משמורת – זה עולם של נשים (בתפקידי הגברים)

מאת: מתן אהרוני

רוב האנשים אוהבים קרנבלים, שמתקיימים פעם בתקופה, רוב האנשים אוהבים לעשות או לראות, בהסכמה ולזמן קצר ומיוחד, דברים לא מקובלים, דברים הפוכים ממה שבד"כ הם מצווים לעשות בחיים ה"רגילים", מכיוון שהם מהווים חלק מבידור להמונים, אך בדרמה היפוך התפקידים הוא בעייתי. כזו היא "משמורת", הדרמה החדשה מבית עירית לינור, שמציגה היפוך תפקידים.

משמורת - היפוך תפקידים  - נשים בתפקידי הגברים וגברים פאסיביים ו/או מסורסים

את אותה התנהלות הפוכה שקיימת בקרנבלים ובאירועי בידור שונים ניתן למצוא גם בתכנים מבדרים וקצרים טלוויזיוניים כמו פרסומות לכל מיני מוצרים, שמבקשות לעשות בדיוק ההיפך ממה שבד"כ רגילים לראות ולתפוש את הדברים – ישנן פרסומות שבהן מתגלות נשים חזקות, נשים קרייריסטיות, נשים אגרסיביות, כשבד"כ הדברים מוצגים באופן מוגזם, כפארודיה למציאות החיים. ולעומתן הגברים מוצגים כזניחים או כעסוקים במטבח, בטיפול בילדים, במין היפוך מיגדרי שכזה, לא בהכרח מקובל ופופולארי, שנועד לומר כי אנו מצחיקים, כי אנו מפנטזים, כי אנו "מתקדמים", אנו שונים, אנו מתחכמים, אנו אמיצים. את אותה גישה גם ניתן לאתר בסדרה "קצרים", שגם כן עסוקה בהפכים בצורה קצרה ותמציתית.

את אותה גישה ומחשבה של היפוך תפקידים אימצה עירית לינור בסדרתה החדשה "משמורת", שם מתגלה מהפרק השני כי חל בעולמם של הגיבורים היפוך תפקידים מיגדרי ומוצג דקדאנס גברי. אך ההיפוך אינו קצר ותמציתי, לא מבדר ואינו רגעי, אלא הוא מוצג כאורח חיים בדרמה שאמורה לייצג את חייהם של ישראלים תמימים ו"רגילים". הדבר הוא לא בהכרח נכון וחיובי, אלא הוא גורם לאנטגוניזם עבור מרבית האנשים. לכן, אני לא בטוח שהסדרה תזכה לאהדה ולשבחים מצד הצופים.

הבעיה שבהיפוך התפקידים הזה נובעת מכך שעל פי עולם זה של לינור אנו למדים כי הנשים צריכות להיות כמו הגברים, ותפישה זו היא כבר ישנה ונידונה לכישלון בדרישה לשיווין. בעולם זה הדברים לא נראים ולא עובדים טוב. לא חייבים לעשות הפוך ממה שרגילים כדי לנסות לפתור בעיות מיגדריות ובעיות של היעדר שיווין לרעת הנשים. ישנם דרכים אחרות לזכות בהכרה ובשיווין מיגדרי, שלא כולל פגיעה בייצוג הגברי ובהפיכת הנשים למתפקדות כגברים.

מהפרק השני של סדרתה של לינור, "משמורת", ניתן ללמוד יותר על מה הולך להיות בסדרה – מדובר על היפוך תפקידים מיגדרי, שלכאורה, נראה כדבר ליבראלי, פמיניסטי, חשוב ונכון, אך הוא, כאמור, אינו תורם במאומה לייצוגים המיגדריים אלא ההיפך: הוא פוגע בייצוג הנשי, בייצוג הגברי וגם לא עוזר להבנה מעבר לטקסט הטלוויזיוני של מה עושים כדי לשנות את האפליה המיגדרית.

למעשה, כל מה שמתגלה מהסדרה הוא עולם מוזר ולא חיובי במיוחד – עולם גברי פאסיבי ועולם נשי אגואיסטי וכוחני, שאינו תורם לביטול האפליה, אלא הופך את היוצרות בלי טיפול מהותי בבעיה. ממנו אנו למדים כי על הנשים פשוט להפוך לגברים - להתנהג כמו שמקובל לראות את העולם הגברי. כלומר, מהסדרה אנו למדים כי על הנשים להיות קשוחות, קרייריסטיות, ביצ'יות, להתחיל עם הגברים ועוד. והגברים? הם הפכו להיות פאסיביים, חלשים, מתים או סתם מהווים "אובייקט מיני" להנאת הנשים.

מהפרק השני בסדרה אנו למדים קצת יותר על הדמויות, על הנשים (הגבריות) ועל הגברים הלא מתפקדים בעולם של "משמורת":

אנו למדים כי העולם הזה נשלט על ידי נשים כוחניות ולא ממש נעימות. שתי נשים שולטות במפעל המשפחתי, מפעל קוסמטיקה בשם "האני קוסמטיקה": פאני והאני, והן ממש לא אוהבות ומפרגנות אחת לשנייה, אלא האחת רוצה לקנות את חלקה של השנייה.

פאני, המנהלת הקשוחה, הקרייריסטית שלא מסוגלת להניע את המשפחה, היא גרושתו השנייה של מי שחשבנו כי הוא מרכז העלילה, ארה'לה, שמתגלה כטכנאי פשוט במפעל המשפחתי של אימו, האני, האימא העשירה, הנרקסיסטית והלא נחמדה, שלא מסתדרת עם גרושות בנה. ארה'לה עסוק בעיקר בעצמו ובחיים של אהבה וזוגיות ללא אחריות. הוא פאסיבי וממש לא פרודוקטיבי.

המשפחה המורחבת של "משמורת"

לאילן יש גרושה, בת שבע, בתו של ארה'לה, שהיא מוצגת כביצ'ית לא קטנה. היא בחורה אגואיסטית, אסרטיבית, חצופה, שעושה מה שהיא רוצה. היא, בטלפון אחד קטן מיד מארגנת לה "קוויקי" קטן על המנהל שלה, מנהל בית הספר, מקום עבודתה (היא עובדת כיועצת בבית ספר). היא ופאני, אם אפשר לומר, מייצגות את ההיפוך המושלם - את הגברים במשפחה, כפי שהם בד"כ מיוצגים באופרות סבון, טלנובלות ודרמות שונות.

ובעולם זה של נשים חזקות (ורעות) לא יהיה זה מפתיע לראות כי גם הספסל האחורי של האוטובוס תפוס בבנות שיושבות ומציקות אחת לשנייה. דבר שלא מקובל בדרך כלל, אם זכרוני אינו מטעה אותי מהזמנים בהם נסעתי לבית הספר, כיוון ששם בד"כ מתיישבים הבנים ה"קולים" או אלה "הבריונים" שמציקים לכל שאר הנוסעים.

בנוסף, בעולם הפוך זה שמוצג ב-"משמורת" נראה כי אין הרבה אושר ושמחה, אלא רק ריב, מדון, ריקבון, הרבה כאב ומבוכה. כולם שם לא מרוצים ממצבם. חלקם של הגיבורים עוסקים בניסיון לרפא את עצמם ואת מצבם, אך נראה כי זה מצב שקשה להיחלץ ממנו.

זוהי רק תחילת הסדרה אך עולים רמזים כי גם סופה יהיה דומה. זוהי כמובן דרמה, כך שלא נצפה להרבה אושר והצלחה במלאכה, אך היא מנסה להיות מוצגת כריאליסטית למדיי וככזו היא מובילה רק לדיכאון ולחוסר הזדהות והבנה.

עולם כזה הוא טרגדיה של החברה. ממנו הצופים רק יבינו כי את הסדר צריך לשמר כפי שהוא ולא לנסות ולקיים היפוך תפקידים. ממנו הצופים יסיקו כי את הקיים יש לשמר ולקדש, אחרת הדברים יהיו עוד יותר גרועים, ולכן אסור לשנות דברים, וכך ממשיכים להם אי השיוויון והאפליה כנגד הנשים, ממנה יצאה הסדרה כדי לנסות ולשנות ייצוגים, אך לא בצורה מוצלחת ונכונה. בשביל שינויי אמיתי צריך להציג אחווה נשית שמקיימת מציאות שונה, ששואפת להקמה של עולם שיוויוני באמצעות איתגור ושינויים ביסודות הקיימים, בשפה, בעולם הערכים, בתרבות, בחינוך ובכל שאר היסודות שמהם מתפתחים האנשים. רק לא היפוך פשוט של תפקידים מיגדריים ופגיעה או אפילו סירוס של הגברים.