוני, אלא דווקא בריאותי.  

השיח והרטוריקה בתוכנית הם מלחמתיים. כבר בפרומואים מכרזים על המלחמה – "דנה ויס נלחמת בוירוסים", הגרפיקה שמעטרת את פתיחת התוכנית, את הפרומואים ואת לוגו התוכנית (ר' תמונה למעלה) מייצרת אסוציאציות של מלחמה, של תקיפה אלימה של הוירוסים, של דם והרבה הרבה אדום ושחור סביב. גם אתר הסדרה, שמציג אותה, משתמש באותה רטוריקה לוחמנית, כפי שמוצג לעיל – מופיעות המילים לחימה, תרחישים, חיסולים וסבל. ועם פתיחת התוכנית דנה ויס מכריזה כי "השפעת הורגת".

כל אלו באים כדי לפאר את מלחמתנו החדשה, אליה נצא יחדיו עם דנה ויס. אך אם מדובר בגנראלית אישה, אז כנראה שהמלחמה היא לא צבאית, כיוון שזו, הרי הטריטוריה הישראלית הגברית האולטימטיבית, אלא נצא למלחמה "נשית" - למלחמה נגד מה שנתפש כהיבט נשי – הטיפול והבריאות שלנו, עליה אמונה קודם כל האימא.

כלומר, אם בעיקר לגברים (חוץ מהבולדוזר התקשורתי שנחשב א-מיני– אילנה דין), מותר לעסוק במחדלי המלחמה הצבאית, כנראה שלנשים נשארה הנישה הבריאותית-טיפולית, שנחשבת נשית – העיסוק במחדלים בריאותיים, בבעיות שגורמות התרופות (אנטיביוטיקה), ובמצב של הרג סביב בגלל וירוסים קטלניים, שלהם יש גם ראש מאוד מאוד קטלני, שלו יש כבר שם – H7N7 הרצחני. החשש הוא מ"פנדמיה" – ממגפת השפעת העולמית. כלומר, זוהי מערכה גלובלית שויס מנהלת מארצנו הקטנה.

וירוס - האויב שנגדו דנה ויס יוצאת למלחמה

המלחמה של דנה מתנהלת בעבור שתי מטרות עיקריות – דנה חוששת מפגיעה במקומות העבודה, ובעיקר בכלכלת ההייטק, וכמובן בחיים של האזרחים, שכאמור, ובעיקר המבוגרים, מתים בהמוניהם בגלל אותם וירוסים.

למקומות העבודה אני לא חושש, הרי לא בטוח שכל אותם עובדי הייטק, שאותם ביקרה דנה, ולהם היא כה דאגה, ניצלו מימיהם את זכויותיהם לימי מחלה, אם אלו בכלל מוכרים להם בחוזיהם הפרטיים, שבעיוורונם לא מבינים כי הם פוגעים רק בהם עצמם. לדעתי קצת וירוסים לעובדים הצעירים יתנו להם לנשום לרווחה בלי להיות עבדים לחברת ההייטק הגדולה. לגבי הטיעון של המוות שהוירוסים גורמים, אלו הם ברובם המוחלט מבוגרים, שקשה להצילם, ולא בטוח שהחיסונים יעשו את העבודה.

בנוסף למלחמתיות, נראה כי ישנה מגמה מתפשטת נוספת שמתרחשת בטלוויזיה הישראלית – פתרונות אינסטנט, שנוצרות מההשוואה למדינות אחרות.

בדומה למקורבים בתחום, גם דנה ויס פונה לחברות אחרות בעולם הגלובלי שלנו כדי למצוא תשובות לבעיות חברתיות. כך, כמו חיים הכט, שאוהב לעשות השוואות למדינות אחרות, גם דנה ויס מוצאת את ההשוואה בהולנד. גם חיים הכט אוהב להילחם במלחמות שונות ומשונות על חינוך, תאונות, בריאות וגם בהאדרת חיל האוויר, שנלחם בזמנו בחיזבאללה – אך לו, כגבר, מותר לעסוק בכל התחומים.  

אז כמו הכט, גם דנה יצאה לחפש פתרונות בשדות זרים – והפעם התשובה כנראה מגיעה מהולנד, שם למדו להילחם במגפה הוירוסית בעזרת אי-שימוש באנטיביוטיקה, בהיגיינה ובעיקר בהרבה מודעות לסכנה הקיומית שמרתיע החום בגוף. אבל מכאן עולה שאלה כללית אחת גדולה - האם ההשוואה בכלל מתאימה? האם החברה הישראלית היא בעלת מאפיינים כמו של ההולנדים? קל למצוא פתרונות אצל אחרים, אך קשה להתאים אותם לחברה המקומית, שלה מאפיינים אחרים.

פתרונות שכאלה יוצרים תחושה כי אנו חיים בחברה מקולקלת ועיוורת, שבה המחדלים הם דרך חיים. ייתכן שאכן על זה מדובר, אבל פתרונות אינסטנט אלו לא תורמים. אפשר לפקוח עיניים לדברים ומקומות אחרים, אך לא ניתן לאמץ פתרונות בצורה מוחלטת ועיוורת ממקומות אחרים, שיצרו אותם בהתאם למאפייניהם ולצורת חייהם השונים.

זה מאוד חשוב להיות ביקורתיים ובעיקר לטפל בנושאים חברתיים, שיועילו עם האזרחים, אך יש לשים לב לתכנים – חשוב לטפל בבעיית המיתה מוירוסים אך לא צריך להשתמש ברטוריקה ובמאפיינים מלחמתיים, שרק מוסיפים לחרדות ממלחמות, שמלוות אותנו מאז ומתמיד. ישנה גם בעיה בשימוש בפתרונות אינסטנט שמוצגים בטלוויזיה, אלו רק מביאים לתחושה שיש פתרון ישים ולכן אין עוד מה לעסוק בנושא ולחפש פתרונות יצירתיים אחרים, שמתאימים לאורח החיים של הישראלים.