קצת על "בשורות טובות", "עובדה", "עשרת הדיברות"

ארצה להמליץ אך גם לבקר בכמה מילים כמה תוכניות שכבר רצות תקופה בערוץ 2 ובכל זאת אי אפשר להישאר אדישים אליהן כל פעם מחדש. מדובר על תוכניתו החדשה והמעולה של שי אביבי, "בשורות טובות", על התחקיר האחרון והעיקרי שהוצג ב-"עובדה", שהפך לסיפור פרווה שהוצג בהמשכים, ולתוכניתו של רונאל פישר שחזרה לאחר היעדרות ממושכת, "עשרת הדיברות", שמציגה טלוויזיה אחרת, רצינית ובוגרת כבר תקופה.

שי אביבי גדול! התוכנית "בשורות טובות" היא תוכנית מעולה. וצריך גם גילוי נאות: שי אביבי עושה לי שמח. הגישה שלו מצחיקה אותי. הוא ציני ומאוד רפלקסיבי. וזה דבר טוב בטלוויזיה המסחרית שבדרך כלל היא לקקנית.

התוכניות שהוא עושה בכיכובו בדרך כלל אוהבות להתייחס לטלוויזיה פנימה, לאחורי הקלעים, ובייחוד לדברים הלא יפים ולא נוצצים שבהם וכל זאת הוא עושה בנימה הומוריסטית ועוקצנית. חבל שאין יותר מהן ובתדירות יותר גבוהה.

בעבר הייתה זו תוכנית הלילה שלו, "מקרה לילה", שעסקה בטלוויזיה ומאחוריה. אליה כבר התייחסתי בעבר ובכל זאת אחזור ואומר כי היא התוכנית הלייט נייט הטובה ביותר שהייתה, תוכנית שהקדימה את זמנה ולא קיבלה את מלוא ההערכה וההוקרה. שם שי אביבי הופיע כעצמו, כמנחה של לייט נייט פרוע, מבולבל ומצחיק. התוכנית גם הציגה את אחורי הקלעים של מה שמתנהל בחדרי החדרים של האולפנים, והכל טבול בהרבה הומור קליל, עם פינת סקס הזויה של בתיה מלמד (כולל קטעי וידאו קצרצרים להסברים), עם פינת אנימציה גסה על קורות חייהם של ביק ושיק ועוד. בקיצור, משהו בסגנון "לארי סנדרס שואו" אך הרבה יותר קליל ומבדר.

כעת בסדרתו החדשה הוא שוב מציג את עצמו ואת אחורי הקלעים, אך הפעם מדובר על החיים הפרטיים שמאחורי תוכנית בפריים טיים שקיבל במפתיע.

התוכנית "בשורות טובות" מציגה את התלבטויותיו של אביבי בין חיים בורגניים של ידוען שמשדר בפריים טיים לבין חיים יותר רוחניים, כפי שאשתו בסדרה מנסה להניע אותו לחיות אותם, אך בדרך הכל משתבש. הסדרה עוקבת אחר מהלך חייו במשרד ובבית, בין שני העולמות המנוגדים, שיוצרים אלמנטים קומיים משובחים.

אחרי חמישה פרקים (מתוך 13), אני מוצא כי זו סדרה מעולה ומומלצת, שבצורה זו או אחרת יכולה להתאים לצופים רבים שמזדהים עם האירועים השונים שמתרחשים. חוץ מזה שי אביבי לא בוחל באמצעים וגם לא חושש לצחוק על עצמו למען הבידור להמונים. כך למשל בפרק "שי החדש" (פרק 5), שי מתגלה שוב כזונה: אם בפרק שעבר שי היה זונה של כספים מפרסומות, של פורום החברות הסלולאריות, של אשתו ושל השרברב, הפעם הוא הזונה של הזכיין, של הבוס שלו שדורש ממנו לפלרטט עם הנציגה של הרשות, אלה, כדי שתאשר את לוח השידורים של אותה עונה. הוא עושה זאת בלי הרבה ברירה רק כדי לזכות בבונוס שמן, אך כרגיל, העניינים משתבשים ואלה הופכת למציקה סדרתית עד לפיצוץ הרגיל שאביבי יוצר.

חסרות לי תוכניות נוספות כאלו. הן לא זולות ולא קלות להפקה אך הן פשוט תענוג לצפייה. אני מתגעגע גם לסדרות יותר "עממיות" כמו "אחד העם אחד" שלא חזרה עד כה לעונה שנייה וחבל ול-"שוטטות", שגם היא עסקה באותו נושא- באחורי הקלעים של צוות הפקה של הערוץ המקומי, בכיכובם של שריקי ובנבנישטי הצלם והמקליט יחד עם אסף הראל.

התוכנית "עובדה" היא תוכנית התחקירים הטובה ביותר שהייתה. אין מה לומר, אך לעיתים יש לה גם קצת פיקשושים. כך היה לגבי התחקיר על סוכן הדוגמניות רוברטו ומי שעומד מאחוריו, אסף ועקנין, אשר הורחב ללא סיבה לשני חלקים לא ממש מפתיעים.

תחקיר זה, אשר נחלק לשני חלקים, התגלה, לפחות בחלקו הראשון, כתחקיר פרווה שלא אומר הרבה, אלא יכול היה להתמצות למשפט אחד, שחזר בתוכנית רבות – מי שעומד מאחורי הסוכנות "רוברטו" הוא אסי וענין, עבריין, פושע ונוכל שעשה כספו מגניבות והתחזויות בחו"ל. בשביל להוכיח את עברו העברייני של ועקנין, תחקירני התוכנית נדדו עד אמריקה הרחוקה כדי להביא עדויות ואילוסטרציות למעשי הנוכלות שלו. אך זה כלל לא העיקר בתחקיר "המרעיש", שעוסק בסוכנות עצמה, שמנוהלת על ידי מאפיונר, מידע שלא באמת חידש למי שהיה קצת מעורה, למי שקרא עיתונים, שהזכירו זאת כבר כמה פעמים בצורה זו או אחרת, ומי שמכיר את התחום.

אוקי, בחלק הראשון הבנו כי מדובר על פושע שהוא כנראה שותף או מנהל את עסקיו של רוברטו, שמתגלה בכלל כבחור לא מוצלח שהיה לו מזל לאחר הרבה כישלונות בעסקיו השונים, אך למה היה צריך את כל התחקיר הארוך הזה, שלא אמר דבר פרט לטענה כי ועקנין הוא פושע. אני חיכיתי לתומי לעיקר התחקיר – כיצד רוברטו מאיים על הדוגמניות, כיצד הן שבויות בחוזים דרקוניים וכד', על כל מה שכבר נכתב בעיתונים ויותר מזה. אך בשביל זה הייתי צריך לחכות לחלק השני.

לכן, החלק הראשון היה מעין פרומו לעיקר, אך הוא החליש מעוצמת התחקיר והפך אותו לתחקיר פרווה, לא משהו שיש להתפאר עליו, למרות ההשקעה הרבה של ההפקה, של ראיונות עם קרובים ושל האזנות טלפוניות מסגירות.

לכן רק אצא בקריאה - חיזרו לתחקירים שבהם יש גם פאנץ' ליינים, אשר משאירים פיות פתוחות וגבות מורמות. נכון שעניינים מורכבים דורשים יותר מחלק אחד לעניין אך פה זה לא המקרה. היינו מאמינים אם היו מראש טוענים כי ועקנין הוא פושע מועד שהשתלט על הסוכנות, לא בשביל זה צריך לשדר חלק נכבד מהתוכנית.

עוד סדרה מומלצת, שכבר שודרה בחלקה בעבר וכעת חזרה להמשך העיסוק במצוות היהודים, היא הסדרה המעולה "עשרת הדיברות", אשר משודרת בערוץ 2.

רונאל פישר בתוכניתו "עשרת הדיברות" מצליח להביא את המצוות המוסריות והיהודיות של עשרת הדיברות לרמה אחרת, קצת יותר אינטלקטואלית ורצינית, כשמבקש להבין את הפסיכולוגיה שמאחורי המעשים השונים. בתוכניתו, המצוות למעשה מושכבות על ספת הפסיכולוג, שלא נעלם (נעלמת) גם פיזית מהתוכנית – הפסיכולוגית של רונאל, אשר מנתחת איתו את האירועים ומנסה להבין מאיפה נובעות תפישות העולם של רונאל ושל המשתתפים האורחים.

כך למשל בפרק שלפני שבועיים, על הדיבר "לא תגנוב", רונאל מצא כנראה את הגנב שנתפש, הואשם וש"ישב" הכי אינטליגנט שיש כרגע במלאי. היה זה "האופנובנק", רוני לייבוביץ, שבסיומו של המשדר הבנו כולנו כי מעשיו היו תוצאה של בעיות במשפחה, מעשה פרוידני משהו, כיוון שהוא תיעל את כעסיו וחוסר האונים שלו למעשה הגניבה.

אך לעיתים פרשנויות פסיכולוגיות אלו שוכחות גם אלמנטים אחרים שנכנסים ומהווים גורמים עיקריים ולפעמים בלעדיים למעשים. כך למשל מעניין אם אותן תובנות על האופנובנק היו מתגלות אצל פושעים "רגילים" שלא נולדו עם כסף בכיס, פושעים שנולדו בתנאים אחרים, אשר הביאו אותם, בלית ברירה, למעשה הגניבה.

ובכל זאת, למרות האליטיסטיות שהסדרה לעיתים מקרינה, היא, כאמור, מעלה את הרמה של הטלוויזיה, מביאה לה רוח אחרת שחסרה, יותר אינטליגנטית וטובה.