|
|
|
|
מאמרים אחרונים של מתן אהרוני - אמנות הרמאות – פרומואים בערוצים המסחריים - "אלופים של החיים" – הנוער במצוקה ויש להחיש לו עזרה - אולפן שישי עם יאיר לפיד – מהדורה בורגנית ומרגיעה לרשימת המאמרים המלאה של מתן אהרוני |
ערב יום השואה בטלוויזיה המסחרית
מתן אהרוני ערב חשוב, שונה ומעולה שודר בערב יום השואה בערוץ שתיים עם הפקות מקור שונות, מקוריות, טובות ומאוד חשובות – בניגוד למקובל בכל שנה ביום השואה עם שידורי סרטי השואה, שאותם ניתן היה לראות גם בערוצים השונים, המסחריים, בכבלים ובלוויין. השנה, בערוץ שתיים חשבו על שינוי חיובי ליום השידורים המוכר שמנוהל כל שנה. השנה, שידורי ערב יום השואה החלו לאחר הטקס המסורתי, שגם הוא מנסה להיות "חדשני" ולהציג נושאים שונים. עיקר חדשנותו, לדעתי, הוא שהפעם הוא היה יותר "רב-תרבותי" או "רב-עדתי", כשכלל גם ניצולים, אמנים ורבנים מזרחים (מדליק נשואה מסלוניקי, הזמר היה עמיר בניון ושני רבנים מייצגי עדות שונות התפללו), שהיו נוכחים במה שנוכס במשך השנים כמשהו ששייך ל"אשכנזים", למרות שגם למזרחים יש מקום בהיסטוריה הזו (ר' שואת העם היהודי ולא שואת יהודי אירופה). אחרי הטקס, המשיכו השידורים בתחקיר החשוב של אורלי פדרבוש וגיא מרוז, מוסר השילומים, שעשו עבודה חשובה. הוא המשיך בשידור הסרט "וסרמן איש הגשם" של דוד אקרמן, ששינה מעט מאותם הסרטים שמשודרים כל שנה ביום השואה, וקינחנו בסרט דוקומנטארי הירואי על מורדי הגטאות האחרונים, המורדים האחרונים, שחלוקים בדעותיהם על הציונות ועל כל המעשים שנעשו, אך כולם מתגלים כאנשים שעיקר מטרתם הייתה לשרוד – הם פעלו כאנשים מוסריים שרק מבקשים להינצל ולא בהכרח להיות גיבורים ונקמניים, כפי שהציונות אוהבת להציגם. מוסר השילומים ככה עושים עיתונאות טובה, אמיצה, מוסרית ונכונה! בערוץ שתיים הקרינו סרט דוקומנטרי חשוב שבא לדעתי אפילו מאוחר מדי, אך בעיתוי טוב ונכון מבחינת האפקט שהוא עורר ושגרם לקצת תזוזה בקרב הממשלה.
הסרט מציג את המצב הנורא שקיים בקרב ניצולי מהשואה שחיים בישראל: במדינת ישראל חיים למעלה מ-80,000 ניצולי שואה מתחת לקו העוני. רבים מביניהם אינם יכולים לקנות תרופות, או לשלם את חשבון החשמל החודשי. התמיכה לה הם זוכים מהמדינה היא מחפירה.
במצב זה מגיעים גיא ואורלי לנסות ולפתור באופן מידי את הבעיה, כשדורשים שאת הכספים הקיימים יחלקו מיד לנזקקים אך הם, כרגיל, נתקלים בחומות של בירוקרטים אטומים. תחילה חשבתי שזה טוב ויפה לעשות תחקיר על נושא כה חשוב ומציק שכזה, אך כידוע וכמו מקרים אחרים, הוא מגיע לאוזניים ועיניים אטומות של הגופים הבירוקרטים וגם של הצופים, שכמעט תמיד נותרים אדישים, כיוון שאומרים לעצמם שבעצם ידיעתם על הנושא הם עשו את שלהם ולא ימשיכו ויעשו מאומה – כמו לצאת לרחובות ולהפגין נוכחות ואכפתיות. אך התבדתי! הפעם התחקיר העיתונאי עשה את העבודה ודיי במהרה! אולי זה העיתוי הנכון, הנושא שכואב לכולם, אולי זה העניין שהכסף כבר קיים, ואולי זה גם בזכות שני העיתונאים הנכונים שעושים עבודה קדושה. בכל מקרה, הוצג סוף טוב לנושא שקשור לשואה, נושא שכמעט תמיד נותר עצוב ורע. אכן בעזרת העיתונאים יצאו כמה מאות להפגנה, הממשלה החלה לעסוק בבעיה וגם נטען שמעט כסף מתחיל להישלח לנזקקים, מעט מידי, מאוחר מדי (1500 ש"ח מענק חד פעמי לכל נזקק זה צחוק לרש), אך זו התחלה והיא טובה. גם היום הנושא עדיין על סדר היום הציבורי וזה מאוד חיובי! וסרמן איש הגשם אחרי הסרט הדוקומנטארי של העיתונאים הלוחמניים, שודר סרט ישראלי עלילתי מקורי (בימוי: עידית שחורי, תסריט: דוד אקרמן), שנוגע בנקודות שכמעט ולא מטפלים בהם – ניצולי שואה שעזבו את האלוהים לאחר השואה ועדיין לא עשו חשבון נפש עם אלוהיהם על מה שהיה. הסרט מציג את סיפורו של אברהם וסרמן, חקלאי בן 72, ניצול שואה, שעומד מול האפשרות שיאבד את הדבר היקר לו מכול – השדה שלו, לאחר שלוש שנות בצורת קשות. אברהם איבד בשואה את כל משפחתו (משפחת רבנים מפוארת), ובעקבות זאת אבדה גם אמונתו באלוהים וביהדות. כעת לא נותר לו אלא לעשות את הדבר היחיד שלא עשה עד היום – להרים את עיניו השמימה ולהתפלל לבורא עולם, אך זה דבר שהוא לא מסוגל. כל אחד מבני משפחת וסרמן מתמודד עם אמונתו ועם המחיר שגבתה ממנו, ובעיקר עם המחיר היותר כבד שהאמונה עלולה לגבות ממנו אם ימשיך לדבוק בה או אם יחליט לוותר עליה.
בסרט נבחנת אמונתו של האדם, שהוא גם במקרה ניצול השואה. הסרט לכאורה לא נוגע בשואה כפי שאנו רגילים אליה ביום השואה – זהו לא סרט דוקומנטארי, אין בו עדויות על המאורעות הזוועתיים שהנאצים עשו, אין קטעים דוקומנטאריים ותיאורים נוספים על אירועי השואה, אך כל כולו קשור אליה. בסרט הוצגו מוטיבים של אפר, של גטו, של אדמה, של מוות, של אמונה, של כמיהה לטוב ושל אהבת הזולת.
אבל למרות החדשנות של הפורמט ושל העלילה, הסרט בסופו הציג תמימות רבה – שהאל תמיד איתך ויעשה הכל לטובתך. לכן, הוא לא ענה על השאלה היכן האל היה בזמן השואה, שאלה קשה שהתקשו המאמינים להשיב תשובה כנה ואמיתית (ולא התשובה הקלה, של היות הקורבנות קורבן לרעות העולם). לוסרמן האל בסוף התגלה ועזר במצוקה, אך זהו מתגלה כפתרון קל לבעיה. לי חסרה הייתה התשובה היותר מעמיקה, כמו זו שטוענת כי האל מזמן עזב את העולם והשאיר אותו לבני האדם, שיקרבו אותו אליהם בעזרת המוסר – על ידי עשיית מצוות של אדם לאדם, כפי שמתמצה התורה כולה – במצווה "ואהבת לרעתך כמוך". המורדים האחרונים ולסיום ערב יום השואה בערוץ שתיים שודר הסרט הדוקומנטארי "המורדים האחרונים" (בימוי: רונן זרצקי ו-יעל קיפר). לכאורה מדובר על עוד סרט שמקדש את המיתוס של הלוחמים, שלא הלכו כצאן לטבח, אך בסרט זה מתגלה כי האמת קצת יותר מורכבת ממה שמספרים הסיפורים. הסרט מציג את סיפורם של שישה לוחמים, שהשתתפו במרד גטו וורשה, כשהמקשרת ביניהם היא מאשה פוטרמילך, לוחמת במרד גטו ורשה, הגרה בשכונת יד אליהו בתל אביב, אך אף אחד משכניה לא יודע על עברה. האם יתכן שהיא וחמשת חבריה הלוחמים נשכחו?
לכן, הסרט הציג סיפר קצת שונה למיתוס מורדי הגטאות, כפי שהציונות אוהבת לספר אותו – אלו הם ניצולים שביקשו להינצל בצורה אחרת, יותר תקיפה ואסרטיבית, אך עדיין עשו את מה שעשו כדי להיות ניצולים חיים ולא כדי להיות גיבורים.
ביניהם היו גם בעיות מחלוקות על נושאים שונים ומתברר כי לא הכל היה ורוד, היו כמה פאשלות ולא כולם נאמנים לרעיון הציוני. תוכניות הבריחה היו למעשה לא קיימות והמזל שיחק הרבה פעמים לטובת הניצולים, כמו החזרה של אחד הלוחמים לתעלות הביוב לאחר כמה שעות של בלבול ואי שפיות, כשהבין כי אין אף אחד שיוכל להציל, אך בחזרתו לתעלות הוא מצא במזל כמה עשרות לוחמים שהתחבאו בהם. אך גם לאחר חילוצם, היו שניים עשר שנותרו בתעלות, שנעלמו, בלי שיכלו לחפש אותם. והיו עוד סיפורים מרתקים על המהלכים של המרד. השישה הציגו בסרט מרתק את הצד האנושי והמוסרי שיש באדם, שנותר גם לאחר כל מה שעברו. הם גם מציגים את הצד הפוליטי שלא בהכרח מתאים לסיפר הציוני – מארק אדלמן מתגלה כלוחם שלחם בגבורה, אך הוא אינו מאמין באידיאולוגיה הציונית ולכן נעלם מסיפורי הגבורה הרשמיים. ובקיצור, ערוץ שתיים שינה את המגמה המוכרת והידועה, כשהציג סרט עלילתי ישראלי מקורי וגם כשלא זנח את הסרטים הדוקומנטאריים המקובלים הוא הציגם בצורה שונה וחדשה, שלא חייבת להיות כמו מה שמשודר כל שנה ביום השואה. |
|
