|
|
|
|
מאמרים אחרונים של מתן אהרוני - אמנות הרמאות – פרומואים בערוצים המסחריים - "אלופים של החיים" – הנוער במצוקה ויש להחיש לו עזרה - אולפן שישי עם יאיר לפיד – מהדורה בורגנית ומרגיעה לרשימת המאמרים המלאה של מתן אהרוני |
מה קשור – במעקב
מתן אהרוני לבקר תוכנית חדשה שעולה בפעם הראשונה זה חשוב ונכון, כדי שילמדו היוצרים מה חושבים הצופים על התכנים המשודרים וכדי שהצופים ידעו במה הם צופים או מה הפסידו אם פספסו, אך חשוב ונכון גם לחזור אליה לאחר כמה חודשים ולראות האם השתנו הדברים. האם חבלי הלידה עברו, האם היוצרים והמגישים הפנימו והתרגלו לסדר היום החדש, האם חלו שינויים בפורמטים, כיוון שבמשך הזמן לומדים מטעויות ומתקנים את הכשלים, שומעים חוות דעת של אנשים נוספים ולומדים מה עובד ומה לא בחלקים השונים.
תוכנית הליט נייט היומית "מה קשור" עומדת הפעם תחת בחינה מחודשת. את הביקורת הראשונה עליה כתבתי לאחר צפייה בתוכניתם הראשונה. כעת אני חוזר אליה לאחר צפייה בלא מעט תוכניות, לאחר כחודשיים מיום עלייתה. נדמה כי שום דבר לא השתנה בה. תחושתי הראשונית הייתה כי דברים ישתנו, כיוון שהשלישייה אמורה הייתה ללמוד במשך הזמן כיצד לראיין, מה מתאים, מצחיק ומצליח ומה פחות, אך התבדתי כל תוכנית מחדש. כנראה שהשלישייה, שאוהבת גם בהומור שלה לחזור על אותם הדברים רק בווריאציות שונות, עושה זאת גם בתוכנית הנוכחית, אך אם זה לא טוב בפעם הראשונה, למה שזה ילך וישתפר בפעמים הבאות? אולי הם חשבו לתומם כי בסוף מתרגלים לכל הדברים, והצופים פשוט ילכו עימם. אצלי זה לא עובד. אותם כשלים שהיו בתוכנית הראשונה חוזרים כל פעם מחדש: קטעי הפתיחה חלשים, הקטעים של האורחים המפוברקים, שאחד מהשלישייה מגלם, הם פשוט לא טובים. הקטעים של "אחורי הקלעים" גם כן חסרי פאנץ' ליינים ואינם מצחיקים. הראיונות הם סתמיים ומטופשים ורק דבר אחד טוב יש בתוכנית – השירה המשותפת בסוף התוכנית היא טובה. תוכניות לייט נייט טובות חסרות בטלוויזיה הישראלית. אם רוצים קצת לברוח ממהדורות החדשות "המשופרות" כמו "היום שהיה" (ערוץ 10) או "השורה התחתונה" (ערוץ 2), קיימת כרגע באותה שעה רק אופציה אחת - "מה קשור", שמשודרת כל יום בכבלים. לכן, מידי כמה ימים יצא לי לראות אותה. אך כל פעם היא הדהימה אותי מחדש – ולרעה! קטעי הפתיחה לא טובים. ההומור על ענייני אקטואליה אינו טוב. חסר בהם משהו עוקצני וחתרני, אלא יש בו רק משהו ילדותי. קטעי השירה בפתיחה גם לא מוסיפים לה, כיוון שהקולות השונים – בעיקר של ציון ברוך, לא הרמוניים ושלווים, אלא מזכירים ערבי שירה בציבור שם קולות הזייפינים נשמעים למרחקים. והעיקר, הראיונות בתוכנית, ממש מגוחכים. הראיונות בתוכנית הם הכי לא רציניים שיש. נכון שבתוכנית לייט נייט לא רוצים להכביד על הצופים, מחפשים את הדברים הקלילים והמבדרים אך יש וראוי גם לשאול שאלות שרלוונטיות לכלל הצופים, על נושאים מעניינים וחשובים, על עניינים חברתיים שבהם נתקלים גם אחרים, אותם אפשר גם להפוך ליותר קלילים, אם רק עוצרים וחושבים עוד כמה רגעים.
כך למשל היה כל כך בולטת היעדרה של ההתייחסות למחלת הסרטן שבה חלתה המרואיינת שרון חזיז באחת התוכניות. שרון חזיז באה לקדם את האלבום החדש, וזה כבר הפך מקובל ובסדר בתוכניות כאלה, אך שום אזכור על נושא חשוב ורלוונטי זה, שממש התבקש, לא עלה. היה מורגש ובעייתי. הדבר רק הוכיח כי מדובר על ח'ברה צעירים שלא יודעים את המלאכה – גם לראיין צריך לדעת וללמוד ולא לקוות לטובה. השלישייה לא למדה לראיין כהלכה – הם לרוב שואלים שאלות ולא מחכים לתשובות, אלא הם מחליפים נושאים באמצע התשובה או כבר בשאלה עצמה. הם עולים על דברי המרואיינים, מסיטים את תשומת הלב לאחד ולשני ועוד כל מיני דברים שלא מתאימים לתוכנית ראיונות, שרק מבלבל את הצופים ומזלזל במרואיינים. דוגמא מעולה לזה הייתה כשהשלישייה הזמינה את שריף, הילד הדרוזי, לתוכנית. הח'ברה "חשפו" ששריף מנגן היטב בדרבוקה, אך לפני שהוא הספיק לומר מילה, הם החליפו עוד שאלה ואסי שאל וגם ענה באותה נשימה כיצד מנגנים בדרבוקה. בזמן השאלה הוא כבר ניגן בדרבוקה כדי להראות כמה מהלכים וכדי לענות בעצמו על השאלה. דוגמאות נוספות לא חסרות – לפעמים השלישייה מתלהבת כל כך מהשאלה שהם באמת סקרנים לשמוע עליה תשובה ולכן הם לא נותנים למרואיין להשיב עליה, כיוון שכל אחד מהם מנסה להשחיל מילה ולהסביר ולחדד את השאלה, שהייתה מובנת מלכתחילה. אם נחזור לשריף, אז המסכן גם לא נשאל על דברים חשובים כמו מדוע הוא נכנס לכלא ולמה חשוב לשמור על בטיחות בדרכים. במקום זה הם התעסקו בלהציג לו כמה הם מכירים ואוהבים את השירים שלו וכמה גם הם טובים בלתופף על דרבוקות, בלי לתת לו לומר כמה מילים. לפעמים המרואיינים גם נראים מיותרים בראיונות, כיוון שהמפגש הקצרצר הופך לאטרקציה, מכיוון השלישייה מתלהבת מעצמה. כך היה "הראיון" שנערך עם שלומי שבת, שהיה ראיון בשפה קצת שונה – הוא התנהל במוסיקה, בקולות חיקויים ובבדיחה טפלה ששלומי שבת אוהב שציון מספר אותה: הם במהלך הראיון כולו השמיעו קולות שונים של נעימות מוזרות, ציון סיפר בדיחה וזהו בערך. נגמר הראיון עימו. הקטעים עם המרואיינים המפוברקים, שאחד מהשלושה מגלם איזה דמות גרוטסקית, הם פשוט רעים. חסרים בהם פאנץ' ליינים, בעיה שחוזרת גם עם הקטעים מאחורי הקלעים: כך למשל דמותו של ציון הליצן הייתה פשוט ביזיון. שלום גילם ליצן ערס, מעין מאפיונר, שלא מתאים כלל לדמות. היא רק קיללה והפגינה אלימות שגרמה רק להרמת גבה ולמחשבה כמה הקטע הזה רע. בקטעים של מאחורי הקלעים יש שתי בעיות: הן ארוכות יתר על המידה והן לא מגיעות אף פעם לפאנץ' לייט ראוי ומצחיק. אין שם ניגודים שבד"כ מהווים סיומת ראויה ומצחיקה, אלא אלה קטעים שלא ברור מה כוונתם. אתה יודע שזה אמור לבדר אך לא מוצא את העניין, את הפאנץ' ליין. יש בהם משהו בסגנון "מצלמה נסתרת" שבכל קטע "עובדים" על אחד מהשלישייה אך אפילו יגאל שילון היה מתפלץ מהקטעים הללו המיותרים. רק דבר אחד טוב יש לומר לזכות השלושה – קטעי השירה בסיום התוכנית עם הזמר האורח הם טובים. הם מזכירים את תוכנית הראיונות של גידי גוב, "לילה גוב", שגם הוא סיים בדואט מוצלח עם זמרים שונים. בקטע סיום זה ישנו איזון נכון וטוב בין קולות השלישייה והביצועים המחודשים של השירים עושים טוב לנשמה, שלא יודעת עדיין "איך לבלוע את הגלולה", את התוכנית המוזרה הזו, שלא השתנתה מאז הראשונה ולא למדה כיצד לתקן את הטעויות שמאפיינות את ההתחלה. |
|
