העבר תמיד יפה? מחשבות על ערוץ הבידור הישראלי

ישנה תחושה שחוזרת כל הזמן בתחומים שונים שהעבר מופיע כל פעם מחדש. מדובר על סגנון ה"רטרו" שהפך כה פופולארי בתחומים רבים.

גם סדרות טלוויזיה מקיימות את סגנון הרטרו הנוסטלגי. מתוך "מופע שנות השבעים"

גם בחברה הישראלית קיימת תפישת עולם שיש המכנים אותה "רטרו" (או ג'יהאדיסטית, הקוטבית לאחרת, המכונה "מטרו" או הגלובליסטית. ר' פרי, 2005. רם, 2005). גישה זו מקדשת את העבר בתוך ההווה מתוך תפישת זמן מעגלית (אלו לרוב החרדים והמתנחלים שלהם מיוחסים תפישות אלו).

כלומר נראה כי החזרה לעבר הפכה בחברה הישראלית לדבר מקובל ולגיטימי בחוגים שונים וכי הרטרו הוא הסגנון האופנתי העכשווי.

אנו כבר מכירים את האופנה שמשלבת חומרים מהעבר של שנות החמישים, השישים השבעים והשמונים. מוכרים לנו ערבי הדיסקו של שנות השמונים. הארכיטקטורה והאומנות מתכתבת כעת עם העבר ללא הרף. תכשיטים, תספורות, ואף מכוניות מעוצבות בסגנון רטרו (החיפושית). כלי בית, רהיטים ואפילו המכשירים החשמליים הביתיים מופיעים בדגמי רטרו מדליקים.

בתוך כל החזרות הללו לעבר חשבו להם כמה מפיקים שהקימו ערוץ חדש שעם המהלכים הללו הם מצטרפים, אך כנראה בלי להבין ולהפנים יותר מדי את התופעה הם סברו לעצמם כי עצם החזרה לעבר היא כל העניין.

הרטרו, לפי הבנתי, אינו חזרה טהורה לאותו עבר אלא השאלה של חומרים ישנים בתוך מוצרים חדשים מתוך ראיה נוסטלגית אך מתוך ההיבט הביקורתי, כך שבעשייה זו הם למעשה מבקרים ומשנים את נקודת המבט על העבר.

לא מדובר על קידוש העבר כמיופה ועל חזרה נוסטלגית ורומנטית, אלא מדובר על השאלה של אלמנטים מסוימים מתוך העבר תוך שינויים של אחרים מתוך ראיה מפוקחת וביקורתית על אותו עבר שבחלקו כבר לא רלוונטי להווה.

לכן אותם מפיקים הקימו ערוץ חדש שמציג את העבר כמו שהוא ללא ביקורתיות וראיה מפוקחת. מדובר על ערוץ שקיים בטלוויזיה של מנויי הוט (הכבלים), ערוץ מוזר ולא ברור המשלב מאפיינים של ערוץ הריכולים E!- רק ישראלי ושל ערוץ נוסטלגיה- רק על סדרות ותוכניות ישראליות ישנות שחוזרות ומוצגות. זהו ערוץ הבידור הישראלי.

מקובל עליי שערוץ זה יטפל בסלברטיז הישראלים המעטים כדי לנסות ולבנות להם הילה, שלה התעשייה התקשורתית כה כמהה. בכלל נראה כי בנושא זה הכבלים פועלים במרץ רב כמו גם תוכניתו של גיא פינס "ערב טוב עם גיא פינס", שמקדשת את ערך הסלברטיז (ולכן קיבל גם מקום של כבוד בערוץ בין הסדרות בשידורים חוזרים). אך נראה כי בגלל מיעוט החומרים והידוענים הישראלים צריך הערוץ למלא את הזמן הנותר בחומרים אחרים. הוא בחר למלא זאת בסדרות ותוכניות ישראליות ארכאיות.

ערוץ זה משדר רוב שעות היום סדרות ותוכניות ישראליות ישנות שפעם היו מאוד מקובלות, מאוד פופולאריות ומדוברות. השאלה היא מה הן עושות בערוץ הזה היום?

הערוץ משדר תוכניות כמו "מהפך", "לגעת באושר", "רמת אביב ג'", "מילקשייק", "דן שילון- במעגל" (ממיטב השנים), "קחי אותי שרון", "ספיר" ועוד ועוד סדרות עתיקות לא ממש איכותיות.

עולה השאלה מדוע הסדרות הללו משודרות? האם נדמה לאחראים כי העבר תמיד יפה? האם לדעתם סגנון הרטרו האופנתי כעת יקבל בברכה חזרה זו של סדרות ישנות כפי שהן? האם הסדרות מבקשות להעלות נוסטלגיה רגשנית לעבר מיופה? עבר שבו יעל בר זוהר הייתה עדיין ילדה תמימה? (רמת אביב ג'), דרישה לחזרה למדורת השבט הישראלית שכה הצליחה שנים רבות (תוכניתו של דן שילון)? לרצון לחזור לימים שבהם דצה ביקשה לעשות מהפכים באנשים (מהפך)?

לי נראה כי הערוץ מבקש להציג ולספק בריחה ממציאות החיים העכשווית לטובת מחוזות אחרים, ישנים, נוסטלגיים, שנחשבים יפים והרמוניים. לכן הערוץ משדר סדרות שמציגות בריחה ממציאות החיים (כמו אופרות הסבון והטלנובלות הישנות), סדרות שאינן אקטואליות כבר כמה וכמה שנים (דן שילון), סדרות שביקשו לערוך מהפכים באנשים לפני כמה שנים (מהפך) ושביקשו לטפל בנושאי אהבה תמימים כמו חיתון רווקות חייכניות (קחי אותי שרון).

אך למרות שאיפה זו לבריחה ממציאות החיים העכשווית נראה כי היא לא פועלת כהלכה.

לי נדמה כי חזרה זו לסדרות אלו דווקא גורמות לההיפך. כלומר מי שיצפה בסדרות אלו יגיע להבנה כי העבר היה מיושן ומנוון. בחזרה למעגל של דן שילון לא באמת ברור כיצד תוכנית משמימה זו זכתה לפופולאריות כה רבה, בחזרה לרמת אביב ג' גורמת לתחושה של חוסר רלוונטיות והיעדר חדשנות וביקורתיות וכך הלאה.

לכן מובן מצפייה בסדרות ארכאיות אלו כי העבר לא תמיד יפה. כלומר לא באמת נתגעגע לאותן סדרות ותקופות, אלא רק נחשוב כיצד השתנו הדברים ולרוב לטובה. לכן הערוץ למעשה גורם לנו לקדש את ההווה בהצגת העבר. הערוץ מציג לנו כיצד חלה התפתחות חיובית בסדרות הישראליות השונות וגורם למחשבה כיצד טעמנו השתנה במשך השנים. מתוך מחשבה תמימה ולא נכונה חשבו היוצרים כי בעצם החזרת הסדרות כפי שהן למסך הקטן הם מושכים ואופנתיים אך הבעיה היא היעדר הרפלקסיביות, העדר ביקורתיות כלפי מה שהיה. הרטרו מבקש להשתמש במאפיינים של העבר ולא להציג העבר כפי שהוא. גם הנוסטלגיה הרומנטית לעבר אינה באמת קיימת בחזרה זו של התוכניות כפי שהן, כיוון שהיא גם צריכה להתכתב עם ההווה וזה אינו מתרחש.

ולאחר תובנות אלו עולה שוב השאלה מה לעזאזל חשבו הבעלים בהחזרת הסדרות הארכאיות הללו? חסכנות או שמא קמצנות יחד עם התנשאות כלפינו הצופים שכעת דורשים חומרים חדשים או לפחות אתגור וחידוש החומרים הישנים.

מקורות:

פרי, יורם. 2005. יד איש באחיו : רצח רבין ומלחמת התרבות בישראל. תל אביב: בבל.

רם, אורי. 2005. הגלובליזציה של ישראל. תל אביב: רסלינג